אוי לאותה בושה

 

לע"נ חיים אליעזר בן יבלח"א שלמה

מאת: חרדי בעולמו

 

כתבתי כאן שהדמות שהכי שוברת את ליבי בסיפור הנוראי הזה היא דמותה של הרעיה. מניח שבמהלך עשרות שנות בגידה, היא מצאה מידי פעם סימנים שהעידו על מעשיו (שערה פה, עקבות בושם שם וכדו'). כפי שאנחנו יודעים (וצוטט כאן) בעלה היה עז פנים ומכחיש סדרתי והברירה שבפניה עמדה היתה להתגרש (ולהיות מושמצת ע"י הסופר החרדי המוכשר בדורנו, איש נערץ ומעל כל חשד) או להבליג ולחיות עם הבלוף הנעים שאיתו חיה. מניח שטובת ושלמות המשפחה קודמת לכל, בערכיה של חניכת בית יעקב. סביר שהיא ניסתה מתישהו בתהליך להיעזר ברבנים* ולמדה משהו על אפס רגישותם וחוסר הבנתם את המצוקה.

יתר על כן. התגובה הנורמלית של אשה הנאלצת להמשיך ולחיות עם בעל בוגדן סדרתי היא לפחות לשמור על כבוד עצמה. אין משפט מתבקש יותר מאשר 'בי אתה לא נוגע יותר'. לפחות זה. הבעיה היא שבמקרה כזה מצפונה ייסר אותה והיא תחשוב (כפי שמקובל בעדת יושבי על מדין) שבסירובה זה, היא 'מאלצת אותו' להיזקק לאחרות. האשמה-עצמית זו הופכת אותה לאנוסה-מרצון. היא חייבת לתת לו את אשר הוא 'זקוק לו', כדי שלא תואשם בכך שהיא הגורמת לחטאיו.

גם אם אובדת התקווה שהנבל יטיב את דרכיו מכוח עצמו, תמיד נשארת התקווה שפתאום יקרה משהו שיביאו לחזור בתשובה. תקווה זו נותנת כוח להמשיך את ההצגה, שמטיבה עם המשפחה. רק כשהסתבר שהמפלץ הוא גם רוצח וגם פחדן-אגואיסט שברח מהמערכה והשאיר אותה להתמודד עם סיר הצואה שבישל, רק אז מגיעה הרעיה לצומת הבלתי אפשרית הבאה.

שוב היא נמצאת במצב שטובת משפחתה אונסת אותה לוותר על עצמה ועל רצונותיה ולהעדיף את טובת חלק מהמשפחה, הבוחרים להאמין שהזצ"ל רק נרדף ע"י מצדדי הפדופילים/הבג"ץ.

כמדומני שהמצב כה מורכב, כה מסובך וכה עתיר רגישויות, עד שרק עומס היתר 'מחזיק את כל הכדורים באוויר'.

ברור לגמרי שאין שמץ-אשמה בה (הלוואי שגם היא תבין זאת!) ובילדיה. הם קורבנות של הנבל, בדיוק כמו הנפגעים האחרים. אכן כל מילה שנכתבת בגנות האנס-הרוצח-הנרצח-הפחדן שלא מתוך כוונה טובה, צריכה סליחה מחילה וכפרה.

הבעיה אינה החוטא שפשע. הבעיה היא שהמערכת שלנו מאפשרת לזה לקרות ואינה עושה את הנחוץ כדי לתקן. אם היתה דרך להחזיק את הנושא במודעות הציבור ללא הזכרת שמו, וודאי שזו הדרך. כל עוד הצלע החברתית - זו שהיתה אמורה לתת את המעצור לפשע - אינה מתפקדת, אין מנוס מלהזכיר אותו בשמו שוב ושוב.

המשפחה היקרה והאצילה הזו, משלמת את מחיר בגידת מנהיגיה. אלו שלא עצרו את הנבל 25 שנה ושותפים מלאים לאשמת הפגיעה בעשרות או מאות הנפגעות, הם אלו הנושאים באחריות על הפגיעה המשנית - במשפחה.

השתיקה עכשיו, משום כבוד המשפחה, תהיה הכר עליו צומחת - ממש ברגעים אלו - הפגיעות הבאות בנערות ובנשים אחרות.

כבר מילתי אמורה כאן לא אחת. אין בליבי שום דבר על הפושעים והחוטאים. דרכו של עולם שיש תמיד מי שיחטאו. הבעיה העיקרית היא שאין מנגנון שיבלום ויאזן את התופעה האנושית הזו. המנגנון הזה מנוע רק מפאת כבודם המזויף של האוחזים באיצטלת 'גדולי הדור', בזמן שאינם נוקפים אצבע להצלת אלו שחייהם תלויים בהם.

אוי לאותה בושה שלא נמצא בקרבנו אפילו רב בר לבב אחד ורב מזרוחניק נאלץ לטפל בסחי והמיאוס שלנו! אוי לאותו דור שבמקום לתקן את דרכיו, משמיץ את הרב שמהווה מפלט-מאונס לנפגעי מגזרו! אוי לאותו מגזר (אנחנו!) שקלוננו נישא בפי כל, על העדפת מורי דרכו את הפוגעים הזנאים, על פני הנפגעים המושתקים. דור שגדולי תורה אמיתיים חוסמים את פיות הנפגעים בהפנייתם לכתובות ריקות.

אם נכונה העדות שהביא הרב אליהו, שעובדת בעירית ב"ב שהתלוננה עליו, פוטרה מעבודתה בעיריה, ועדיין אנשים קוראים לעצמם 'גדולי הדור' ואינן פועלים בזה מאומה - דם על ידיהם!

אחרי כותבי כאן נחרצות שדם הנפגעות הזרות, קודם לדם המשפחה הנפגעת ושהשתיקה - בשם הצניעות או בשם הלבנת פנים לנפטר - היא הוספת פשע על פשע, נכון לייחד מילים למצב המשפחה.

אין ספק שהם כלולים בנפגעים. צריך לעשות הכל כדי לתומכם ולסעדם בשעתם הקשה. מקווה שכפי שנמצאו אנשים רגישים וצדיקים, שידעו לתמוך בפוגע הסדרתי ולעודדו (תולעת וחדל אישים אני לעומתם), כן ימצאו עכשיו בעלי חסד שיהיו אמפתיים כלפי משפחתו.

הסבירות היא שמטה לחמם נשבר לחלוטין. המפרנס העיקרי במשפחה נרצח וההכנסות ממכירת ספריו הידלדלו. צריך לוודא שהם נעזרים, גם בהיבט הכספי.

 

חרדי בעולמו

 

* תחת הגדרת 'רבנים' שוכנים יחד גדולי תורה, בינוני תורה וזוטרי תורה. 'רבנים' במובנם הריבוני