לזה שכתב אתמול, שאם ולדר היה יודע שיקברו אותו מחוץ לגדר הוא לא היה מתאבד, תישמע קשה מאוד להגיד ככה, כי מניין לך זאת? היית בראשו של ולדר לפני שהתאבד? הרגשת פעם מה שהוא הרגיש ב3 הדקות האחרונות לפני שהוא התאבד?? אתה מעולם לא הגעת למצב כזה שטוב מותך מחייך, (ואני מאחל לך שאף פעם לא תגיע לזה), אתה מדבר כאילו שפעם עברת כזה סיטואציה ורצית להתאבד, ונמנעת בגלל שלא יכבדו אותך אחרי מותך..., לשיטתך ולדר לא היה מתאבד, אם הוא היה יודע שיקברו אותו מחוץ לגדר, אבל זה שטויות, נניח שולדר היה יודע שיניחו אותו מחוץ לגדר, ושלא ינהגו אחריו מנהגי אבילות, עדיין מה הוא היה עושה עם 22 העדויות נגדו?? איך הוא היה יכול להמשיך לחיות ולהסתכל בעיני הצבור? מה הוא היה מרגיש בבית דין או בחקירת המשטרה על המעשים האלו? וכי כל זה לא היה השיקול שגרם לו להתאבד? אז מה אתה מבלבל בראש כאילו שחוץ או בתוך הגדר עניין אותו? כאילו שזה השיקול הכי חשוב אצל מתאבד, ברגעיו האחרונים כשהוא לא יכול להמשיך לסבול את מצבו?
מניין לך בכלל שלכל מתאבד יש לו שני שני שיקולים בראש לפני ההתאבדות, או שיכבדו אותו לאחר מותו או לא, ואם לא יכבדו אותו, אז הוא ממש ימנע עצמו מההתאבדות, סלח לי זה טיעון טיפשי, ומנותק מאוד מהרגשות והמצבים שאותם מתאבדים עוברים, אני מתאר לעצמישאתה מדבר וכותב את זה בנינוחות, אולי אתה עומד אפי' אחרי סעודה דשנה, תוך שאתה רגוע, אף אחד לא פירסם משהו מכוער ומזעזע עליך בכל העולם, ואתה מקליד מילים לצורך פוסט.
הרי ידוע שכולנו כל בני האדם השפויים מפחדים ממוות, ואף אחד לא רוצה בכלל לחשוב על זה, וגם כולנו מפחדים "פחד מוות" מהיסוריםשעוברים במקרה של מות על ידי הריגה, ואם יש בן אדם שמוכן להרוג את עצמו בירייה ולהרגיש את הנורא מכל, של היסורים הנוראים של כדור בראשו או בלבו , הרי זה אות שדעתו השתבשה עליו, ושהוא כבר לא יכול לחיות ככה יותר, ואתה רוצה לבלבל לנו בראש, כביכול אם ולדר היה יודע שיקברו אותו מחוץ לגדר הוא לא היה מתאבד? ולדר חשב לעצמו חוץ לגדר או בפנים הגדר, לא מעניין אותי, העיקר שאני לא יהיה פה, כש22 העדויות יבואו מולי בבית דין או בחקירת המשטרה! ואולי גם ההיפך, כאחד שהוא היה "איש חינוך", ודיבר הרבהעל "ביטחון עצמי", אז הוא ידע שההתאבדות שלו יהיה אות קלון לו ולמשפחתו. אלא שהוא כבר לא יכל לחשוב יותר בשפיות!
ומה שולדר עצמו כתב להמשיך להוקיר את מפעלו, זה בגלל שהוא צריך לשחק את המשחק שהוא לא מודה בהאשמות, והרי ידע שאשתו וילדיו וכל העולם יקראו את המכתב, ולכן הוא כתב ככה, אבל גם הוא ידע טוב טוב, שהבריות יחשבו לעצמם, שאם כל האשמות הם שקר, ואין לו מה לפחד ולהתבייש, אז למה הסופר המהולל "בעל הביטחון העצמי" התאבד? וכי ולדר לא ידע שרוב הצבור יחשבו כך? הוא ידע טוב שההתאבדות שלו, תהיה כמעט הודאה ב50 אחוז שהוא אשם, ועשה מה שעשה, ואם בכל זאת הוא התאבד על אף שזה כמעט כהודאה,הרי שברור שהוא עשה זאת, מרוב שהוא לא יכל להמשיך לחיות ולהסתכל בעיניים של כל העולם, ולכל אלו שהוא הטיף שנים למוסריות וכו'.
ושלא תטעה כל מה שאני כותב, אין בזה חלילה שום עידוד או תמיכה במתאבדים, זה רק ניתוח מצב התאבדות של אנשים, כדי שלא תבוא לספר סיפורים, כאילו שאתה יודע מה שהם חושבים ומרגישים אז בדקות האחרונות של חייהם. ואני מסכים איתך שזה כדי בזיון, שהצבור של ולדר כיבד אותו ועשה ממנו "זצ"ל", אכן בביקורת על זה אתה צודק, ואני מדבר על משהו אחר, על ולדר עצמו שברור שעשה זאת, מחמת שראשו הסתחרר מרוב לחץ ובזיון, ובתוך הגדר או מחוץ לגדר, כבר עניין אותו פחות.
2. ולגבי הפן ההלכתי במקרה של ולדר, שהעברת ביקורת על זה שלא דנו את ולדר בהלכות של מתאבד, וכביכול ביטלו את ההלכה במקרה שלו, גם פה אתה מוכיח בורות, אתה רב או פוסק? למדת בכלל את ההלכה הזאת עם כל הפוסקים? הידעת ששאול המלך "שהפסוק קרא לו "משיח השם", הידעת שהוא בחר להתאבד? ולא רק זה, הנער המשמש שהיה עם שאול, כשראה ששאול התאבד, אז גם הוא התאבד, וכתוב שם בפסוקים שאחרי זה ספדו אותו ובכו עליו, ודוד המלך קונן על שאול.
א"כ תשאל מתי נאמר ההלכות של מאבד עצמו לדעת, שאין עוסקין עמו וכו'. תשובה: זה נאמר כשהוא מתאבד סתם בגלל כעס או עצבות, אבל לא כשהוא עשה את זה כדי להיפטר מיסורים או מבזיון נורא, כפי שפוסק המהרש"ם מברעזאן, שו"ת מהרש"ם ח"ו, סי' קכ"ג. הנה פה יש לך את הפסק של המהרש"ם על מתאבד מחמת בזיון, תקרא איפה שהדגשתי בצהוב.
(ואני חוזר ואומר שאני לא מצדיק בשום אופן את ולדר, לא את מעשיו, ולא את ההתאבדות, רק הגבתי על זה שטענת שכביכול עברו על ההלכה,כשלא דנו את ולדר כמאבד עצמו לדעת, וכן על זה שהצגת את עצמיך כנביא, וקבעת ברור שולדר לא היה מתאבד, אם היה יודע שלא היו מכבדים אותו אחר ההתאבדות)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.