שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
והיום, יחד אתכם, אני רוצה לשכוח מכל מה שאופף אותנו, ולדבר על שאלה קשה שחוזרת ומתעצמת מידי שנה.
ושימו לב טוב!
באמצעים הטכנולוגיים של היום, זה לא כמו פעם שכאשר היה אחד רוצה לצותת לרעהו ולהקליט את שיחותיו האישיות, הוא היה אמור להגיע לחברת חקירות פרטית.
היום לכל אחד יכול להיות איזשהו צעצוע קטן שהוא יכול להשליך באיזושהי פינה, ומאותו רגע הוא יודע, רואה ושומע הכל.
ואז מתחילות להגיע התלונות.
האשה ששמה לבעלה את המעקב, או הבעל ששם לאשתו, והיא שמעה איך הוא מתלונן באוזני חבריו על רעייתו המעצבנת.
היא שומעת כמה הוא מדבר עליה ועל האוכל שלה.
והוא שומע כנגד איך היא מדברת עם אמא שלה או עם אחיותיה על הבעל הזה שכבר ממש אבל ממש נמאס לה ממנו.
וכאן מגיעות הבעיות הגדולות,
כאן מגיעים האסונות הגדולים.
"אני, אחרי כל ההשקעה הגדולה והעצומה שלי, אמור, או אמורה, לשמוע מילים כאלו?".
שימו לב טוב מורי ורבותי!
מה שאשתך אומרת לאמא שלה, זה לא מה שהיא באמת חושבת עליך.
מה שבעלך אומר לחברים שלו, זה לא מה שבאמת הוא חושב עלייך.
ישנו מושג תלמודי שנקרא "פטומי מילי בעלמא" (ב"מ ס"ו ע"א), לפטם את הפה בדברים, ותו לא.
כאשר היא מדברת עם אמא שלה ועם האחיות שלה, היא רוצה להישמע האשה החזקה הזו ש"בעלי לא יגיד לי מה לעשות",
בעוד הוא, כאשר מדבר עם חבריו, הוא אוהב לחוש את אותו אחד שמוסר נפש למען האשה, שפשוט "משגעת לו את המח".
אבל זו לא האמת, זה לא מה שהם חושבים באמת, ולא ניתן לדון אותם לכף חובה.
זו גם הסיבה שכל המהות של ההקלטה וההאזנה הזו היא מיותרת והורסת לחלוטין.
מה שאשתך אומרת לך, ומה שאתה אומר לרעייתך, אלו הדברים האמיתיים אותם אתם רוצים להוציא לאור העולם, ועליהם אתם מדברים לאחר מחשבה אמיתית.
מפסיקים עם השטויות,
מפסיקים לחפש צרות,
ואז גם לא מוצאים אותם,
וזוכים לאהבה ואחווה, שלום וריעות.
ברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.