"ההתקרבנות
של החברה חרדית רק מנציחה את האי שוויון, אנחנו נישאר תקועים בנרטיב הזה בה אנחנו
קטנים, חלשים, ולא משפיעים, שאין אנו מביאים שום דבר לשולחן חוץ מתלונות וספינים
פוליטיים". "למה מתבצרים, למה לא נותנים לעצמנו להשפיע, ללמד, ולקרב? יש
לנו מה להציע, יהיו קונים, אז למה לא נותנים? אנחנו רוצים שהם יוקירו ויעריכו את
האמונה, את התורה והמצוות, אנחנו רוצים שהם יבינו אותנו, אז למה לא מסבירים להם?".
הבעיות ואופני תיקונם, חלק ב' ממכתב יסודי
בת שני חלקים אודות ההתפכחות הנצרכת אצל חלקים מהחברה החרדית // מכתב פתוח לאחיי החרדים // ג"א הלוי
לכבוד אחיי ורעיי החרדים לדבר ה', ישמרם ה' ויחייהם
בהמשך למדובר בחלק הקודם, על בעיות הפנים של העולם החרדי,
המכרסמות את החברה שלנו מתוכנו, נמשיך לדבר על הנושא הלא פחות חשוב – יחסינו עם
אחינו בני ישראל שלעת עתה אינם חרדים, או אינם שומרי תומ"צ בכלל, עד כדי אלו
שמתנגדים אליה. ניגש ישר לענין (חלק א' יבהיר קצת יותר את הענין) ונדבר פה פתוח
ודוגרי, כי ככה עושים כשבאמת מנסים למצוא פתרון.
שונאים אותנו
(או לפחות לא מחבבים יתר על המדה), אצל חלק גדול מהאוכלוסיה הישראלית יש דחי' ושאט
נפש מהקהילה החרדית, או גורמים בקהילה החרדית. בעוד הציונות הדתית מצגת בעדם את
המסורת והיופי ביהדות, החרדים מציגים בעיניהם
את על מה שרע
באמונה, בדת, באדיקות, ובכל סממן של להט והתלהבות יהודי.
(ואצל אחינו
הדתיים, יש גיחוך מהקהילה החרדית על כל גווניה, לא אכפת להם מטובתנו, והרבה מהם
מצדדים דוקא אם אלו
שעומדים עלינו
לכלותנו)
והבעיות
שנולדות מזה ברורות לנו:
1)
בראש ובראשונה – חוקים כנגד תורת ה', מיהו יהודי, נישואין,
כשרות, שבת, לימודי ליב"ה, ועוד. אנחנו אמורים לייצג את האמת, התורה, והיהדות
הנאמנה, ולפועל, כל אלו בסכנה כי אנחנו בריב מתמיד עם שאר חלקי האוכלוסייה.
2)
שנית, ולא הרבה מתחתיו, החוקים האנטי חרדים, חוק הגיוס,
קיצוצי התקציבים, חוקים מפלים בנוגע לשכונות חרדיות וכו'.
3)
שלישית, אפליה נגד חרדים בכל התחומים, בהעסקה, בקללות
וגידופים, עד כדי מעשי אלימות נגד חרדים (מצד המשטרה וכיו"ב).
4)
רביעית, ולא פחות חשוב, כל ישראל ערבים זה לזה - יש לנו
אחריות לקרב את אחינו בנ"י להשם ולתורתו, ובטח שלא לרחק ח"ו, וע"י
רוח השנאה והפילוג בין החרדים לשאר אחינו בנ"י, לא רק שרוב הניכר אינם
מתקרבים, אלא אדרבה הם מפתחים סלידה מענינים יהודיים אם זה רק מזכיר להם משהו
חרדי.
כמובן שיש המון יהודים שמבינים אותנו ואינם שונאים אותנו,
ויש הרבה אפתיים, שלא שונאים או אוהבים, וכל זה לא מזיז להם, אך חוץ מזה שיש מספר
הגדול של אנשים שכן נלחמים בנו בשלטון, במדיה, וברשתות החברתיות, גם אלו שלא,
מושפעים ביודעים או בלא יודעים מהשיח הכללי האנטי חרדי.
יש שיאמרו "נכון, אבל לך דבר איתם, מה זה קשור לנו, הם
אלו ששונאים אותנו", אז, סיכמנו שאומרים את האמת, אז בל נשלה את עצמנו, בשאלה
הזאת, לא חשוב "מי התחיל" (וגם אז, לאו דוקא ננצח), חשוב מה היתה ומה
תהיה התשובה החרדית לשיח הזה, ויש לנו הרבה מה לשפר במובן הזה.
אנחנו לא פוטרים אותם מכלום, לא מהשנאה הבלתי מוצדקת, לא
מהשקרים, ולא מההסתה, יש להם הרבה על מה להכות "על חטא", אבל בכדי לתקן
את זה צריכים ליכנס ולראות איך זה נראה ומתבטא במגרש שלהם, ורק כך נוכל באמת לעשות
משהו בנידון.
לסיכום: חוץ מהבעיות שיש לנו – לקהילה החרדית
בעצמה, יש לה עוד בעיה גדולה - החברה הכללית שבתוכה הם חיים, לא מעוניינת בהם
במקרה הטוב, מפלה אותם ומחוקקת חוקים נגד האינטרסים שלהם, והעולה על כולנה, הם
נלחמים נגד תורת ה', ובאקלים הזה אחינו בנ"י מתרחקים עוד ועוד מהקב"ה
והיהדות.
בכדי לדעת איך
לתקן צריכים להוקיע את העקרונות השגויות ולחשב מסלול מחדש
כמדובר בחלק א', אנחנו חייבים לחנך את הדור הצעיר ללמוד
ולהתפלל כי זה רצון השם, ואין דבר יותר טוב מלקיים את רצון ה', להחדיר בהם את
מתיקות התורה, היוקר של כל יהודי והגעשמאק כשעושים לו טובה, החשיבות של ניצול הזמן
וניצול כל המתנות שהקב"ה נותן לנו להביא קצת יותר קדושה בחיים שלנו ובעולם
סביבנו.
וכמובן שאין בעיה עם אופי חמור ורצינות, עם דקדוק ועם
קנאות, אך כל זה צריך לבוא ממקום של אהבה להקב"ה, לשמחה וחיוביות בעבודת השם,
ובגלל זה אנחנו רוצים לעשות את הכל בשלימות ולהילחם ששום דבר לא ימנע בעדנו את
הזכות לעבוד את השם.
וכשנחנך את עצמנו ואת ילדינו בגישה הנכונה, עם בהירות
וודאות, אז שכשיפגשו את הרחוב או שלוחותיה, יהיו ודאים בצדקת אורח חייהם וישמחו
בה. ויוכלו לקדם שיח מועיל עם אחינו החילונים (עדיין), באופן שהם אלו שמשפיעים ולא
אלו שמושפעים.
אבל בינתיים, יש כאלו שהחרדיות שלהם היא יותר
מדי בגלל שאין להם אופציה אחרת ופחות מדי בגלל הם אוהבים את זה וגאים בזה, ובגלל
זה חסר להם ב"גאון יעקב", בההכרה שיש להם מה להציע לעולם, שעקרונותינו
הם לא רק בשבילנו, שהם האמת והטוב האובייקטיבי והאולטימיטיבי. ובזאת:
אני מאשים את ההתקרבנות וההתבכיינות של החברה
החרדית, ואלו שמנצלים ומנציחים את זה
וההצעה: אנחנו חייבים להיות גאים בזהותנו, אנחנו יהודים ששומרים את
התורה והמצוות, אנחנו יהודים שהקב"ה זיכנו שנולדנו לתוך עולם של יהדות, קדושה
ותומ"צ, (או שהקב"ה השיב אותנו בתשובה שלימה).
אנחנו לא אמורים לפחד או להתפעל מהרחוב, להתרשם מאלו
ששונאים אותנו, אנחנו למעלה מזה, אנחנו אנשים חזקים וטובים, ואנחנו מנסים להסביר
ולהבהיר לאחרים את יושר וצדק עמדותינו וטענותינו.
כשמישהו מדבר נגד החברה שלנו, אנחנו לא צריכים לצעוק
"אוי, מכאיבים לנו" אנחנו צריכים לעמוד איתנים ולהסביר בלי למצמץ למה
אנחנו צודקים. כשמפיצים עלינו שקרים, אנחנו צריכים לענות בהוכחות ובעמידה איתנה.
ההתקרבנות של החברה חרדית רק מנציחה את האי שוויון, אנחנו
נישאר תקועים בנרטיב הזה בה אנחנו קטנים, חלשים, ולא משפיעים, שאין אנו מביאים שום
דבר לשולחן חוץ מתלונות וספינים פוליטיים.
אם נתאזר בגאון יעקב, ונבוא בטוב, אם לא נתאבק עם המנוולים
רק נצעד מעל ראשיהם וננהל דו שיח ישר וגאה עם אלו שמוכנים לדבר איתנו, נוכל באמת
להשפיע על עתידנו ועתיד כל אלו הסובבים אותנו.
יש הרבה פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל שמרוויחים הרבה קולות
ועוד הרבה כסף מהשיטה הזאת, כי אז הם יכולים להצטייר כהמושיעים שלנו, אבל בוא נשאל
את עצמנו, עד כמה זה עזר לנו?, אנחנו מוקצה מחמת מיאוס אצל שליש מהמדינה, ומוקצה
מחמת חסרון כיס אצל עוד שליש.
יהיו שיאמרו "מה זה משנה מה הם חושבים? אנחנו בכל אופן
מדינה בתוך מדינה", אז חוץ מזה שזה ישנה את כל מאזן הכוחות בפוליטיקה ובמדיה,
יש לנו אחריות להשפיע על שאר חלקי החברה הישראלית.
רוצים שיפסיקו לבעוט בנו? שיפסיקו להשתמש בנו כשעיר לעזאזל?
נמאס לנו מלראות את עצמנו כאזרחים סוג ב' בעיני המדינה? פשוט צריכים לשנות את
הנרטיב, (ממה נפשך? אם הם צודקים, בוא נתקן את זה, ואם לא, בוא נוכיח להם). וזה
יעזור לנו גם להשפיע על האחרים, לעזור להם, ולקדם את תכנית הקב"ה לעם ישראל.
אבל יש טענה שאנחנו שומעים כל הזמן, "אנחנו
שני מדינות", "כל השאר הם גויים", "אנחנו לא רוצים לפתח קשר
בינינו לשאר חלקי האוכלוסיה, זה רק יזיק לנו בגשמיות וברוחניות", שזה לא רק
מזיק באופן פרקטי לכל כל הרבה אינטרסים חרדים, העקרון פשוט שגוי, ובכן:
אני מאשים את ההתבצרות של החברה החרדית, ואלו
שמתביישים ביהדותם ובצדקת דרכם
החברה החרדית ממוגנת נגד כל נסיון השפעה מבחוץ, וככה צריך
להיות, לנו יש את התורה והמסורה, את החסידות, ואת גדולי התורה, אנחנו לא רוצים שום
השפעה מבחוץ, כל גידול וצמיחה אצלנו יגיעו אך ורק מהתורה ומהסמכיות שלנו שמבוססות
על התורה ועל דורות של יראת שמים ומסורה.
אך למה מתבצרים, למה לא נותנים לעצמנו להשפיע, ללמד, ולקרב?
יש לנו מה להציע, יהיו קונים, אז למה לא נותנים? אנחנו רוצים שהם יוקירו ויעריכו
את האמונה, את התורה והמצוות, אנחנו רוצים שהם יבינו אותנו, אז למה לא מסבירים
להם? הם לא מאמינים, הם באים מזווית שונה, בדיוק, דוקא הם צריכים את ההסברה
וההשפעה הכי הרבה.
ההצעה היא מאוד פשוטה: בוא נשפיע במקום להיות מושפעים או בלתי
רלוונטיים.
יבואו ויטענו "זה לא יעבוד, הם לא יקשיבו לנו",
אז שיסתכלו כמה הצליחו אלו שכן ניסו, שיסתכלו על אלפי הבעלי תשובה, על רבבות
המתקרבים שעושים עוד מצוה ולומדים עוד קצת, כל מה שצריכים לעשות, זה להיזכר ביוקר
של כל נשמה יהודית ובחשיבות ובמתיקות כל מצווה וכל כמה דקות של לימוד, וללכת
ולהשפיע, במישרין או בעקיפין.
יבואו ויטענו "זה לא חשוב", אז ראשית כל, אם
אנחנו רוצים לעבוד את השם ולהיות יהודים טובים, אז אנחנו צריכים למלא את רצון
הקב"ה, עכשיו, תשאלו את עצמכם מה הקב"ה רוצה שכל אלו מליוני היהודים
יעשו, אם הוא רוצה שיעשו יותר מצוות וילמדו יותר תורה, או שרק אכפת לו מיהודים
מסויימים שגרים במקומות מסויימים, וכל עוד שהם עדיין חרדים לדבריו, אז השאר לא
משנה. ברור לכולם מה התשובה.
עכשיו חוץ מבחינת ה"חפצא" של גילוי הטוב אצל על
יהודי, יש גם חובת ה"גברא", ידוע ש"כל ישראל ערבים זה לזה" יש
אחריות על כל ישראל לעזור, להשפיע, ולחשוב על רעהו, עד כמה רחוקים שהם נראים אחד
מהשני.
ולאלו שצריכים עוד יותר שכנוע, אז הנה תסתכלו על זה ממבט
אנוכי קצת, כל אלו שהתקרבו לתומ"צ, או אפילו התחילו לעשות איזה מצווה, או
אפילו רק היה להם שיחה יפה עם יהודי מאמין על האמונה או על אורחות חייו, תחשבו איך
הם יענו לשאלות על חרדים או על שאלות דת ומדינה בסקרים הבאים, תחשבו על השיח המכבד
שהם יתחילו להשתמש בו ברשתות החברתיות, ואז חלקים מהמדיה ופוליטיקאים ילכו
בעקבותיהם. אז מנקודת המבט הכי אנוכי (עד כדי אגואיסטי) שווה לנו להתחיל להשפיע.
ותמיד יבואו אלו יטענו "זה יפגע ביר"ש
שלנו", אז נדבר גלויות, אם כל אחד יעשה את זה איך שהוא מבין, זה יכול להגיע
ולרדת למקומות שאינם הגונים, כמו כל דבר אחר, שאם לא עושים את זה נכון, יהיו
בעיות. אבל אם וכאשר זה נעשה באופן מחושב, על פי הוראת והדרכת הרבנים ודעת תורה,
אין מה לחשוש.
בדיני בליעות יש את הכלל "אידי דטריד למפלט לא
בלע", כשעסוקים בלהשפיע, לא מושפעים. וההוכחה הברורה לזאת היא ממאות המחזירים
בתשובה בכל קצוות הקשת בעולם החרדי, אחוז הנשירה אצלם היא פחות מאצל אלו שנמצאים
מבוצרים מאחורי סריג ובריח.
אפילו אחרי כל ה'אם תמצי לומר'ים, אין ההצעה דוקא שכולם
יקומו ויתחילו לעסוק בקירוב (הגם שזה דוקא נשמע רעיון יפה), אלא, שצריכים לשנות את
הגישה שלנו, מ"מתבצרים" ל"מנצחים", כשנפגשים עם מישהו שונה
מאיתנו, לא צריכים להתעלם מהם או לברוח מהם, אלא להיפך, לנסות לקרב אותם קצת, עם
חיוך, עם דבר תורה, עם הזדמנות לעשות מצוה, להיות על ה"התקפתי" לנסות
לשנות ולהשפיע, במקום להיות על ה"הגנתי" ולהמשיך ולהעמיק את הקרע בינינו
לאחינו שהם עדיין על הדרך.
לסיכום:
כאשר נמשיך ונחזק את הקביעה אצלנו ש"טעמו וראו כי טוב
ה'", שנסביר לעצמנו ולילדינו את היוקר באורח חיים שלנו, את ה"אשרינו מה
טוב חלקנו"
כאשר נתמקד על הצד החיובי ונתגאה במי שאנחנו, כאשר לא נתפעל
מהרחוב ומאלו שמתנכלים לנו, כשנסתכל מעבר לכל הדיבור הנגוע ושיח השנאה, ונראה את
היהודי שיושב שם, את זה שמחכה שנתייחס אליו בכבוד, ושנחלק איתו את כל הטוב
והחיוביות (אמונה, תורה ומצווה) שיש לנו,
כאשר נצא לשנות את הנרטיב הסקפטי והבלתי מכבד שלהם באופן
אקטיבי, ונחליף אותו בנרטיב של הקב"ה, שמייקר כל יהודי בכל מצב שהוא, שמייקר
את כל מצווה שהוא יעשה, שמצפה מאיתנו להיות אלו שמניעים את זה ושאנו נגרום לזה
לקרות.
אזי נצמצם את אחוזי הנשירה, נרים את רמת היר"ש וההתלהבות היהודית שלנו
ושל ילדינו, ונקטין את ההבלים והקשקושים של המחלוקות שאינם לש"ש ופירוד
הלבבות, כי נהיה עסוקים ביהדות חיובית.
נפחית את השנאה וננמיך את הטונים של אלו שמתנכלים לנו, נקים קואיליציה רחבה (בשם המושאל) בעד השם ותורתו, ונקיים את רצון השם בהשבת בניו אל חיקו, ונזכה לסיום הגלות המר בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
בכבוד ובברכה,
ג.א. הלוי, ירושלים עיה"ק
נ.ב. אני מאשים את הפוליטיזציה של היהדות ואלו שמתעלמים מהסכנה בזה על חשבון פוליטיקה קטנה.
עד אשר לא טיפלנו בבעיות הנ"ל, נישאר בריב עם חלק גדול
מהאומה, אז יתכן שביום מן הימים, נאבד את הכח הפוליטי של "ממליכי
המלכים" ואז כבר לא יהיו לנו חברים, ולא נוכל להגן על הערכים היהודיים ועל
הצביון היהודי של המדינה.
אז בנוסף שיעברו חוקים נגד החרדים, יעברו חוקים נגד הדת
ר"ל, מיהו יהודי, נישואין, כשרות, שבת, לימודי ליב"ה, חוק בני הישיבות,
גיוס בנות, וכו', ולא יהיה שום דבר לנו לעשות חוץ מלבכות, להפגין, ולהתפלל.
וכל זה למה, כי לקחנו את היהדות בן ערובה, ואנחנו מעמיקים
את הקרע איתם, אנחנו תוקעים אותם בעיניהם, ולא חושבים פעמיים. אסור לתת לאף אחד
לגעת ביהדות, לא אנחנו ולא הם. וצריכים ללמוד לעבוד איתם.
התורה והיהדות צריכים להיות אפוליטיים, ובאמת אנחנו כשומרי
תומ"צ גם צריכים להיות אפוליטיים, כשאנחנו יורדים למגרש הפוליטיקה ומורידים
את התורה איתנו, אז אנחנו מעמידים בסכנה לא רק אותנו, אלא גם הערכים שלנו. הערכים
שלנו הם הערכים של כלל האומה, אם היינו פחות מתמקדים בזיקתה אלינו, אז היו מנסים
פחות לפגוע בה.
כמובן שאנחנו חייבים לעמוד על המשמר בעד התורה והיהדות, אבל
אסור לערב את זה יחד עם האינטרסים שלנו האחרים, במלים אחרות, גרות, נישואין, ושבת
ע"פ הלכה אינם אינטרס חרדי, הם אינטרס יהודי שרוב הניכר של הישראלים מסכימים
איתה, אבל תקציבים לישיבות זה אינטרס חרדי ולזה יש פחות מסכימים, אז בוא לא נערבב
את האינטרסים החרדים והאינטרסים היהודים וליצור מהם אינטרס אחד גדול, ככה שכאשר
יפגעו בנו (ראה תשע"ג), הם לא יפגעו בתורה.
והכי טוב יהיה, אם גם ניטיב את היחסים שלנו עם אחינו
הישראלים על ידי השפעה חיובית (כמבואר לעיל בארוכה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.