רשימת הבלוגים שלי

יום שני, 16 בנובמבר 2020

קטן ינהג בם: מי פרץ לחדר האוצרות בסדיגורה? ומי מכבד את אמו באיומי השלכה מביתה?

 

קטן ינהג בם: מי פרץ לחדר האוצרות בסדיגורה? ומי מכבד את אמו באיומי השלכה מביתה?

אחרי שבועות של השמצות והכחשות, האמת יוצאת לאור. גבאי בית סדיגורה-בני-ברק, מודים במכתב מפורש שהם אלו שפרצו לחדר רבם וגנבו חפצים ששייכים לבני המשפחה. וזה לא הכל. חכו שתקראו את המכתב.

את הסיפור הבא אתם חייבים לקרוא בישיבה. הוא מסובך, מפותל ואם לא שזה כואב זה אפילו מגלגל מצחוק.

הכל מתרחש במרכז העולמי של חסידות סדיגורה בני ברק ברחוב גוטמכר. שם, התגורר רק עד לפני חודשים, הרבי העטרת ישראל זי"ע.

כיום נותרה להתגורר בביתו, מחברתו הטהורה אשת חבר הרבנית תליט"א.

וכפי שידוע לכל יהודי בארץ ובחו"ל מאז פטירת הרבי, קידשו גבאיו החרדים לכבודו - מלחמת חורמה בכל משפחתו הרוממה. כל מי שאינו ינוקא הנתון לשיפוטם. לקיים מה שנאמר 'אלמנה ויתום יענון' למהדרין מן המהדרין. 

מי שהכי שנואה על הגבאים היא הרבנית האלמנה. כאשר מופנים כלפיה שתי טענות הפוכות: א. היא היחידה שעליה סמך בעלה זצ"ל כשכתב את צוואתו. ב. היא זו שמשום מה מתעקשת לטעון דברים אחרים ממה שהגבאים קבעו.

אתם שואלים איך זה יתכן? כנראה שבשיטת הלימוד המפורסמת של "סיכום השיטות" - הכל אפשרי.

עכשיו תלמדו עוד משהו, איך מקיימים מצוות כיבוד אם? דואגים לבודד אותה.

פשוט כמו שזה נשמע.

כבר חודשיים שהרבנית האלמנה מבודדת בביתה. אסור לאיש - לרבות בני ובנות משפחתה - לבוא לבקרה. מי שיעשה זאת מסתכן במכות ונאצות. 

הדרך היחידה להגיע אל הרבנית, עוברת באמצעות שני מאבטחים. 

אכן כיבוד אם למהדרין.

אבל לכל זה כבר התרגלנו. 

*

תקשיבו מה קרה בשבועות האחרונים. מסתבר שהאמא האלמנה עוד לא מספיק "מיושרת". שהרי ברור לגבאים המסורים שהיא צריכה להיות כפופה לבנה הצעיר שכפוף לגבאים שכפופים לגחמות. חד גדיא חד גדיא.

ובכן, הסתבר שתנאי הבידוד לא הספיקו. ומה יעשה הבן הצעיר שכל חפצו לכבד את אמו? תקשיבו טוב.

לפני שבועיים סיפרנו לכם על כך שהרבי בעל ה"כיבוד אם" יצא לסיור בדירה כשהוא מסמן לחסידיו את מיקומן של מצלמות האבטחה. כאשר תוך שעות אחדות התרחש 'מופת' והמצלמות טופלו? מסתבר שכל זה היה רק הכנה למופת הבא. 

ימים ספורים אחרי סילוק המצלמות, נחרדה הרבנית האלמנה לראות שחדר הכספת שבו היו הירושות וחפצי הקודש של בעלה המנוח זי"ע. והנה החדר - ריק. אין בו ספרים, אבל סימני פריצת נחשים ועקרבים יש בו.

חשוב לזכור שמדובר בגנבה בשווי עצום - ועוד לא דיברנו על השווי הערכי שאין ערוך לו. 

אכן מופת גלוי.

וכמו בכל המופתים של סדיגורה בני ברק - הם לא סובלים פרסום. מעדיפים להצניע. 

דקות ספורות אחרי שנודע דבר הגנבה, מיהרו הגבאים המסורים - כן, אלו שהאכילו את כל העולם בלוקש הנאמנות והצוואה - להוציא שמועה:

מי שפרץ וגנב את הדברים - הם נאמני הרבנית או חסידי האדמו"ר הבכור מירושלים. 

אין לתאר עד היכן מגיעה מידת ה'ענווה'. 

דא עקא ששעה לאחר הפריצה הוזמן חוקר של מז"פ. האחרון נטל טביעת אצבעות. ו...לפתע נודע הדבר. אם להתבטא בעדינות... וימצא הגביע באמתחת האח הצעיר. כלומר באמתחת "מרשו" אחד הגבאים.

הזעזוע בסדיגורה בני ברק היה גדול. היה ברור להם שכשיוודע הדבר, יוודעו עוד כמה דברים. כמו למשל המשוואה הפשוטה - מי שפרץ לחדר הירושות פעם אחת - פרץ גם כספת של צוואה אחרת. 

פתאום כל עניין "הצוואה המופלאה" ועסק הינוקא עומד בסכנה.

ובכן, מה עושים? 

*

אין ברירה. אנשי הוועד העליון של חסידות סדיגורה נאספו בדחיפות. את הכיבוד הלא קל הגיש הספונסר מר יששכר קנול. את עשן הסיגרים הפיח אלי (מיילך) שפירא. את הזעם הביאו החשודים מהשטח, אחאב ברנדויין, חצקל וארהלה טירהויז ומשה ברגר.

האסיפה הייתה קשה ומפחידה. אבל בסוף הגיע פתרון גאוני. "ההגנה הכי טובה היא התקפה".

שבוע וחצי אחרי הגניבה, החליטו להפוך את הגירסה וכך יצא לדרך מכתב שאין דרך אחרת להכתירו אלא 'בן ... תוגת אמו'.

תקשיבו טוב. לצורך העניין גויס משה אוסדיטשר.

הוא ניסח מכתב חריף לרבנית תליטא ובו ביקש להודיע לה "בשם מרשו" - כלומר, בשם המוסדות בבני ברק בראשות בנה היניק וחכים בעל ה'כיבוד אם',המנוהל על ידי מיילך שפירא וחבר מרעיו.

את הדברים הבאים אין ילד יהודי שמסוגל לכתוב לאמו. ודאי שלא אדמו"ר צעיר לאמו הרבנית האלמנה. אבל כשיש גבאים שפלים הכל אפשרי. 

לפני הכל אוסדיטשר ומרשו מודיעים לרבנית שהיא "מחרחרת ריב ומזיקה לחסידות סדיגורה" (כן, רבנית שכל ימיה מסירות נפש למען החצר!).

מיד אחר כך מתהפכת הקערה על פיה. "מרשי" כותב לאמו שבעצם הוא התרה בה שתפנה את חדר הספרים של בעלה. 

אלא שאחרי שהרבנית לא שמעה לו, "לא הייתה ברירה" אלא לגנוב ("לפנות") את החפצים. 

תעצרו לרגע בנתון הזה ותנסו להיזכר בכל השמועות שהפיצו גבאי סדיגורה בני ברק. האנשים המסורים הללו, לא התביישו לספר לכל העולם שמי שגנב את הכל הם חסידי סדיגורה מירושלים. 

זו לא הייתה רק טענה בעלמא. הבני ברקים ישבו בחדרי חקירות במשטרה ושיקרו במצח נחושה. במקום להודות במעשה נבלה - הסבירו שמדובר בעלילת דם של חסידי ירושלים.

הם היו כל כך נבזים, שבחדרי החקירות טענו שחפצי הירושה הם שלהם ולא של המשפחה. אלא שפתאום מישהו הבין שהאמת הולכת להיוודע. 

ולמרבה ההפתעה פתאום נמצאו החפצים. עכשיו הבני ברקים התמימים שואלים את הרבנית "לאיפה להחזיר?" אין גבול לגניבה ולשקר ולחרפה.

(אה, אל תתרגשו מגניבה. מי שהחתים רבי חולה על צוואה, גנבת ירושה קטן עליו).

מה שיותר מכעיס זאת ההיתממות. במכתב של אוסדיטשר מסבירי "מרשי יחידי" שאין ברירה. ושהוא נאלץ לגנוב ולשקר רק מתוך חשש לחפצי הירושה שעלולים להיפגע משריפה. הוא גם חושש שלא יהיה מי שיפתח את הדלת לטכנאי המזגנים שמגיע פעם בשנתיים.

ובכן, אל תופתעו מרצף השקרים. בסדיגורה בני ברק כבר התרגלנו.

אבל העובדות שונות לגמרי. במשך 15 שנה - עוד מימי האדמורים הקודמים - שוכנים חפצי הירושה באותו חדר. אף פעם לא פגעה בהם שריפה. גם לא טכנאי מזגנים. 

בכל פעם כשהיה צורך הרבי או מישהו מבאי הבית הכניס את הטכנאי והכל על מקומו בא בשלום. גם לאחרונה אחרי פטירת בעל העטרת ישראל, כשטכנאי היה צריך להגיע, הגיע אחד מבני האדמו"ר זיע"א ופתח לו את הדלת עד שסיים לטפל במה שהיה צריך.

אלא שבמסגרת נסיון ההשתלטות של הגבאים ו"מרשי יחידי" על ירושת האדמור, הורגלו לשלוט על ינוקות. קשה להם להבין שהציבור קצת יותר מבוגר ולא יקנה את הבליהם.

וסתם על הדרך, אם רוצים אתם שיעור בסוגיית כיבוד אם, מומלץ לכם לקרוא עוד הודעה חשובה מאוסדיטשר לרבנית מסדיגורה - היות ואת "פוגעת" במרשי (האדמור בעל ה'כיבוד אם' שליט"א) את תסולקי מהבית שלך!

את שאר הגיגי הכיבוד אם נשאיר לכם לקרוא בעצמכם בכתב מקלדתו של אוסדיטשר. מה שהכי חשוב לענייננו - זה המוסר השכל.

כמובן שעל גניבה כזאת אי אפשר לשתוק, ומכתב תגובה חריף נשלח מעו"ד אופיר צברי המייצג את בני המשפחה. כל מילה נוספת מיותרת.

זוכרים שכל האתרים והעיתונים סיפרו בדחילו ורחימו שהאדמור הצעיר מסדיגורה בני ברק יצא בהליכה רגלית שעה ארוכה כדי לכבד את אמו?

ובכן, מסתבר שזאת הייתה רק התחלה. מרוב חביבות המצווה, החליט הרבי הצעיר לסלק את אמו מביתה שלה, וכך הוא יוכל כל שבת לפסוע מעדנות עם גבאיו המסורים ולכבד את אמו. 

אשרי הדור שככה לו!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.