לא בשמים הוא

מאת יהודי פשוט

סיפור רבם של הבעלזאים לא מתחיל בפרשת קורבנות האדם שהוא מקריב בקור רוח פסיכופאטי למגיפת הקורונה, והלוואי שלא יסתכם בו.. הסיפור מתחיל בגיל הרך שבו בערעלע התייתם מאביו שהיה אחי האדמו״ר רבי אהרן הצדיק המקודש מבעלז. חייבים להזכיר שגורמים בחסידות ראו בו באחי האדמו״ר אחד שלא הוסיף להם כבוד (פרשת בודפשט) וגם עשה עצמו אפוטרופוס על נכסי החסידות ונכסי אחיו ורדפוהו ומיררוהו ללא רחם. אבל מאז שנפטר הסתכלו הבעלזאים על היתום העירני שהניח כנצר קדוש ׳דער הייליגער צווייגאלע׳ מגזע האדמו״ר בלשון זקני החסידים שנולד וגדל בצל דודו הרבי המקודש. אבל הייתה שם גם אימא אלמנה צעירה ודעתנית שנישאה לאביו הרב שאבד את משפחתו בשואה והיו לה כל הסיבות לתעב את סביבת בעלה המנוח שהתאכזרה לו וביקשה לגדל את בנה יחידה לאדם מן היישוב בדרך שנראתה לה כגברת דתיה נורמטיבית בתל אביב של הימים ההם. וכאן כבר הסבירו לו לנער שהוא חייב להתגדל בהתאם לייעודו כממלא מקומו של האדמו״ר הקדוש רבי אהרן רוקח שהיה כבר זקן וחולה ולמטרה זו ביתה של אמו לא תועיל לו, הוא נטה אחרי החונכים ובכך פגע בציפור נפש אמו ושבר את לבבה עד שאמרה לו בחרת לך כאימא את אדון פלוני שגזל ממני את בני דבק בו והנח לי לחיות את חיי בדרך שנראית לי.. תמצית הדברים שבערעלע רוקח גדל בין אמני אינטריגות קשוחים כיתום מאב ובלי אהבת אם.  אלה שהכירוהו מקרוב ידעו שאינו מלוהט באש דת יותר מאמו והוא מטבעו לא אדם רוחני, אלא שהיה נער תל-אביבי חכם מחושב ושאפתן שמעמד האדמו״רות קסם לו בשל מימוש המנהיגות והשילטון וכמובן העושר שחשק בה והיה נכון לעשות הכל להשיגם. הוא גדל אחרי שדודו האדמו''ר הלך לעולמו ונישא בעצת חונכיו בשידוך אדמו״רי שהבטיח לו מעמד עצמאי מול זקני בעלז שהכבידו עליו כריחיים על צווארו. המחיר היה צפוי, חותן בעייתי ונישואין לאישה רחוקה מעולמו ואופיו כרחוק מזרח ומערב והשערוריות הקטנות והגדולות שבבית הזוג היו בהתאם, אבל ראשו של מיודענו היה כבר אז עמוק עמוק בהתאדמרות. הוא לא רצה להיות מין אדמו״ר שמיימי כדודו כפי שחלמו זקני החסידות וכי אחרים ינהלו סביבו את כל הקשור בעסקי זה העולם, אלא ששאף להיות מנהיג ושליט טוטאלי תחת תואר האדמו״ר, לשם כך הוא שקד לקדם את תפישת הכסא הנחשק באמצעות טיפוח אברכים בני או נכדי החסידים שאיש לא הסתכל עליהם ועד מהרה התאדמר במין פוטש של הצעירים נגד הזקנים כולל מוריו בתורה והלכה שנרדפו נרמסו והורחקו עד שהתארגנו לחסידות תחת הנהגת צאצא אדמו''רי בעלזא שירש את כסא סבו האדמו״ר ממכנובקא.  אמנם ידוע שהבעלזאי היה לפחות בעשרים שנות הנהגתו הראשונות קליינט מצויין של מומחים חילונים לאינדוקטרינציה ופסיכולוגיה חברתית, ועינינו הרואות שהוא מהלך מוקף כנופיית גבאים מזכירים ומשרתים כראג׳א הודי וכי מעולם לא וויתר על שום סמל ומנהג התנשאות שתוכל רק להעלות על הדעת, והמון סיפורים הילכו האיך היה רומס ומתעלל בחסידיו רק כדי לצרוב בהם עמוק ועוד יותר עמוק את תודעת אפסותם מול רוממותו העל אנושית. אבל יהיה מעניין מאוד אם מישהו יקדיש מחקר מקיף לסגנון הנהגתו ומכלול האמצעים הפסיכולוגיים שהוא מפעיל על המונו אותם הוא אוחז כפי שמתברר באחיזת חנק מעוורת ומטמטמת חושים מעבר לטעם המקובל מוסר האדם וקדושת החיים ואיש מאנשיו קטן כגדול נקלה כנכבד לא העיז ואפילו לא יעיז לחלום להעיז להעיר או לייעץ לו לראאוב הבעלזאי יהיה אשר יהיה, יחלו כמה שיחילוח וימותו כמה שימותו הראאוב הוא הראאוב ויעשה ככל שיחפוץ.. ולא צריכים להיות חכם גדול כדי להבין חמישים שנות שלטון טוטאלי הדוק ורומסני על צאן מרעיתו יעשו את שלהם גם על האדון השליט עצמו. בינינו, רק מלאך מסוגל להישאר נורמאלי במעמד של שליט רומאי כפי שהבעלזאי ביסס לעצמו מול חסידיו, ומדרך הטבע שהצלחתו המושלמת הטריפה עליו במידה זו או אחרת את דעתו ובכך יכול כל אדם מן החוץ להבחין בנקל.  יהודי חייב להתפרנס, ואני מכבד את מאמציו של הרב פרידמן להסביר את השתוללותו של הבעלזאי אף כי הוא נזקק למושגים רוחניים בדויים שלא היו ולא נבראו. ואדרבא, הוא ראוי לגמול כפול ומכופל כי התבזה כאדם כיהודי ובן תורה במאמציו האומללים לתת איזה שמץ של לגיטימציה למעשיו הנפשעים של רודן מגלומן שאי אפשר לסנגר עליהם, ובוודאי שלא כל עוד שהוא ברשעו ובגדר רודף לשפוך עוד ועוד דם.. זכרו נא יהודים ששפיכות דמים חמורה בהרבה מכל החטאים בהם הצדיקו השבתאים את אדונם משיח השקר. וכי איך אפשר להתברך אצל אדמו''ר שכזה אחרי שנפסק ברמב״ם על כהן שהרג את הנפש אפילו בשגגה שלא יעלה יותר לדוכן.. ואם בכל זאת רוצים להבין את מניעי התנהגותו של הכלומר׳שט צדיק ומנהיג העל של הרב פרידמן, אז השתלשלות הדברים בדרך הקרוב ביותר להתקבל על הדעת היא כי:  האדמו''ר הזה בלע את ההייסע-לאקשן של האינפורמציה הכאילו יותר מעודכנת בה שיתף אותו המאור המדיקלי של בעלז הרב פיהרר שזכה כך או אחרת בפרסום רחב ותהילה. כאילו הקורונה (שאז הייתה עדיין רק שמועה) היא נושא מנופח שלגופה איננה אלא עוד מין שפעת שהעולם יסתדר איתה מכח חיסון העדר וכו'. ולהזכיר, שעצם הרעיון כי באים ימים שבועות וחדשים שלא יוכל לאחוז לשלוט בחסידיו ברצף המאני של המסדרים המתישים שהוא מחזיקם כבר חמישים שנה אמורים להלך אימים על איש אשר כמותו. והנה נפל עליו אוצר, כי לא רק שנתפוגגו סיוטיו גם נזדמן לו לקנות את עולמו בקרב הציבור הרחב כידען ונאור בהליכות העולם יותר מכל מכל מנהיג חסידי או ליטאי ושיחרר את אמירותיו המתחכמות שהכחישו בביטחון עצמי של ידענות-על את אמיתות הסכנה ונהג בהפגנתיות בהתאם. ומה יעשה אגו כביר אשר כמוהו כאשר באה המציאות המרה וטופחת על פניו ומציגתו כפזיז שלא עשה את שיעורי הבית הוטעה והטעה  בדברים שבנפשות?  לחזור בו? לא יעלה על הדעת כי זה לא מנהיגותי.. אז הוא נהג בתסכולו כתיש זועם שנוגח בתיש חברו שנשקף לו במראה,  הזכוכית נסדקת והוא חורק שן ונוגח שוב ושוב בפניה של המציאות החצופה, והלוואי וזו הייתה נפגעת ונעלבת..  ועינינו הרואות שהראאב הזה לא יסלח לו לוירוס הנקלה הזה שהביכו והוא עדיין עומד זועם יורק ובועט בחלל כמי שאחזו שד והמחיר הוא איום ונורא, ואז בא הרב פרידמן ומספר לנו אגדה דמיונית שהבחור התל-אביבי שנפשו חשקה באדמו''רות הוא מין רבי יוסף דה לה ריינה שנלחם את מלחמת הקדושה בסמך מם ובמלחמה כמו במלחמה יש קרבנות.. בקושי למדתי פה ושם פרק מסיפורי העבר ואינני חוזה עתידות אבל דומני שאנחנו עדיין בתחילת הסיפור העצוב, כבר כתבתי בתחילת המגיפה שלהרב דב רוקח אין הילוכי רוורס ולאסוננו גם לווירוס הקורונה אין ומי יודע לאן יוליכו הדברים..