דפים

יום שלישי, 21 במרץ 2017

אש המחלוקת – המלחמה של הרב שך נגד גדולי בעלי המוסר בעולם הליטאי הרב וולבה והרב פינקוס זצוק"ל – פרק חמישי מתוך מחקרו של בנימין בראון

הרב שך פותח במלחמה נגד הרב וולבה

"מאבק נוסף, במישור שונה לגמרי, שניהל הרב שך בתוך העולם החרדי, צנוע הרבה יותר ומתוקשר הרבה פחות, היה נגד מה שאפשר לכנות "המגמות החדשות בתנועת המוסר". אחד האישים שדעתם לא נחה ממגמה זו היה הרב שלמה וולבה שבצעירותו נכבש ל"שיטת המוסר" בישיבת מיר. בתקופת השואה ולאחריה הוא שהה בשוודיה ואחר כך הגיע לארץ, התקרב אל החזון איש ולימים בלט במיוחד כמשגיח של ישיבת באר יעקב. כמצופה מבעלי מוסר מובילים בתקופתו, הוא עסק לא רק בענייני תיקון המידות של הפרט אלא גם בשאלות ה"השקפה" הכלליות ותרם לתחום זה תרומה רבת משקל. לאחר מלחמת ששת הימים היה מאבות תנועת התשובה בימיה הראשונים. אולם עם פרישתו מן הישיבה, בתחילת שנות השמונים, החליט להקדיש את עצמו לענייני "עבודת המידות" ולהנחיה חינוכית של יחידים המבקשים לעלות במעלות ה"יראה".
אף שהרב וולבה, בדרכו הסולידית, לא הכריז על כך במפורש, ברור למדי שהייתה בדרכו שאיפה לחדש בזעיר אנפין את רוחה החיונית של תנועת המוסר המוקדמת, גם אם בגרסתה המתונה.  לא רחק היום והרב שך הביע ביקורת גם על הרב וולבה. אף שכאמור הוא לא התנגד לדרך המוסר, הוא העדיף את גישות המוסר ה"פשוטות" יותר, שלא הציבו אתגר אינטלקטואלי למאזין והתמקדו בעידוד לימוד התורה ובשמירת הנורמות הישיבתיות. הוא לא יכול היה לשלול את הניסיונות להחייאת המוסר, שהרי גם הוא עצמו היה מחויב לו, ומה עוד שהרב וולבה כבר הוכר אז כ"זקן המשגיחים" ונהנה מיוקרה בעולם הישיבות. לפיכך הפנה הרב שך את ביקורתו כלפי שיטתו החינוכית הייחודית של "המשגיח", שאותה הציג כחדשנית מדי, וכלפי הצעותיו.

אסר ללכת לשיחות של הרב וולבה

הרב שך  הורה לתלמידיו, בפורומים סגורים, שלא ללכת לשיחותיו של הרב וולבה ושלא להיזקק להדרכותיו. אך השמועה נפוצה לה בכל רחבי העולם החרדי. הרב וולבה לא השיב מלחמה כלל ועיקר. על אף תגובתו המאופקת, ואולי בזכותה ,התנגדותו של הרב שך פעלה במידה מוגבלת בלבד. בימי הנהגתו אכן ירדה מעט קרנו של "המשגיח", אך גם זה לא קרה במידה רבה מדי, ולאחר שירד הרב שך מן הבמה הושב לו כבודו הראשון, ואף יותר מכך.

המלחמה נגד הרב פינקוס והקלטות שהפיץ

בעל מוסר שונה לגמרי היה ר' שמשון פינקוס. הוא היה רב אמריקני שלמד בפוניבז' ונשלח על ידי הרב שך לשמש רבה של הקהילה החרדית הקטנה באופקים. שיחות המוסר שלו משכו קהל חרדי, בדרך כלל לא גדול, וההקלטות משיחות אלה הופצו על ידי מעריציו. תֹוכנן נגע בדרך כלל לענייני דיומא פרשיות השבוע, חגים ולענייני תיקון המידות, כאשר הגיעו קלטות אלה אל בחורי פוניבז', הורה הרב שך שלא לשמוע את דבריו של הרב פינקוס. גם הפעם ההוראה לא פורסמה בפומבי אלא רק ניתנה למעגלים מצומצמים. איפוק זה נבע ככל הנראה מכך שהרב פינקוס לא היה חשוב או בעל השפעה במידה המצדיקה יציאה נגדו בקול רעש גדול, ומשום שרעש שכזה רק היה נותן לו פרסום והופך את הקלטותיו למבוקשות עוד יותר. לפרשה זו היה סוף טרגי: הרב פינקוס, אשתו ובתו אחת משנים עשר ילדיו נהרגו בתאונת דרכים קשה. כיום, שנים לאחר פטירתו, שיחותיו מודפסות בספרים ובקונטרסים וזוכות להצלחה רבה בעיקר בקרב "בני תורה" ליטאים. התנגדותו של הרב שך אליו נשכחה לגמרי.

עם מי הרב שך הסתכסך היום?

עד כאן לא מניתי אלא את מאבקיו העיקריים של הרב שך. כמעט לכל מאבק כזה היו עוד ספיחים והסתעפויות צדדיות לאין מספר, שאי אפשר כלל לפורטם. אך אפילו אם נסכם רק את אלה שכבר נמנו, הרשימה המתקבלת ארוכה ביותר: הרב שך נגד פא"י; הרב שך נגד גור; הרב שך נגד חב"ד; הרב שך נגד אגודת ישראל; הרב שך נגד כל החסידויות (חוץ מבעלז); הרב שך נגד הרב בנימין זילבר; הרב שך נגד המודיע; הרב שך נגד הרב לנדא; הרב שך נגד הרב וואזנר; הרב שך נגד הרב שטיינזלץ; הרב שך נגד הרב עובדיה ותנועת ש"ס; הרב שך נגד ר' מיכל פיינשטיין ובית בריסק; הרב שך נגד הרב גריינימן; הרב שך נגד הרב וולבה; הרב שך נגד הרב פינקוס. ולא נשכח להוסיף גם את המאבקים בישיבתו שלו, ישיבת פוניבז', שבימיו רק החלו לתסוס.
כל המאבקים הללו נעשו לשיחת היום בציבור החרדי, ומתנגדי הרב שך באותם הימים התלוצצו שכאשר יהודי חרדי קם בבוקר הוא צריך לשאול "עם מי הרב שך הסתכסך היום?". אכן, כמעט אין אדם או "חוג" (קבוצה חברתית, בעגה החרדית) שהרב שך לא עמד אתו בקשרי מלחמה מסוג כלשהו. ומכל מקום, אין ספק שמדובר במספר חסר תקדים של מאבקים, המבדיל אותו מכל קודמיו במנהיגות הליטאית. אין ספק שאישיותו השתלטנית של הרב שך הייתה גורם ראשון במעלה בדרכו כמנהיג.

הרב שך לא תרם כל פיתוח הגותי

יתר על כן, כבר ציינתי כי מבחינה רעיונית הוא לא תרם כל פיתוח הגותי לדוקטרינת דעת תורה, ובכך מתחזקת ההנחה שהוא לא ביקש לחדש בה מאום. ואולם כשאנו מדברים על שלבי התפתחותה של דוקטרינה דתית עלינו להביא בחשבון לא רק את הרעיונות הגלויים והמנוסחים, אלא גם את ההנחות הסמויות, הגישות הלא מנוסחות והאווירה המיוחדת שהיא משקפת  .כאשר אמורים הדברים בדוקטרינה הנוגעת למנהיגות, עלינו לבחון בה את הקו המיוחד שכל מנהיג מביא עמו אל התפקיד. במקרה זה ברור למדי שהרב שך תפס את תפקידו באופן ייחודי, השונה מזה של מרבית קודמיו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.