השבוע בבורו פארק נשא ר' מנדלי מויזניץ נאום ארוך של יותר משעתיים אשר בו הוא ייסר קשות את בנו ואת חסידיו, קרא להם להאמין כי הם שוואנצים וכי הם כפופים וקשורים אליו ועוד הרבה יותר מכך מאמינים בו אמונה הכי עמוקה ועליונה, אין זו הפעם הראשונה שהוא מדבר בסגנון כזה הוא כבר כמה פעמים דיבר קשות לחסידיו ואמר כי מי שאינו מאמין בו מאה אחוז לא 99 זה לא מספיק, מי שמאמין רק 99 אחוז שיקום ויילך, הוא צריך חסידים שמאמינים בו מאה אחוז הוא מסתפק במספר קטן של חסידים אבל חסידי אמת זה מה שהוא צריך ועימם הוא יעבוד
לא אגולל כאן את כל אשר דיבר ואיך עשה מן החסידים שלו שוואנצים כאשר הוא בונה זאת על אביו שאמר כי חסידי ויזניץ הם 'שוואנצים', רבים וטובים בציבור החרדי מי ששמעו את דרשתו התגובה הראשונה היתה כי הוא זקוק לרפואת הנפש, עד כדי כך שזקני חסידיו התביישו בדבריו
יסלחו לי אם אביע את הרגושתיי שלי ואיך אני מסתכל על הדברים ושואל את עצמי האם ר' מנדלי זקוק לרפואת הנפש או מי שמאמינים בו כאדמו"ר הם הזקוקים לרפואת הנפש, ולאו דוקא חסידיו אותם אני מבין יותר, כוונתי לכלל הציבור הרואה לא רק בו, אלא בעוד משוגעים כמותו ובצורות אחרות אנשים גדולים, מי זקוקים לרפואת הנפש?
פעם משוגעים היו בבית המשוגעים, והשפויים התהלכו חפשי ברחוב, היום התהפכו היוצרות, המשוגעים הם הנוסעים בלימוזינות, ואילו מי שמאמינים כי הם השפויים כלואים בבית משוגעים אחד גדול ששמו הציבור החרדי
משום מה התרגלנו וחינכנו דור חדש להאמין בשוואנצים ובאדמורי"ם מן הסוג הזה, הם אינם חולים, עליהם יש לי הגדרה אחרת אך משום כבוד הציבור אמנע בשלב זה מלכנותם כך, הציבור שמקבל את היצורים הללו בצורה כפי שהם מקבלים אותם הם אלו שזקוקים לרפואת הנפש
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.