אמר רבי חנוך העניך
הכהן [לוין] מאלכסנדר זי"ע בשולחנו הטהור: על הפסוק "איש או אשה כי יפלא
לנדר נדר נזיר להזיר לה' ", כתב רש"י למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר
לך, כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין . למדים מזה שיין גורם
לקלקול המדות, ויש לו לאדם להזיר עצמו משתיית יין. ואילו בפסוק להלן: "וכפר
עליו מאשר חטא על הנפש" כותב רש"י: "רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן
היין", משמע שהמונע עצמו משתיית יין הוא חוטא. כלום רש"י סותר את עצמו?
ההסבר הוא שהיין כשלעצמו אין בו לא חיוב ולא שלילה הוא רק גורם משפיע
לגלות מה בפנימיות האדם וחביון נפשו. לבעל הנפש, לאיש חי ורב פעלים,
שאורייתא מרתחא ביה, יש ליין צד חיובי כח מעורר . נכנס יין יצא סוד, אז
מתעוררים ומתגלים הכוחות הפנימיים הנעלים. בחברה טובה היין גורם להתחברות
והתחזקות. אבל, אנשים מושחתים , היין ממריצם ומעוררם למעשים רעים. לכן,
הרואה סוטה בקלקולה, בחברת פריצים וחוטאים יזיר עצמו מן היין, כי היין הוא
סרסור לדבר עבירה. כמו שנאמר "זנות ויין ותירוש יקח לב" [הושע ד',יא] , אבל
הנזיר והפרוש, שיכול להכניע את יצרו ולשלוט בעצמו, אם מזיר עצמו מן היין
הוא חוטא. ( וראה עיטורי תורה )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.