האדם צריך לעבוד על עצמו לא לחשוב יותר מידי על איך יהיה
ומה יהיה, הדאגות לא פתרו מעולם שום בעיה בחיים. אם היה קורה שדאגה פתרה אי
פעם איזו בעיה, היינו צריכים לשבת כל היום ולדאוג וכך לפתור את הבעיות, אך
מעולם לא נפתרה בעיה על ידי דאגה.
בכל
זמן מול עינינו משל קדמון על הצפרדע שפגש את המרבה רגלים, שאל הצפרדע את
המרבה רגליים איך אתה מצליח ללכת ולהסתדר עם יותר ממאה רגליים, אני עם
ארבעה רגלים בקושי מסתדר. עברו כמה ימים, ושוב הצפרדע עבר באותו מקום שעבר
בפגישתו עם המרבה רגליים, ואז רואה הצפרדע שוב את המרבה רגליים עומד באותו
מקום.
שאל אותו הצפרדע,
האם לא זזת מהמקום הזה שנפגשנו לפני כמה ימים? אמר לו המרבה רגלים, כל חיי
לא חשבתי והלכתי בלי שום בעיה, אך מהרגע ששאלת אותי איך אני מסתדר עם מאה
רגליים, אני מנסה ללכת מזיז רגל אחת, ולא יודע איזה רגל להזיז אחריה, וכך
אני מבולבל ולא יודע איך ללכת.
וזהו
יסוד גדול בחיי האדם, כל עוד הוא לא חושב ושם מבטחו בהקב"ה, האדם יכול
ללכת עם מאה ויותר רגליים. אך כאשר מתחיל לחשוב איך ילך ומה יעשה לפני, מה
ומה יאמרו ואיך יאמרו, מתי יקרה ואיך יקרה, בסוף ישאר באותו מקום ולא יעשה
כלום, לא יסתדר להזיז רגל אחת.
וזה מה שאמרו רבותינו השלך על ה' יהבך, האדם צריך להשליך על הקב"ה, ואיפה שהאדם מסיים עם השכל שם מתחילה הסיעתא דשמיא מהקב"ה.
והבוטח בה' חסד יסובבנו.
*(מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.