שבת מברכים אלול, תלמידי הישיבות חוזרים לחבוש
את ספסליה, הכוללים חוזרים לתלמודם להחזיק את העולם.
אחרי הוצאות החופש הגדול, וזה גם הזמן
שצריך לצייד את הילדים לקראת תחילת הזמן, ותקופת החגים אוטוטו, זאת אומרת שצריך
ארנק מלא מזומן או חשבון יפה בבנק, וכאשר אין את זה ועדיין צריך להמשיך לחיות, אז
הולכים לגמ"ח, הבעיה שהגמ"ח כבר שומש לבסיס, לשלם חשבונות שוטפים, גמ"ח
ר"ת גז מים חשמל.
וסגולה שיהיה לשלם בנוסף גם לארנונה ושכר
דירה, לאלו הנוהגים לומר פרק 'מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר' בכל סעודה, שיכוונו
כאשר אומרים 'בנאות דשא ירביצני', שיכוונו במילה דש"א שזה
ר"ת שכר דירה, ארנונה.
שמעתי אברך מתאנח שיש לו לשלם משכנתא
כפולה, שאלתי אותו למה הוא מתכוונן? ענה האברך: את ה'משכנתא' ואת 'מה-שקנתה'
שתהיה בריאה.
וכפי שמישהו התבטא: פעם נשים ידעו 'לגהץ'
בבית, היום הן למדו 'לגהץ' בחוץ כרטיס אשראי...
בשכונת בית וגן היה יהודי גאון וצדיק ושמו
רבי יהושע נויבירט זצ"ל מחבר 'שמירת שבת כהלכתה', הגאון הנ"ל ניהל
גמ"ח גדול בביתו, וכיון שהיה יק"ה ניהל את הגמ"ח בצורה מאוד
מדוייקת והקפיד מאוד על שמירת הזמן, ומי שאיחר בזמני התשלום נמחק מרשימתו, כי
הכספים היו פקדונות ומאוד חרד לכספי הזולת.
פעם אמר בדרך צחות: שכמו שאמרו חז"ל
לגבי עשרת ימי תשובה, שיש 3 סוגי אנשים: בינונים רשעים וצדיקים, כך גם לגבי
הגמ"ח שלי יש את ג' הסוגים הנ"ל, ופירט:
רובא דרובא הם בינונים, מחזירים בזמן
אלו שמחזירים לפני הזמן, רשעים, הם מנסים לקנות אצלי
אמון ומי יודע מה הם מתכננים
ואילו מחזירים לאחר הזמן, צדיקים, הם יודעים בבירור
שאצלי לא יקבלו יותר הלואה, ואף על פי כן באים להחזיר...
זכורני בימי נעורי, דלתו של אבי ז"ל
היה סובב על צירו תמיד שאנשים היו באים להלואות קצרות, כי אבי ז"ל רצה להרבות
מצוות, וכך ידעו בירושלים כי כספו יועד לגשר, מי שהיה צריך להחזיר
גמ"ח וכבר הובטח לו גמ"ח לעוד כמה ימים וכדו', או אנשי עסקים שנזדמנו
להם עיסקה והיו צריכים מיידי קצת מזומן לסגור חוזה, ידעו את הכתובת.
יהודי הגיע לבקש סכום לסגור עיסקה, וכתב
שטר לשבועיים עד שישתחרר לו פק"מ בבנק,
כעבור שבוע פגש אותו אבי בזכרון משה, ושאל
אותו אם הפק"מ כבר השתחרר, לכאורה כן, ענה הנ"ל. שאל אותו אבי: ולמה אתה
לא ממהר להחזיר את זה, הלא כמוך יש עוד ??יהודים שצריכים גשרים, אתמהה
ענה היהודי: ר' בן ציון, איך אתה רוצה
להכשיל אותי לעבור על דברי חכמים? חז"ל אמרו: חזקה, אין אדם פורע בתוך זמנו
נ.ב. סופו של דבר שהנ"ל קיים בעצמו את המשך דברי
מאמר חז"ל הנ"ל 'ולוואי שיפרע בזמנו'... אני זוכר היטיב כמה עגמ"נ
היה לאבי מאותו אחד, לא יודע אם מאותה הלוואה
או הלוואה שקיבל בהזדמנות אחרת. ככה נראה מי שמפרש את דברי חז"ל באופן עקום לפי
מה שכדאי לו ומנצל את זה לצרכיו.
שבת שלום ומבורך ובהכפלה לשבת מברכים
(הרב קלצקין הוא בעל מחבר של 'מעדני הפרשה')
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.