נוצר שוב מצב שבו סאטמאר חלוקה ולא בשל שאלה הלכתית אלא בשל אינטרס מפלגתי וקהילתי. המשקיעים בעוף הזה הם זאלונים, ולכן ראשי הזאלונים מבלי שהם בכלל ביקשו אישור של רבנים, מבלי שרבני 'העדה החרדית' בכלל ראו זאת דחפו את הענין, ואילו האהרונים שהמשקיעים אינם אהרונים להם אין כל אינטרס פיננסי כאן קיבלו את דעת רבם שקיבל את דעת הגר"מ לנדא כי העוף אינו כשר לאכילה
מי שילמד טוב את הפרטים ובעיקר את הסדר איך שחרצו כאן ענין ימצא כי החשבון היה פיננסי והשתייכות קהילתית. הכשרות נשאר רק לסוף התור, במקום שקודם יבדקו כשרות ואחר כך פוליטיקה, אז זה היה כאן הפוך, ולכן זה הסתיים בצורה שכזו
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.