רשימת הבלוגים שלי

יום חמישי, 10 באוגוסט 2017

דברי מחשבה ועמקות מתוך *מחשבת הנפש (חלק מח)*

כש"שובה ישראל" נוסדה, הקפדנו עשר שנים ראשונות, לנסוע כמעט בכל יום לשתי ערים לתת שיעורים.
 
באותם ימים, היה לנו צדיק אשר נהג לנו, שהרבה דברים לחיים למדנו דרכו, והרבה יסודות שבנינו בנפשנו, בנינו מהראיה וההסתכלות עליו.

הצדיק שנהג לנו, כל חייו פחד פחד עצום מהשוטרים, וכל מכונית שראה היה מבוהל אולי זה שוטר. כל ארגז שראה בשולי הכביש, היה מבוהל אולי זה מלכודת של אנשי המשטרה, וכך כל חייו היה בבהלה מהמשטרה. 

באחד הימים, אנחנו נוסעים לשיעור בצפון ושוטר עוצר אותנו, האדם התחיל לבכות ולרעוד. התחלנו לעודדו שירגע ושלא יפחד, מה עשה? על מה מפחד? אך הוא בשלו. 

עד שלקח זמן ויצא, התחיל לבכות לשוטר שלא עשה כלום, שאמא שלו בבית חולים, ואשתו עומדת ללדת. הוא מסר את נפשו בצבא במלחמות, וכל מה שאפשר לעורר רחמים ולספר, סיפר.

השוטר ניסה לעצור ולהגיד משהו, אך הצדיק ההוא המשיך בשלו לספר על יושרו ועל מסירות נפשו, למען הציונות והמולדת, והדמעות חונקות את גרונו.

בסוף השוטר ההוא הצליח להגיד מילה, ואמר לו אדוני, עצרתי אותך רק להגיד לך שמנורה אחת לא עובדת וזה מסוכן, לא רציתי ממך כלום.

כמה לימוד למדנו לעצמנו, האדם פוחד חיים שלמים ממשהו שהוא יוצר בראש שלו, לא ישן ולא אוכל, וכך חייו נפגעים מדבר שלא קיים. רוב הפחדים של האדם הם לא קיימים, הם בראש שלו והם בכלל לא מציאותיים. בסוף כל הבעיה שפחד ממנה האדם חיים שלמים, זו מנורה שרופה.

*(כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)*

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה