בעולמם של חרדים: *קבלה לימי ראשון בשבוע

יום ראשון, 9 ביולי 2017

קבלה לימי ראשון בשבוע - קריאת פרק שירה

*מדברי כבוד האדמו"ר:*

שבוע טוב צדיקים. להשתדל צדיקים לקרוא פרקי שירה שהזכות עצומה. ונותן כח לכל השבוע שברכת ה' תשרה בכל הימים. וכן ישתדלו היום להדליק נר לכבוד רבנו האור החיים הקדוש. ולהתפלל עלינו בבקשה. שבוע טוב ומבורך והצלחה גדולה

אמר רבי, כל העוסק בפרק שירה בעולם הזה, זוכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים, ותלמודו מתקיים בידו, וניצול מיצר הרע, ומפגע רע, ומחיבוט הקבר, ומדינה של גהינם, ומחבלו של משיח, ומאריך ימים, וזוכה לימות המשיח, ולחיי העולם הבא:

תניא אמר רבי אליעזר, כל האומר שירה זו בעולם הזה, זוכה ואומרו לעולם הבא, שנאמר אז ישיר משה, שר לא נאמר אלא ישיר אותו לעתיד לבוא:

תניא רבי אליעזר הגדול אומר, כל העוסק בפרק שירה זה בכל יום, מעיד אני עליו שהוא בן העולם הבא, וניצול מפגע רע, ומיצר הרע, ומדין קשה, ומשטן, ומכל מיני משחית ומזיקין. גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת דרכי ולשמור מצוותי וחוקי. נצור תורתי בלבבך ונגד עיניך תהיה יראתי. שמור פיך ולשונך מכל חטא ואשמה, ואני אהיה עמך בכל מקום שתלך, ואלמדך שכל ובינה מכל דבר. והוי יודע שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו כי אם לכבודו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו:

אמרו חז"ל על דוד מלך ישראל, בשעה שסיים ספר תהילים זחה דעתו עליו ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, יש בריה בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני. באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, ואמרה לו, דוד אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. ולא עוד אלא כל שירה שאני אומרת ממשלת עליה שלושת אלפים משלים, שנאמר וידבר שלושת אלפים משל ויהי שירו חמישה ואלף. ולא עוד אלא שאני עוסקת במצוה גדולה, וזו היא המצוה שאני עוסקת בה, יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים, ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני. זו היא המצוה. לקיים מה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה' ישלם לך. אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך:

להמשך כנסו כאן:

פֶּרֶק רִאשׁוֹן:

שָׁמַיִם אוֹמְרִים. הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד קֵל; וּמַעֲשֵֹה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ. (תהלים יט ב):

אֶרֶץ אוֹמֶרֶת. לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ; תֵּבֵל, וְיֹשְׁבֵי בָהּ. (תהלים פרק כד א) ואומר. מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק, וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי; בֹּגְדִים בָּגָדוּ, וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ. (ישעיהו כד טז):

גַּן עֵדֶן אוֹמֵר. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָֹמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו. (שיר השירים ד טז):

גֵּיהִנֹּם אוֹמֵר.כִּי הִשְֹבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה; וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב. (תהלים קז ט):

מִדְבַּר אוֹמֵר. יְשֹֻשֹוּם מִדְבָּר וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. (ישעיהו לה א):

שָֹדוֹת אוֹמְרִים. אֵדׂנָי, בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ; כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה. (משלי ג יט):

מַיִם אוֹמְרִים. לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעַל נְשִֹאִים מִקְצֵה אָרֶץ; בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָֹה, וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו. (ירמיה נא טז):

יָמִים אוֹמְרִים.מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם; אַדִּיר בַּמָּרוֹם אֵדׂנָי. (תהלים צג ד):

נַהֲרוֹת אוֹמְרִים. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף; יַחַד, הָרִים יְרַנֵּנוּ. (תהלים צח ח):

מַעְיָנוֹת אוֹמְרִים. וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים; כָּל מַעְיָנַי בָּךְ. (תהלים פז ז):

פֶּרֶק שְׁנִי:

יוֹם אוֹמֵר. יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר; וְלַיְלָה לְּלַיְלָה, יְחַוֶּה דָּעַת. (תהלים יט ג):

לַיְלָה אוֹמֵר. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ; וֶאֱמוּנָתְךָ, בַּלֵּילוֹת. (תהלים צב ג):

שֶׁמֶשׁ אוֹמֵר. שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה; לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ, לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. (חבקוק ג יא):

יָרֵחַ אוֹמֶרֶת. עָשָֹה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ. (תהלים קד יט):

כּוֹכָבִים אוֹמְרִים. אַתָּה הוּא אֵדנָי לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִֹיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם; וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים. (נחמיה ט ו):

עָבִים אוֹמְרִים. יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ, סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ; חֶשְׁכַת מַיִם, עָבֵי שְׁחָקִים. (תהלים יח יב):

עַנְנֵי כָּבוֹד אוֹמְרִים. אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב; יָפִיץ, עֲנַן אוֹרוֹ. (איוב לז יא):

רוּחַ אוֹמֵר. אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ. (ישעיה מג ו):

בְּרָקִים אוֹמְרִים. מַעֲלֶה נְשִֹאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָֹה; מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו. (תהלים קלה ז):

טַל אוֹמֵר. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְֹרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן. (הושע יד ו):

גְּשָׁמִים אוֹמְרִים. גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים; נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה, אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ. (תהלים סח י):

פרק שלישי:

אִילָנוֹת שֶׁבְּשָֹדֶה אוֹמְרִים. אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר; מִלִּפְנֵי אֵדׂנָי, כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ. (דברי הימים א טז לג):

גֶּפֶן אוֹמֶרֶת. כֹּה אָמַר אֵדׂנָי, כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל, וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ, כִּי בְרָכָה בּוֹ; כֵּן אֶעֱשֶֹה לְמַעַן עֲבָדַי, לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל. (ישעיה סה ח):

תְּאֵנָה אוֹמֶרֶת. נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ; וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד. (משלי כז יח):

רִמּוֹן אוֹמֵר. כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. (שיר השירים ד ג):

תָּמָר אוֹמֵר. צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח; כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְֹגֶּה. (תהלים צב יג):

תַּפּוּחַ אוֹמֵר. כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. (שיר השירים ב ג):

שִׁבֹּלֶת חִטִּים אוֹמֶרֶת. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת; מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ אֵדׂנָי. (תהלים קל א):

שִׁבֹּלֶת שְֹעוֹרִים אוֹמֶרֶת. תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף; וְלִפְנֵי אֵדׂנָי, יִשְׁפֹּךְ שִֹיחוֹ. (תהלים קב א):

שְׁאַר השִׁבּוֹלִים אוֹמְרִים. לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן, וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר; יִתְרוֹעֲעוּ, אַף יָשִׁירוּ. (תהלים סה יד):

יְרָקוֹת שֶׁבַּשָּדֶה אוֹמְרִים. תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ; בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה, צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ. (תהלים סה יא):

דְּשָׁאִים אוֹמְרִים. יְהִי כְבוֹד אֵדׂנָי לְעוֹלָם; יִשְֹמַח אֵדׂנָי בְּמַעֲשָֹיו. (תהלים קד לא):

פֶּרֶק רְבִיעִי:

תַּרְנְגוֹל אוֹמֵר. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן, זוֹלְפִים כֹּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן בַּשָּׁמַיִם , וּמְרַנְּנִים וּמְשַׁבְּחִים, וְאָז גַּם הוּא מִתְעוֹרֵר וּמְשַׁבֵּחַ:

בְּקוֹל רִאשׁוֹן אוֹמֵר. שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבוֹא, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד אֵדׂנָי עִזּוּז וְגִבּוֹר; אֵדׂנָי, גִּבּוֹר מִלְחָמָה. (תהלים כד ז-ח):

בְּקוֹל שֵׁנִי אוֹמֵר. שְֹאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְֹאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד אֵדׂנָי צְבָאוֹת; הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה. (תהלים כד ט-י):

בְּקוֹל שְׁלִישִׁי אוֹמֵר. עִמְדוּ צַדִּיקִים וְעִסְקוֹ בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שְֹכַרְכֶם כָּפוּל לָעוֹלָם הַבָּא:

בְּקוֹל רְבִיעִי אוֹמֵר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי אֵדׂנָי. (בראשית מט יח):

בְּקוֹל חֲמִישִׁי אוֹמֵר. עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב; מָתַי, תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ. (משלי ו ט):

בְּקוֹל שִֹישִֹי אוֹמֵר. אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ; פְּקַח עֵינֶיךָ שְֹבַע לָחֶם. (משלי כ יג):

בְּקוֹל שְׁבִיעִי אוֹמֵר. עֵת לַעֲשֹוֹת לַיהוָה; הֵפֵרוּ, תּוֹרָתֶךָ. (תהלים קיט קכו):

תַּרְנְגֹלֶת אוֹמֶרֶת. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָֹר; כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (תהלים קלו כה):

יוֹנָה אוֹמֶרֶת. כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה; דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם, אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי. (ישעיה לח יד):

אוֹמֶרֶת יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלַם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִים כְּזַיִת בְּיָדְךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ, עַל יְדֵי בַּשָּׁר וְדָם:

נֶשֶׁר אוֹמֵר. וְאַתָּה אֵדׂנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל, הָקִיצָה, לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם; אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה. (תהלים נט ו):

עָגוּר אוֹמֵר. הוֹדוּ לַיהוָה בְּכִנּוֹר; בְּנֵבֶל עָשֹוֹר, זַמְּרוּ לוֹ. (תהלים לג ב):

צִפּוֹר אוֹמֵר.גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ אֵדׂנָי צְבָאוֹת; מַלְכִּי, וֵאלֹהָי. (תהלים פד ד):

סְנוּנִית אוֹמֶרֶת. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם; אֵדׂנָי אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. (תהלים לג יג):

טַסִּית אוֹמֶרֶת. עֶזְרִי מֵעִם אֵדׂנָי; עֹשֵֹה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ. (תהלים קכא ב):

צִיָּה אוֹמֶרֶת. אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק; וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִֹמְחָה. (תהלים צז יא):

רְצִפִי אוֹמֵר. נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי; יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. (ישעיה מ א):

חֲסִידָה אוֹמֶרֶת. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַים וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ; כִּי לָקְחָה מִיַּד אֵדׂנָי, כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ. (ישעיה מ ב):

עוֹרֵב אוֹמֵר. מִי יָכִין לָעֹרֵב, צֵידוֹ כִּי יְלָדוֹ (יְלָדָיו) אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ; יִתְעוּ, לִבְלִי אֹכֶל. (איוב לח מא):

זַרְזִיר אוֹמֵר. וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים; כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ אֵדׂנָי. (ישעיה סא ט):

אֲוַז שֶׁבַּבַּיִת אוֹמֶרֶת. הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ; הוֹדִיעוּ בָעַמִּים, עֲלִילוֹתָיו:

שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ; שִֹיחוּ, בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו. (תהלים קה א-ב):

אֲוַז הַבָּר הַמְּשׁוֹטֶטֶת בַּמִּדְבָּר. כְּשֶׁרוֹאֵה אֶת יִשְֹרָאֵל עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אוֹמֶרֶת. קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר, פָּנוּ דֶּרֶךְ יי, יַשְׁרוּ בַּעֲרָבָה מְסִלָּה לֶאֱלֹקֵינוּ, וְעַל מְצִיאוּת מְזוֹנוֹתֶיהָ בַּמִּדְבָּר אוֹמֶרֶת. אָרוּר הַגֶּבֶר אַשֵּׁר יִבְטַח בָּאָדָם , בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בְּיי וְהָיָה יי מִבְטָחוֹ:

פְרוֹגִיוֹת אוֹמְרִים. בִּטְחוּ בַיהוָה עֲדֵי עַד; כִּי בְּיָהּ אֵדׂנָי, צוּר עוֹלָמִים. (ישעיה כו ד):

רַחֲמָהּ אוֹמֶרֶת. אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים; וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ. (זכריה י ח):

צִפֹּרֶת כְּרָמִים אוֹמֶרֶת. אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים; מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי. (תהלים קכא א):

חָסִיל אוֹמֵר. אֵדׂנָי אֱלֹהַי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ, כִּי עָשִֹיתָ פֶּלֶא; עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. (ישעיה כה א):

שְֹמָמִית אוֹמֶרֶת. הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע; הַלְלוּהוּ, בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה. (תהלים פרק קנ ה):

זְבוּב אוֹמֵר. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין יִשְֹרָאֵל עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא; כָּל הַבָּשָֹר חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּדֶה. יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ אֵדׂנָי נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר הָעָם. יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ; וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. (ישעיה פרק מ ו- ח):בּוֹרֵא נִיב שְֹפָתָיִם; שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר אֵדׂנָי וּרְפָאתִיו. (ישעיה פרק נז יט):

תַּנִּינִים אוֹמְרִים. הַלְלוּ אֶת אֵדׂנָי מִן הָאָרֶץ; תַּנִּינִים, וְכָל תְּהֹמוֹת. (תהלים פרק קמח ז):

לִוְיָתַן אוֹמֵר. הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב; כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (תהלים פרק קלו א):

דָּגִים אוֹמְרִים. קוֹל אֵדׂנָי, עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים; אֵדׂנָי, עַל מַיִם רַבִּים. (תהלים פרק כט ג):

צְפַרְדֵּעַ אוֹמֶרֶת. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלַם וָעֶד:

פֶּרֶק חֲמִישִׁי:

בְּהֵמָה דַּקָּה טְהוֹרָה אוֹמֶרֶת. מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם אֵדׂנָי, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵֹה פֶלֶא. (שמות פרק טו יא):

בְּהֵמָה גַּסָּה טְהוֹרָה אוֹמֶרֶת. הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ; הָרִיעוּ, לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. (תהלים פרק פא ב):

בְּהֵמָה דַּקָּה טְמֵאָה אוֹמֶרֶת. הֵיטִיבָה אֵדׂנָי לַטּוֹבִים; וְלִישָׁרִים, בְּלִבּוֹתָם. (תהלים פרק קכה ד):

בְּהֵמָה גַּסָּה טְמֵאָה אוֹמֶרֶת. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל; אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ. (תהלים פרק קכח ב):

גַּמַּל אוֹמֵר.אֵדׂנָי מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ. (ירמיה פרק כה ל):

סוּס אוֹמֵר. הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל אֵדׂנָי אֱלֹקֵינוּ; עַד, שֶׁיְּחָנֵּנוּ. (תהלים פרק קכג ב):

פֶּרֶד אוֹמֵר. יוֹדוּךָ אֵדׂנָי כָּל מַלְכֵי אָרֶץ; כִּי שָׁמְעוּ, אִמְרֵי פִיךָ. (תהלים פרק קלח ד):

חֲמוֹר אוֹמֵר. לְךָ אֵדׂנָי הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ; לְךָ אֵדׂנָי הַמַּמְלָכָה, וְהַמִּתְנַשֵּא לְכֹל לְרֹאשׁ. (דברי הימים א, כט יא):

שׁוֹר אוֹמֵר. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר; אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. (שמות פרק טו א):

חַיּוֹת הַשָּדֶה אוֹמְרִים. בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב:

צְבִי אוֹמֵר. וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר, חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְֹגָּב לִי; וּמָנוֹס, בְּיוֹם צַר לִי. (תהלים פרק נט יז):

פִּיל אוֹמֵר. מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶֹיךָ אֵדׂנָי; מְאֹד, עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ. (תהלים פרק צב ו):

אַרְיֵה אוֹמֵר. אֵדׂנָי כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה; יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ, עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר. (ישעיה פרק מב יג):

דֹּב אוֹמֵר. יִשְֹאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו, חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר; יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע, מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ; יָשִֹימוּ לַיהוָה כָּבוֹד; וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ. (ישעיה פרק מב יא יב):

זְאֵב אוֹמֵר.עַל כָּל דְּבַר־פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶֹה עַל שַֹלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה, אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה, עַד הָאֱלֹהִים, יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם; אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. (שמות פרק כב ח):

שׁוּעַל אוֹמֵר. הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק, וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט; בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם, וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ. (ירמיה פרק כב יג):

זַרְזִיר אוֹמֵר. רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה; לַיְשָׁרִים, נָאוָה תְהִלָּה. (תהלים פרק לג א):

חָתוּל אוֹמֵר. אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּיגֵם; וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם. (תהלים יח לח ):

פֶּרֶק שִׁשִּׁי:

שְׁרָצִים אוֹמְרִים. יִשְֹמַח יִשְֹרָאֵל בְּעֹשָֹיו; בְּנֵי צִיּוֹן, יָגִילוּ בְמַלְכָּם. (תהלים פרק קמט ב):

אֵלִים שֶׁבַּשְּׁרָצִים אוֹמְרִים. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים; סָבִיב, לְשֻׁלְחָנֶךָ. (תהלים פרק קכח ג):

נָחָשׁ אוֹמֵר. סוֹמֵךְ אֵדׂנָי לְכָל הַנֹּפְלִים; וְזוֹקֵף, לְכָל הַכְּפוּפִים. (תהלים פרק קמה יד):

עַקְרַב אוֹמֵר. טוֹב אֵדׂנָי לַכֹּל; וְרַחֲמָיו, עַל כָּל־מַעֲשָֹיו. (תהלים פרק קמה ט):

שַׁבְּלוּל אוֹמֵר. כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ; נֵפֶל אֵשֶׁת, בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ. (תהלים פרק נח ט):

נְמָלָה אוֹמֶרֶת. לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל; רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. (משלי פרק ו ו):

עַכְבַּר אוֹמֵר. וְאַתָּה צַדִּיק, עַל כָּל הַבָּא עָלּי; כִּי אֱמֶת עָשִֹיתָ וַאניּ הִרְשָׁעתּי:

חֻלְדָּה אוֹמֶרֶת. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ. (תהלים קנ ו):

כְּלָבִים אוֹמְרִים. בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה; נִבְרְכָה, לִפְנֵי אֵדׂנָי עֹשֵֹנוּ. (תהלים פרק צה ו):

אח"כ יאמר אלו הפסוקים:

ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה. ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו. וברוך ה' כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:

רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התענה חמש ושמונים תעניות, אמר כלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה יזכו לומר שירה. ענה לו מלאך מן השמים ואמר לו ישעיה עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גילה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים להזדקק אליך, ואמרו כלבים כתיב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם, שכותבין בהם תפילין ומזוזות וספר תורה, על כן זכו לומר שירה. ומה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסיף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו:

ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה:

ברוך ה' אלוהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו:

ברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:*קבלה לימי ראשון בשבוע - קריאת פרק שירה*