רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 11 ביולי 2017

*דבר תורה מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א - עבודת שלושת השבועות לבנות את נשמת בית המקדש*

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. 

היום התחלנו את שלושת השבועות, עשרים ואחד יום של בין המצרים אשר מצד אחד הם ימים קשים, וכדברי רבותינו הקדושים הם הימים הנמוכים ביותר בימות השנה. אך שורש כל טוב והישועה והגאולה של עם ישראל, נמצא גם בימים אלו. ועליהם אמרו רבותנו הקדושים "אך" שזה עשרים ואחד, הם הימים של בין המצרים טוב לישראל, ששם טמון הטוב של עם ישראל.

ומי שיודע איך לעבור הימים האלו בקדושה וברוממות, לנצל גם את הסוג של הימים האלו להתבוננות עמוקה למקומות החשוכים שבנפש, זוכה לטוב לישראל. 

וכבר אמרו רבותינו זצוק"ל "כל רודפיה השיגוה" כל מי שיודע לרדוף את הקב"ה ולחפש אותו בימים אלו, משיג את הקב"ה, התורה והמצוות בימים אלו יותר מבשאר ימות השנה.

***
והנה נבאר יסוד גדול בבנית בית המקדש הראשון. בית ראשון ובבנין בית במקדש השלישי במהרה בימינו על פי דברי רבותינו הקדושים.

ובזכות דברי התורה האלו, נזכה ביום י"ז בתמוז לצרף מחשבה למעשה, דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ונקרב קץ הימים ובנין בית המקדש במהרה בימינו.

****
הגמרא (שבת ל.) אומרת, אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהילים פו, יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מחול לי על אותו עוון (רש"י. דבת שבע) אמר לו מחול לך. אמר לו (דוד) עשה עמי אות בחיי, אמר לו (הקב"ה) בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע.

כשבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקודשים, דבקו שערים זה בזה (רש"י. שערים של קודש הקודשים). אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה, פתח ואמר (תהילים כד, ז) "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד", ריהטו בתריה למיבלעיה (רדפו אחריו לבלעו כי חשבו שאמר על עצמו כן), אמרו "מי הוא זה מלך הכבוד". אמר להו ה' עזוז וגיבור. חזר ואמר "שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" ולא נענה. 

כיון שאמר (תהילים קלב, ו) "ה אלוקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך", מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה, וידע כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עוון.

****
והנה דברים אלו צריכים הבנה, עומד שלמה המלך ברגע המרומם ביותר בחייו ומהרגעים הגדולים של עם ישראל מהיותו עם, סיימו לבנות את בית המקדש, דבר שכל עם ישראל מהיות עם בארץ מצרים ציפו ויחלו לרגע גדול זה. ברגע המרומם של חנוכת הבית, עומדים כולם ושלמה מתבזה, לא מצליח להכניס את ארון הברית לתוך קודש הקודשים. מדוע הקב"ה עשה כך? מה דבר זה מרמז לנו, מה דבר זה מלמד אותנו לימוד לדורות, הרי אין בתורתנו הקדושה סיפורי מעשיות, התורה היא לימוד לדורות. 

אם כך מה הלימוד פה לדורות, על מה שקרה במעמד חנוכת בית המקדש שלא נפתחו לשלמה המלך השערים?

****
ודבר זה אפשר לבאר על פי יסוד של ה"ייטב פנים" (אבני זיכרון לראש השנה אות סה, ד"ה. ובדברים) אם אדם עושה הכל בשלמות, יכולה להיכנס בליבו גאוה. 

ונבאר הדברים, אם דוד המלך גם היה קונה את הקרקע של בית המקדש, גם אוסף את הכסף והזהב, גם אוסף את כל הדברים לבית ה' וגם היה בונה, היה פגם שהדבר שלו הוא עשה, הוא יצר, הוא בנה. לכן הקב"ה חילק את הדברים, דוד המלך בנה את המחשבה הקדושה לבנות את בית ה' שזו המעלה הגדולה ביותר, קנה את הקרקע ואסף את הכסף והזהב. שלמה בנו השלים ובנה, וכך "הנשמה" היא של דוד המלך, והעשיה והבניה היא של שלמה המלך בנו.

וזה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, מחשבה של דוד ומעשה בנין שלמה יחד, נהיה זך ונקי ואהוב לשם שמים.

*"ולכן הנשמה של בית המקדש שזה קודש הקודשים, לא יכלה להיחנך בחנוכת הבית רק על ידי כל של הזכרת דוד המלך, שהוא בנה ויצר את המחשבה הראשונה ואת המעשה של בית המקדש".*

***
ועל פי דברים קדושים אלו שצריכים בניה של שני דברים יחד בכדי להגיע 
לשלב נשמה וגוף, יובן ענין בניית בית המקדש השלישי.

***
הנה מובא ברש"י ובתוספות (סוכה מא.) בשם המדרש בענין בית המקדש השלישי
"מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל, הוא יגלה ויבוא משמים שנאמר (שמות טו יז) "מקדש אדנ-י כוננו ידיך".

והקשה הערוך לנר, כי דבר זה סותר את דברי הרמב"ם שפסק (הלכות מלכים פרק יא, הלכה א) "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל" ע"כ. משמע מדברי הרמב"ם שמלך המשיח הוא יבנה את בית המקדש.

וכך מובא בגמרא (סוכה נב:) "ויראני ה' ארבעה חרשים".. מאן נינהו ארבעה חרשים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ואליהו וכהן צדק. ורש"י פירש חרשים - אומנים. משיחים, שניהם חרשים לבנין בית המקדש. אם כן משמע שבית המקדש יבנה ולא ירד מהשמים.

****
 ‏אלא יובן, את בית המקדש יבנה מלך המשיח. אך את הנשמה של בית המקדש, אנחנו בכל יום בונים ויוצרים אותה, על ידי השאיפה וההשתוקקות לבנין בית המקדש.

וזה מה שאומרים "בונה ירושלים", כל יום בונים את ירושלים על ידי מעשינו.

***
ואחרי שיבנה בית המקדש על ידי המשיח, תרד משמים הנשמה של בית המקדש, שנבנתה במשך כל הגלויות על ידי שאיפותינו והשתוקקותנו.

**
וזה כבית ראשון ששלמה בנה את הבית, אך השכינה לא ירדה אלא מכוחו של דוד המלך שהוא היה הנשמה.

***
אם כן ב"אך טוב לישראל" בעשרים ואחד יום האלו, עלינו להכין ולבנות בכל כוחנו את הנשמה של בית השלישי שיבנה במהרה בימינו. 

ומי שזוכה להיות חלק מבניית הנשמה, זוכה לראות בבנין בית המקדש ולהוות חלק ‏מבונה ירושלים. וזה מה שעלינו לכוון בימים אלו ביותר מכל ימות השנה, ולהחיות את הנשמה של הבית השלישי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה