דברי מחשבה ועמקות מפי *כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א* שנכתבו בזמן המיצר מתוך הקונטרס העומד לצאת לאור *מחשבת הנפש (חלק כג)*

ישנו מעשה עתיק, על נגר שהיה בונה את הרהיטים הטובים ביותר, ומיום ליום שמו הלך לפניו. 

והנה המלך האכזר והעריץ, שמע על הרהיטים המיוחדים שהנגר בונה, ופנה אל הנגר בבקשה שיכין לו שולחן וכיסא, ובודאי ישלמו לו תשלום מלא. הנגר ענה שישתדל למלא אחרי בקשת המלך.

עברו כמה שבועות, ושליחי המלך חזרו לנגר לשאול מה עם הכיסא והשולחן של המלך. אך תשובת הנגר הייתה שעדיין לא החל לבנות את השולחן והכיסא. 

שלוחי המלך ביקשו ממנו שיזדרז, כי המלך שואל על השולחן והכיסא. וכך חיכו עוד כמה שבועות וחזרו לנגר, ושוב תשובתו של הנגר הייתה שעדיין לא התחיל לבנות את השולחן והכסא. 

שלוחי המלך כעסו ואמרו לו, המלך ביקש, חיכינו. המתנו וכיבדנו אותך מפאת גילך, מדוע אינך מתחיל לבנות את מה שהמלך ביקש? 

ענה הנגר ואמר, אני אינני ככל הנגרים שבונים בלי מחשבה ובלי נשמה, אני כשבונה כיסא או שולחן או כל דבר לאדם, אני הולך ליער כמה ימים ומסתובב בין העצים, צועק ואומר לעצים אני בונה כיסא לפלוני או אני בונה שולחן לאלמוני, עד שאני מוצא עץ שמסכים להיות כסא או שולחן של אדם מסויים, אני חותך אותו ומביא אותו לביתי. כך בונה את הכיסא או השולחן בכבוד גדול לעץ, ולכן הכסאות שלי מיוחדים וטובים ביותר. 

אך תדעו לכם, שכמה חודשים אני הולך ליער ומבקש מהעצים מי העץ שמוכן להיות כסא של המלך או שולחן של המלך, ושום עץ לא מסכים. ולכן לבנות כסא ושולחן בלי רצון של העץ, אני לא מסכים משום שזה יהיה אולי שולחן יפה, אבל לא שולחן נוח ומבורך.

במעשה זה יש מוסר גדול, רבותינו הקדושים זצוק"ל אמרו לנו, כשנכנסים ליער עם גרזן כל העצים פוחדים, ומי שמבין מרגיש את פחד העצים. צריך האדם לדעת שגם הדומם מרגיש, וגם הדומם יש לו הרגשה גדולה ועמוקה.

ולכן כאשר האדם מתנהג בכבוד גם לדברים הנראים דוממים, לסביבה הדוממת שלו, הסביבה הזאת נהיית חיובית לאדם גם אם היא דוממת.

האדם צריך להיות חיובי ונעים הליכות, לא רק לבני אדם אלא גם לדומם שסביבו.