רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 21 ביולי 2017

לשים את הכבוד בצד העיירה בוערת

מאת - מאמר מערכת של COL

"מה שאתם עומדים לקרוא, הוא לא מסמך סטנדרטי. ייתכן שרבים מכם חושבים שלא מן הראוי היה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. אבל נראה שאם יש רגע בו צריך לשים את הכבוד בצד, כי העיירה בוערת, זהו הרגע" • מאמר מטלטל, שחשוב מאוד שתקראו


מה שאתם עומדים לקרוא, הוא לא מסמך סטנדרטי. הוא לא יוסיף לנו כבוד כחסידי חב"ד וקהילת חב"ד. ייתכן שרבים מכם חושבים שלא מן הראוי היה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. אבל נראה שאם יש רגע בו צריך לשים את הכבוד בצד, כי העיירה בוערת, זהו הרגע.

כולנו הזדעזנו אתמול, כששמענו (שוב) על סיפור המחנך שפגע בתלמידיו בצורה כל כך קשה. כולנו הזדעזענו כשקראנו את זעקת הנפגעים. כל אחד בתוכו מרגיש שהוא חייב לעשות הכל, אבל הכל, כדי למגר את הנגע הזה ממחננו. כדי לשמור על הילדים שלו, שלנו. כולם חושבים על הצעד הבא. איך עוצרים את זה? מבטיחים לעצמם שלילד שלהם זה לא יקרה.

אכן, נקוה שכך יהיה, ושאף תלמיד ואף הורה לא יצטרך לעבור יותר את הגיהנום שעברו הילדים הרכים והוריהם.

בפוסט מטלטל שפרסם אחד מהנפגעים, הוא תיאר בצורה קורעת לב את מסכת ההתעללות שעברו הוא ומשפחתו. בשולי הדברים ניתן היה לראות את הכעס והעלבון על חוסר התמיכה והאמון מצד הקהילה. מאותו רגע שהעזו לעשות את המעשה היחיד האפשרי ולהתלונן במשטרה כנגד התוקף, הם קיבלו כתף קרה ואפילו נידוי מצד רבים וטובים. ולא עוד, אלא שלמרבה התדהמה במהלך המשפט הארוך (שכלל 59! דיונים נוראים ואיומים עבור הנפגעים) הגיעו אברכים רבים, אנשי חינוך ומעשה, כדי לעמוד לצדו של המפגע ולהעיד "עדות אופי". כמובן שמבחינת ההלכה ומבחינה משפטית לכל אדם עומדת חזקת החפות, אך כפי הנראה לא נעשה ניסיון אמיתי לבדוק אולי בכל זאת האיש שהם מכירים אותו מאז שנולד, ונראה כחסידי יותר מכולם, מחביא בתוכו סוד נורא.

אמנם ברור הקושי האנושי לצייר אדם בעל חזות כל כך נחמדה וחסידית כמפלצת, אך לפי מקרי וניסיון העבר הקרוב מאד, נורות האזהרה היו צריכות להידלק.

כשמגיעים אנשי חינוך והשפעה ומתייצבים במקום כזה להגן ולתמוך, מה יחשוב לעצמו חלילה ילד פגוע הלומד בישיבה או בחיידר? מה הוא יכול להסיק מכך? הדבר היחידי שהוא יסיק זה שאין לו למה להתלונן. האמון הראשוני יהיה תמיד למחנך, לר"מ, למשפיע, למשיב, רק לא לעזרת הנפגעים.

המעשה הזה, התמיכה המטרידה הזו, צריכה להדאיג כל הורה. לא רק את המשפחה שכבר נפגעה. אלא כל הורה והורה אשר דואג וחושש לילדיו, צריך לקום ולזעוק: הכיצד? איך אתם מעיזים לגרום, שחלילה וחס, כשהילד שלי יהיה במצוקה, הוא ירגיש שהאחרון שהוא ירצה לפנות אליו הוא המשפיע או המחנך שלו???

גם אנשי הקהילה, לא כולם אבל לצערנו חלק גדול מדי ממנה, גילו במקרה הטוב אדישות ובמקרה הפחות טוב, ספקנות וחוסר אמון כלפי המשפחה הנפגעת. יותר מדי דיבורים ורחשים סביב זה שכביכול הכל עלילה ורצון לסחוט כסף.

מה יחשוב ילד שמחזיק בתוכו סוד נורא ושומע בבית או בבית הכנסת דיבורים כאלה? איזה סיכוי יש לו לגלות את הבטחון בתוכו שהוא יקבל את תמיכת המבוגרים לדרך היסורים שהוא יעבור כשירצה להתלונן ולזעוק?

ונורא מכל, מה יחשוב לעצמו המפגע הבא, זה שייתכן שיושב עכשיו לידך בשולחן בית הכנסת, ושומע את חוסר האמון הזה? ורואה את התמיכה מנגד? האם זה מעודד אותו להמשיך במעשיו, או גורם לו לנסות ולעצור? התשובה ברורה וכואבת.

למרבה הצער, את הנעשה אין להשיב, אבל יש מעשה אחד שיכול לתקן ולו במעט את העוול וגם לומר אמירה אמיתית. ילכו אברכים נציגי הקהילה, רבנים ומחנכים ויתנצלו בפני המשפחה, ויכו על חטא. קודם כל זוהי חובתם ההלכתית והמוסרית, אבל ובעיקר, תהיה פה אמירה אמיתית שמה שהיה לא יהיה. לעולם לא יקרה יותר שילד פגוע יצטרך להילחם מול כל העולם. לעולם לא יקרה שהמפגע ירגיש עטוף בתמיכה וחיבוק. חסידים יקרים, זה בידיכם, שימו את הכבוד בצד.
אל תחרישו בעת הזאת
.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.