בכור בהמה מהרב יוסף שטיינברגר

כשם שישנה קדושה אף בזמן הזה, בבן הבכור ועל כן מבצעים אנו את פדיון הבן, כך קיימת קדושה בבכור בהמה. וכל זכר בהמה הנולד לאימו מהריון ראשון, הרי הוא קדוש, שנאמר: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". קדושת בכור נוהגת רק בבהמות הנמצאות בבעלות יהודי. קדושת בכורות חלה על בכורות בהמה מהמינים הראויים להקרבה על גבי המזבח לפני ה'. מיני הבהמה שמקריבים מהם קרבנות הן שלושה: שור, כבש , ועז. שנאמר: 'אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז...קֹדֶשׁ הֵם'. הסיבה המקורית למצוות בכורות הינה זכר למכת בכורות בה מתו  גם בכורי בהמות המצרים, ואילו בכורי ישראל ניצלו.

הבכור  לכהן:
את הבכור ציוותה התורה לתת לכהן כחלק מ-24 מתנות הכהונה אשר ניתנים לכוהנים בכדי שיוכלו להתעסק בשלווה בעניינים הרוחניים. או  כדברי ספר החינוך: למען דעת, כי הכול של הקב"ה ואין לו לאדם דבר בעולם, רק מה שיחלק לו השם בחסדיו, ולכן מייד כשנולד לו הראשון, מקדישו האדם לה'. באם הבכור תמים – ללא מום - הכהן מקריבו כקרבן ואוכל מבשרו בטהרה. ואם נפל בו מום, אף על פי שאין מקריבים אותו, יש למוסרו לכהן, והכהן שוחטו ואוכל את בשרו כבשר חולין.

סטייק בכור:
קדושת בכור נוהגת אף בזמן הזה כשאין בית במקדש קיים. את הבכורות אסור לנו לאכול, שכן אכילתם מותרת רק על ידי הקרבתם בבית המקדש. או באם ייפול בהם מום – יהיו מותרים באכילה לכהן. כיצד מתמודדים כיום עם קדושה זו, והרי בכל רפת קיימים בכורות רבים, אשר תוך כשנה מהיוולדם יגיעו לבית המטבחיים לשחיטה, ומשם יגיעו כסטייק לצלחת שלנו. וכיצד מוודאים כיום בבתי המטבחיים שהעגלים הנשחטים בהם אינם בקדושת בכור האסורים בשחיטה? הבעיה קיימת גם לאלו שאינם אוכלים בשר בהמה, שכן גם תפילין וספרי תורה עשויים מעורות בהמה אשר ייתכן שהייתה בכור.

הפיתרון:
הפיתרון כיום הוא למכור לגוי חלק מהבהמה לפני שהמליטה את הוולד הראשון – כעת כשהבהמה אינה שייכת ליהודי בלבד אלא בשותפות עם הגוי, ואין לבכור הנולד ממנה, קדושה. יש אומרים שמספיק למכור לגוי את אוזן הבהמה, ויש המצריכים דווקא למכור חלק מהבהמה שהנפש תלויה בה – כגון קנה וושט. המכירה צריכה להיות מכירה גמורה בסוגי הקניינים הגמורים.