פרשת קורח יפה נדרשת. למה?

מאת מנחם נאבת

לדרשנים של כל מגזר יש את הפרשה החביבה עליהם. דתיים לאומיים קורנים מאושר בפרשת שלח כשהם מדברים על חטא המרגלים ועל "אחינו המסו את לבבינו", כמו גם בפרשת מטות: "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?!". יהודים קנאים אוהבים את פרשת פינחס. ליטאים ובריסקאים זורחים מאושר בפרשת חוקת, שם הם מתנפלים על "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי", ועל ה'גזירת הכתוב' האהובה עליהם. פרומערס' מזן מסוים מתמסרים בפרשת וירא לסיפור העקידה, וההתמסרות המוחלטת ללא פשרות. ברעסלבער'ס אוהבים את כל פסוקי השמחה ב'כי תבוא'. חסידי עם ישראל, מהר"ל ומניטו מסתערים על פרשת לך לך ועל ההבטחות לאברהם כמוצאי שלל רב. פילוסופים אוהבים את פרשת בראשית, שם הם כונסים את ההגיגים המטאפיזיים הרבים שלהם. חסידים אוהבים את פרשת תולדות ואחרות בדברם על תפילה שנענית. מיסטיקנים אוהבים את אלדד ומידד בבהעלותך, ורמבמיסטי"ם אוהבים את פרשת ואתחנן עם "לא ראיתם  כל תמונה", וכו' וכו'...

ובכן, בניגוד לכל אלה, פרשת קורח נדרשת יפה יפה בכל המגזרים ובכל העדות. המחלוקת היא ב"ה מעלה של כולם, לכל אחד מקום להתגדר בה. וכל אחד מוצא את הפואנטה המסבירה למה קורח מייצג בדיוק את המגזר השני, ולמה הם צריכים מהר מאוד להפסיק להיות בעלי מחלוקת...

בקיצור, יפה נדרשת במדרש תנחומא ובמדרשי ניחומים קהילתיים...