רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 23 ביוני 2017

הפסק בפונוביז' שואה לציבור הליטאי

אם חלילה שייך הייתי היום למגזר הליטאי הייתי היום בוכה בכיה של חורבן ממש, אין מה שהמיט חורבן על העולם הליטאי יותר מפונוביז' שם זה התחיל ומשם התפשט לממדים מפלצתיים. לא שבעבר חיו בשלום, גם בעבר בישיבת חברון לא אהבו את פונוביז' ולהיפך, בין הישיבות היו הרבה פוליטיקה אבל לא היתה שנאה כל כך קשה. מציאות היא כשהרב שך ביקש לאחד את הליטאים הוא מצא את הדרך, נתן לירושלמים את המקום הראשון בכנסת אחרת הם לא היו הולכים עמו וזאת למרות שלא אהב את אברהם רביץ, הוא הבין כי למען האחדות הפנימית צריכים לשלם מחיר וככה הוא הצליח להקים את 'דגל התורה'

בתוך הישיבות היו הרבה מריבות, לא רק בפונוביז', גדלתי כל שנותי בישיבות הליטאיות והכרתי את הפוליטיקה הפנימית מאז שנות הכפ"ים (השישים למספרם)  אני בקי בהם, לא היו אז כל כך הרבה ישיבות כמו היום קל היה לדעת מה שקורה בכל מקום ולהכיר את רוב הציבור בה, הפוליטיקה הפנימית שיחקה תמיד תפקיד שאיים על עתיד הישיבה, והיו מי שנפלו, חלק התפלגו, חלק הצליחו דוקא בשל הפילוג, ואחרים נכשלו בגדול נמחקו כליל, אבל לא היתה להם השפעה גורלית על הכלל כולו

המחלוקת בישיבת פונוביז' היא זו שהשפיעה על כלל הציבור והיא זו אשר גרמה לחורבן והרס. אסור לשכוח, המלחמה הפנימית בפונוביז' החלה לפני עשרות שנים מאז שהגיע הרב שך לישיבה, הוא הגיע שלישי אחרי ר' שמואל ור' דוד שהיו לפניו, הוא פילג את הישיבה גרם לה שהתלמידים הצביעו מי 'הראש' שלהם, ולא אשכח לעולם את אותה תחרות בין שלשת הקבוצות של בחורים מי הראש הישיבה החזק והטוב יותר, כשסיכמו כי כל צד יאמר שיעור של הראש ישיבה שלו ונראה מי יתן שיעור טוב יותר, והיה זה בחור בשם סימוניק (שם המשפחה אצלי - אני לא כותב את השם בשביל למנוע שפיכות דמים של משפחתו) שהיה תלמיד של ר' שמואל שפתח ואמר שיעור, ואנשי הרב שך לעגו וצעקו כי זה עם הארצות הוכיחו כי כל מילה שטות ממש

כאשר סיים הוא פתח אבי עזרי והראה להם כי כל מה שאמר היה שיעור של רבם שלהם ורמס אותם עד הסוף, מאז הם לא העיזו יותר לדבר גבוהה, והפוליטיקה עברה לתחומים אחרים, כשהיום הכי עצוב בישיבה היה כשר' שמואל נפטר, היה זה אז הרב שך שאסר על הבחורים ללכת לקבל את ר' שמואל בשדה התעופה כשחזר מטיפול במחלתו, ר' דוד ציוה לבחורים לנסוע ושמעו בקולו נסעו

אחרי פטירתו של ר' שמואל הרב שך פתח במלחמה קשה נגד ר' דוד בתקוה לחסלו, וכאן החלו הצרות הגדולות בישיבה, הוא לחם בו ובמשפחתו ובמיוחד בילדיו, - בספרי אני מביא את הפרטים באריכות - זה היה מזעזע, שמואליק מרקוביץ שכבר אז ניהל פוליטיקה עם גיסו הצטרף להרב שך שעזר לו להלחם בר' בערל פוברסקי הוא חשש מפניו שמא הוא יקדים אותו בישיבה, הוא הרבה יותר מבוגר ממנו ויודע הרבה יותר ממנו, כל אלו ועוד גרמו לפונוביז' חורבן פנימי 

אלו רק סיפורים של מעין דמעין מן הפוליטיקה הפנימית של אז, אדלג על כל השנים ואגיע למה שקרה בשמחת תורה כשאנשי הרב שך פגעו פיזית בר' דוד שאז כינה אותם 'מחבלים' והרב שך נהנה לראות איך שפוגעים פיזית בר' דוד, הישיבה התפלגה וכאן פרצה מלחמה שהתגלגלה למחבלים ושונאים וממנה הציבור כולו סובל עד היום הזה

הרב שך שהיה שומר טינה לכל מי שנמנה היה על אוהדי ראשי הישיבה האחרים עשה הכל להגדיל את אנשיו ולהקטין את  האחרים, כשר' שמואל אויערבך מגיע למצב שכלל לא קלט כי הוא מכניס את עצמו עם ראש בריא למיטה חולה, אז עדיין היה לו שם טוב והאמינו כי הוא אכן רציני ומתכוון לטוב לא קלט כי הרב שך מנהל מחלוקת קטנונית פנימית בישיבה, סייע לו מתוך אמונה כי הוא בא להציל את העולם ולא קלט כי הוא ממיט שואה על העולם הליטאי

גם כאן אני מדלג הרבה מגיע למרן הגראי"ל שטיינמן שסבל סבל בל יתואר מהרב שך שלחם בו מלחמה קשה רק מפני שהיה נגד מה שעשה הרב שך בישיבה ובציבור, הוא היה נגד המחלוקת ובעד מציאת דרכים אחרות איך לנהל דברים כאלו, הוא היה נגד להפוך את הישיבות לסניפי מפלגות, ונגד החדרת העיתונים לישיבות, הרב שך שהיה חולה וכבר לא יכל לדבר בפני ציבור איים כי יעלה לירחי כלה ויישב לצד המקרופון ולא יאפשר לו לנאום, ומאז הנאום הפוליטי המרכזי של ירחי כלה לא קיים עוד שזה גם סיפור בפני עצמו

הרב אלישיב מונה אחרי הרב שך לא מפני שהיה ראוי לתפקיד הזה אלא מפני שהרב שך לא רצה בשום אופן את הרב שטיינמן, הוא רצה את האבא של ר' שמואל אבל ר' שלמה זלמן לא הסכים בשום אופן הוא ידע טוב מה שהרב שך עושה כאן ולא רצה לתת יד לכך, הוא ברח ממחלוקת כמו מפני אש, וכשהרב שך יצא מביתו הוא אמר אין עוד כל ברירה אלא ללכת למזרוחניק ונסע להרב אלישיב להציע לו להיות סגנו

אדלג על כל ההיסטוריה ואגש לעיקר כאן, כל המחלוקות שאתם רואים היום ברחוב הליטאי מקורו מפונוביז' מכאן באו כל הצרות, בלעדי המחלוקת הזו לא היינו רואים יריבות כל כך קשה בין גדולי הליטאים, מלחמתו של ר' שמואל אויערבך במרן הגאון רבי דב לנדו ראש ישבת סלבודקא עד כדי שפיכות דמים ממש הוא לחם בו תוך כדי רצון להורגו ממש, מצב בריאותו אז היה כל כך קשה בגלל מה שהוא ושמואל דויטש וכמה אחרים עשו לו בשליחת הרב שך, הם אלו שהובילו את המצב הזה, שהיום הציבור הזה מפולג

בית המשפט השבוע הנציח את המחלוקת בפונוביז', ומי שאינו אוהב את הליטאים שמח שמחה גדולה שימשיכו לריב ולהוציא אחד לשני את העיניים בינתיים יש לאחרים מנוחה, אבל מי שאיכפת לו מעתיד העולם הליטאי נפגע כאן פגיעה קשה, מפני שאם היו עושים סוף למחלוקת הזו לפני עשרים שנה הציבור הליטאי היום היה מאוחד וחי בשלום ועומד בראש הציבור ככח חזק

מי שניצלו מציפורני הליטאים הם החסידים וקבוצות אחרות, אלו מודים בכל יום לה' שהמחלוקת בפונוביז' בין  מחבלים ושונאים נמשכת זו הישועה הכי גדולה של כלל ישראל, הם מתפללים שלעולם לא יהיה שם שלום מפני שרק כך הציבור החרדי יחיה בשקט מבלי שיחידים בריונים השקפיסטים ומתנגדים ישתלטו עליהם

חיים שאולזון

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.