הבעיה של סאטמאר היום היא מאוד קשה. פעם לפני 60 שנה כשרבי יואל טייטלבוים יסד את שיטתו האידיאולוגית לציונות ולחילוניות לא היה הרבה מה להציע מבחינה נהנתנית. העולם היה מיושן. היתה פה מלחמה של אידיאולוגיה מול אידיאולוגיה. אז במלחמה הזאת הצליחו להחזיק את הצעירים. היום לעולם בחוץ יש הרבה יותר נהנתנות להציע ואת זה לא מנצחים עם אידיאולוגיה קנאית. אחד שנמשך לנהנתנות לא מה שימנע את זה ממנו זה דרשות על מזוכיזם. לכן יש קו שבא להציע אלטרנטיבה של הנהגה בתחום החינוך במידת הרחמים ולא במידת הדין כמו שהיה פעם. או לתת תנאים מעולים בגשמיות בישיבות (יש כאלה). אבל כשאתה מוכר לבחור צעיר שרוצה להתקדם סיפורים על סבא שלו שהלך עם בגדים קרועים והיה שמח זה לא ממש מזיז לו. לדוגמה השירות בצה"ל כל עוד היה צריך להלחם בהשקפה זה ענין אחד. כשזה מתגמל ופותח שערים באקדמיה ובשירות הציבורי זה משהו אחר ובפרט שבתוך המגזר החרדי אין משרות. על הענין הזה ההנהגה החרדית שוברת את הראש. אפילו ר' אהרן מסאטמאר התבטא שיש כאן בעיה קשה מאוד לפיתרון וצריכים הרבה סייעתא דשמיא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.