רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 30 במאי 2017

אלי ביתאן האיש שלוחם בעד המחבלים ובעד הרב שך טוען כי להיות שכיסט וכופר מחלל שבת הולך ביחד - נאם כחבר במפלגה הערבית לשם התחבר בגלל הרב שך והזקן ממרא

אני כופר

"לא חיפשתי לגלות את העולם החילוני. להיפך, הוא הגעיל אותי. החילונים נראו לי כמו קבוצת מטומטמים שטחיים שמנסים לזיין כל היום", אומר אלי ביתאן, "העולם החרדי יותר התחבר לי גם אז, אבל לא יכולתי להיות שם כי היה לי ברור שאני לא מאמין. אחר כך, כשנחשפתי לכל האמנות והקולנוע, פתאום הייתי שם, הבנתי מה אני רוצה ומה חשוב לי שהילדים שלי יכירו, הבנתי שיש סיבה לצאת בשאלה, שיש עולם של רוח, תוכן ומחשבה שלא הכרתי כחרדי. היום אני אומר שהעולם החילוני הוא מרתק וכיפי, מה שלא אמרתי אז, כשיצאתי". 

ביתאן בן ה-19 התגורר בירושלים, למד וחי בישיבת פוניבז’ היוקרתית, שנחשבת ל"ספינת הדגל של העולם החרדי, כמו קורס טייס של חיל האוויר", הוא מספר. רק 80 מתוך 2,000 מתקבלים אליה לאחר חודשים של מבחני קבלה. כבן לעדה הספרדית הוא היה צריך להתאמץ עוד יותר שכן מדובר בישיבה אשכנזית, והוא הצליח. 

למרות ההצלחה, בשלב מסוים הוא הבין שהוא לא מאמין באלוהים או בדת היהודית ושאינו מרגיש חלק ממנה. "לא האמנתי שהתורה שמדריכה את האדם היהודי איך להתנהג היא אלוהית. הרגשתי שאני צריך לעזוב וזה היה תהליך אישי מאוד קשה מבחינה רגשית. עד גיל 17, כל העולם שלי סבב סביב אלוהים, תורה ומצוות. פתאום החיים היו חסרי משמעות. העולם החילוני לא נגיש ולא מושך. אני עדיין אוהב את העולם החרדי אבל אני לא חלק ממנו".

ביתאן נכנס לדיכאון קשה, לא הצליח לאכול, לישון או להתקלח, סבל ממחשבות אובדניות, הפסיק להתקשר לבית הוריו. ראש הישיבה הרגיש שמשהו עובר עליו ולקח אותו לשיחה: "אמרתי לו: ’כן, אני כופר. אני לא מאמין’. לא רציתי לעזוב את הפנימייה כי היה לי כיף וטוב שם. לא רציתי מקום אחר, אבל גם לא באמת הייתי שם. זה היה משבר מאוד קשה". 

גם המשפחה התקשתה לקבל את הבשורה ובמשך שבעה חודשים הוא לא דיבר עם הוריו ובמשך מספר שבועות אף ישן על ספסל ברחוב. "היו תקופות שלא היה לי אוכל או מקום ללון בו. היום אני רואה את זה כחווית חיים. אני נהנה להיזכר שיצאתי גבר בשביל העקרונות שלי".

♦ כיום המשפחה מקבלת יותר?

"זה מורכב, רגיש ודינאמי. יש תקופות שיותר ותקופות שפחות. אמא שלי לא עיכלה את זה ורצתה לשלוח אותי לרב. כשסיפרתי לאבא שלי שאני כופר, הוא אמר לי ’בוא, תאכל, תירגע’. אחר כך התחילו מתחים ובעיות. כמו אצל ילד חילוני שיוצא מהארון או אחד שלא רוצה לעשות צבא, אלה מתחים בין הורים לילד שיצרו ריבים קטנים". 

כבן בכור בין עשרה אחים, הוא מודה שנושא השידוכים הוא רגיש יותר. "אני מאוד אוהב כל אחד האחים שלי, לא כולם יודעים ומבינים לגמרי שאני חילוני. אני חושב איך להיות אח אוהב ולא לפגוע להם באורח החיים. המשימה העליונה שלי היא לשמור על אחדות עם המשפחה. כשאני בא לבקר את ההורים אני שם כיפה וחולצה אלגנטית בשביל לא לפגוע. האחים שלי עדיין קטנים ולא כדאי לערער אותם".

תקופה מסוימת התגורר ביתאן בפנימייה בירושלים. אחר כך השלים בגרויות וכיום הוא משכיר דירה בתל אביב ועובד ב"צומת ספרים". החלום שלו הוא ללמוד משפטים ולהפוך לשופט. 

♦ איך ההרגשה לחזור לבקר בשכונה?

"אף פעם לא היה אכפת לי מה יגידו בשכונה, אבל בפועל מי שהיה חבר שלי נשאר חבר, גם חברים מהישיבה. מי שאוהב אותך חרדי - יאהב אותך גם כחילוני. כל ההבדלים נכונים אבל הם לא משחקים. בסוף השבוע האחרון הייתי בשכונה של ההורים ופגשתי את החבר’ה וכולם התעניינו בי. חלקם דואגים להגיד לי איזה גיהינום אני הולך לעבור ואיך כמחלל שבת יום אחד אשרף בשמיים. 

"יש לי חברה, שזה דבר שלא תיארתי שיהיה לי כחרדי, ואמרתי לחבר שלי ’אתה טוחן בישיבה שעות ואנשים עושים חיים’. הוא שם ואני מפרגן לו לגמרי, אבל אני בדרך שלי ושלם עם עצמי. כל התקופה שאתה יוצא בשאלה אתה מתחשבן. זה שהחברים שלי חושבים שיש תנור בגיהינום ששורפים בו חילונים זה לא באמת נכון ולא מפחיד אותי. כבר הרבה שנים שום דבר לא מפחיד אותי".

(מגזין המושבות)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה