רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 21 באפריל 2017

טועמיה חיים זכו

מאת מנחם מן

נפוליאון קיסר, מי שהיה אימת העולם בדורות הקודמים, ומי ששלט ביד רמה על עולם ומלאו. האיש שהטביע מושגים והגדרות המשמשים עד היום גנרלים הרוצים לדרבן אנשי צבא. היה בראשית דרכו מצביא דגול אמיץ וחסר פחד. לא אחת היה צר עם צבאו האישי המונה כמה מאות בלבד, על עיירות גדולות ונצורות וכובשן ביד רמה.

באחת הפעמים הגיעו נפוליאון ואנשיו לעיר מבוצרת ומוקפת היטב באנשי צבא ובגיבורי חיל. שבועות על גבי ימים עמדו צבאותיו של נפוליאון מעבר לחומות, בולשים ומחפשים אחר כל סדק או פרצה בחומה ובשומריה.
יום רודף יום ובלילה קרה וצינה. רואה נפוליאון את חייליו ומבין כי דרך המצור אינה נכונה. מביט המצביא בחומות הבצורות, ומחליט כי זה הרגע וזו העת להוכיח מנהיגות, ובכך להחדיר בלב החיילים הסרים למרותו מוטיבציה ורצון להילחם ולכבוש.
מכנס המפקד את חייליו ומודיע; "היום אכנס אני ואשתחל מבעד החומות. ארגל בעיר, אשב בין אנשי העיירה ואשמע את שיח ליבם. וכך נדע מהי נקודת התורפה ומהי חולשתם של העם ומנהיגיו" - אמר ועשה. החליף מלבושו, כיסה פניו, השתחל לעיר בין חורים וסדקים, והחל משוטט בה אנה ואנה עד שאיווה את מושבו באחד מבתי הקפה המרכזיים של העיר, שם יושבים אנשי הצבא ומשוחחים על היום שהיה.
ישב נפוליאון, הקשיב לנתונים ובנה אסטרטגיה של ממש. אלא כשהחליט כבר לצאת חזרה מהעיר, ולשוב לחייליו, הבחין לפתע בהתלחשויות ובמבטים עוינים המשולחים לכיוונו. הבין המצביא הדגול כי נתפס וכי תחפושתו כבר אינה מועילה, והחל מתחמק במהירות רבה מבית הקפה. מצוד נרחב התנהל כעת ברחבי העיר וכבר ידעו כל התושבים כי נפוליאון קיסר בכבודו ובעצמו נמצא בעיר וכל התופסו ומביאו למלכות, יבורך.
ונפוליאון המפוחד רץ סחור סחור ברחבי העיר. יודע כי ברגע שייתפס חלילה יחרץ גורלו מיידית למוות ולא לחיים. ובמנוסתו ובחפזתו, מוצא את עצמו נפוליאון הנמלט בחצרו של איכר מאנשי העיר ובמבטיו הממוקדות היישר בעיניו ובפרצופו המגולה.
ובעל הבית, בהחלטה של רגע, הכריע גורלות. הציע האיכר בנדיבותו מחסה לנפוליאון ומבלי אומר ודברים הטמינו עמוק עמוק בין כרים וכסתות, שכבה אחר שכבה מקווה ומייחל כי לא יבחין איש ב'אוצר' הטמון בביתו.
ובעוד דפיקות ליבו של נפוליאון נשמעים כתופים במצולות, נשמעות בפתח הבית דפיקות גסות ורמות. אלה אנשי הצבא המחפשים בכל בית ובכל פינה את הגנרל האויב. הופכים חציר מסיטים אלומות.
והנה הם כעת ממש מעליו כשרק כרים וכסתות מפרידים בין חיים ומוות, מחפשים ולא מוצאים. רק כששמע את קריאת המפקד המודיע לחיילים כי החיפוש בבית זה הסתיים וכעת עליהם לעבור לבית הבא, מבין נפוליאון כי חיוו נצלו בזכות איכר פשוט. "כל שתבקש" מציע נפוליאון "אתן לך על אשר הצלתני, כשאכבוש את העיר אתן את מבוקשך" אמר ודילג בין החומות חזרה לחייליו הנאמנים.
וככבוש המנהיג את העיר, וכשבת נפוליאון על כס המלכות, מוזמן האיכר לארמון הקיסר למילוי בקשתו אשר יבקש. והאיכר בבערותו מבקש דבר אחד. חפץ הוא להבין כיצד הרגיש וחש נפוליאון ברגעים ההם, בעודו שומע תחת כריות את הבל פיהם של החיילים המחפשים אחריו.
נפוליאון מביט בו, עיניו רושפות אש. "קחוהו לחבל התליה מיידית" הוא מצווה. האיכר מתייסר מבקש חנינה, אולי מבין הוא שטעה בבקשתו ובחוצפתו לקיסר. אך את הוראת המלך אין להשיב והחבל נכרך סביב צווארו. דמעות של חרדה ואוושת לב מואצת מקבלות את פני התליין. זיעה קרה ומבט מפוחד, חייו מורצים לאחור בלי קול. הנה הוא על סף המוות. נפשו כבר מוכנה לגרוע מכל. והנה החבל משוחרר. הגזרה מתבטלת.
"זו הייתה הרגשתי ברגעים אלו" אומר נפוליאון לאיכר ההמום, כשהוא מושיבו שנית לפניו.
*
באמת שקשה לתאר רגשות. כמעט ובלתי אפשרי להסביר חוויות. את הסיפור שלפניכם סיפרתי באחת מהרצאותיי בחג האחרון, לקבוצת סטודנטים משכילים שרק בקשו לדעת איך מרגיש בן תורה יהודי העמל בתורתו יומם ולילה.
רק אחרי ההקדמה הארוכה שהבהירה כי לא באמת ניתן להסביר לאדם ריק מהי הרגשת שובע, נאותתי לבאר להם קצת מהו טעם החיים.
מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: Yoredea.man@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.