רשימת הבלוגים שלי

יום חמישי, 13 באפריל 2017

פלישתים בפלישתים

מאת הרב אליהו קאופמן

   סערה גדולה קמה בעולם סביב הטבח בסוריה – ובמיוחד נגד נשיאה המתנדנד, באשר אסעד. אין ספק שמראות אימים אלה – שכוללים בין השאר טבח ילדים, הם מעוררי צמרמורת. קשה, ועוד יותר אצל יהודים שעברו אלפי שנים מעשי טבח גרועים יותר רק משום היותם יהודים. אבל תורתנו הקדושה – וחכמי ישראל, מורים לנו בדיוק כיצד ואייך להתנהג במצבים הללו. במיוחד אנו חייבים לשנן לעצמינו את הדברים בדור שבו היהדות הופקרה מכל דעת תורה והציונים מתנהגים בדיוק הפוך מדרך התורה, ועוד יורדים מטה מזה בכל התגרויותיהם ושפך הדם שבא אח"כ. ולכן עת לעצור ולשנן היטב כיצד באמת יהודים שומרי מצוות צריכים להגיב כשגויים לוחמים איש ברעהו, ובמיוחד במקרה הסורי, הגובל בארצנו הקדושה.
     לא מעט תלמידי חכמים ורבנים ידועים נופלים בפח הציוני ומיד הם זועקים – חזק יותר מהציונים ומהאמריקאים, ש"צריך להפציץ את סוריה ולחסל את אסעד". מעניין הוא שלא מעט מאלה החפצים ב"יד ציונית ואמריקאית חזקה" הם גם אלה שקוראים לסרב לשרת בצבא הציוני ורואים בו "צבא טמא"... אבל ההשקפה היהודית אומרת בדיוק ההיפך: בזמן שגויים נלחמים איש ברעהו על היהודים לעמוד מהצד. ראשית, משום שברגע שהגויים עסוקים במלחמות ביניהם הרי שהם שוכחים מהיהודים. שנית, אם היהודים מתערבים לצד כלשהו הרי שלימים הצד השני – חס ושלום, יפרע מהם. כך זה היה בת"ח ות"ט, כשחנופת היתר היהודית לאצילים הפולנים גרמה להמון הקוזקי, האוקראיני הכפרי ולשבטים הטאטרים להיפרע מהיהודים. כך זה אירע בליטא, כאשר הקומוניסטים היהודים מרוסיה עמדו בראש אלה שהכריחו את הליטאים להינגף לפני הקומוניזם, אך מיד אח"כ באו הליטאים בברית עם הנאצים ופרעו ביהודים, וכך זה אירע בכל מקום שבו היהודים נקטו בקו אוהד ובגלוי לפני גוי זה על אחר. שלישית, הקב"ה השביע את עם ישראל לא להתגרות באומות העולם עד בוא גואל צדק, ולכן התערבות זו או אחרת לצד גוי אחד נגד משנהו הרי שהיא כעבירה על שבועה זו. אפילו למלך הצדיק יאשיהו – שהיה בבחינת מועמד למשיח דורו, לא ניתנה הרשות להתערב נגד צבא מצרים ומלכם, פרעה נכה, ואמנם יאשיהו נפל בקרב ומילותיו האחרונות היו "צדיק השם בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו". אבל לפרשת סוריה יש גם פאן נוסף.
     סיפור הפוך אירע לפני מאות שנים בתימן. מורדים תימנים הכריזו תגר על האימאם התימני וכולם נסחפו למלחמת מרד. היהודים ידעו היטב על מה הם מצווים ועזבו את אזור הבירה צנעה לאזור שבו לא נלחמו הצדדים, והם חזרו למגוריהם רק שנתיים אח"כ, משניצח האימאם והמרד דוכא.
     אסעד הסורי הוא אמנם אכזרי אבל מיהם יריביו? האם מדובר ב"צדיקים" ובמורדים רגילים, שכל מאווייהם רק טוב וחופש ? מסתבר שמושג ה"מורדים" איננו כולל בסוריה רק מורדי חופש או מורדים לאומיים אלא גם כולל את תנועת הטירוף ששמה "דעא"ש". זה שארה"ב וישראל נתפסות כתומכית בסמוי באותם מטורפים עדיין לא מטהר את השרץ הזה. ולכן יש להיזהר פי כמה בנקיטת עמדה חד צדדית נגד אסעד, שנתמך גם ע"י רוסיה וסין העממית, שאף הן מעצמות עולמיות עם לא מעט אזרחים הפזורים בכל העולם (במיוחד הסינים). בוודאי שיהודים חרדים צריכים להיזהר מקו מחשבה לאומני וכופר, שממנו הזהירו אותו גדולי ישראל מהדורות הקודמים.
   אבל מעבר ללאומנות הציונית – חרדית הגיעה אלינו גם הצעתו של אדון אריה דרעי, שהציע להביא כמאה ילדים סורים לישראל כמחווה "הומניטארי". זו הצעה שטובה לחילוניים ולגויים אבל עם קדוש המצווה על "והיה מחנך טהור" צריך להתרחק מהצעה כזו כמטווחי קשת. אותם ילדים (ואנחנו יודעים שלבסוף מספרם יעלה ביותר ממאה למאות לפחות...) אינם רק מספר אלא בתי אבות המיועדים – רחמנא לצלן, להתבולל, ומאחר שישראל תנסה להפכם ל"ערבים טובים" נגד הפלשתינאים הרי שהם יתערו ויקלטו בתוך יהודים ומי יודע כמה בתי אב יהודים, חס וחלילה, ירדו לטמיון מהתבוללות צפויה זו! זו עוד הצעה של דרעי – המוכיחה דתית מיהו האיש.
      אם ישראל רוצה באמת לעשות "מחווה הומניטארי" הרי שעדיף להציל את בני העדה הדרוזית בסוריה – שאינם נמנים על שום מחנה ואילו בארץ ישראל אחיהם מגוננים על יהודים, ולהביא אותם לכאן. הללו לא יגיעו לסקטור היהודי אלא יקלטו אצל אחיהם הדרוזים, ולפי הדת הדרוזית אסור להם לצרף דתית "גיורים" מבחוץ אלא להתחתן רק עם דרוזים, ומכאן שגם אין שאלת התבוללות עימנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה