רשימת הבלוגים שלי

יום ראשון, 16 באפריל 2017

על השרויה

שרויה- רשם יוסי שטיינברגר. מתוך ספר "מושגים בכשרות המזון" שיצא לאור בקרוב בע"ה

 מצה שרויה:

מהי מצה שרויה?

קהילות רבות נוהגות להימנע מאכילת מצה שבאה במגע עם מים לאחר אפייתה. למרות שמצה זו, המכונה: “מצה שרויה”, כשרה לפסח, רבים מחמירים שלא לאכול אותה במהלך החג. אי אכילת מצה שרויה נובע מן החשש שמא במהלך האפייה נותר גרגיר קמח שלא נילוש ונאפה כראוי, וכאשר יבוא במגע עם מים, יחמיץ.

‘קניידלאך’

המקפידים שלא לאכול מצה שרויה בחג הפסח, נמנעים מאכילת ‘קניידלאך’ (כופתאות), מצה מטוגנת, או כל דבר העשוי מקמח מצה. בנוסף מקפידים להרחיק את המצות מכל מזון העשוי להכיל מים, כגון משקאות, מרקים, ירקות שנשטפו ולא יובשו כראוי ועוד.

בתלמוד:

הגמרא במסכת פסחים [לט:] קובעת: “אלו דברים שאין באין לידי חימוץ, האפוי והמבושל וחלוט שחלטו ברותחין”. ומפרש רש”י: “כלומר, אפוי אפילו הוא מבשלו לאחר אפיה אינו מחמיץ”. דהיינו אין כל איסור לאכול מצה שהושרתה או נתבשלה במים לאחר שנאפתה כראוי, שכן לאחר אפייתה, המצה איננה מחמיצה. יותר מכך אף נאמר גמרא  ש”יוצאין [ידי חובת מצוות אכילת כזית מצה בליל הסדר] ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח” [פסחים מא.]

בהלכה:

בהלכות חמץ ומצה פרק ה’ פוסק הרמב”ם שמותר לבשל מצה אפויה שחזר וטחן אותה. וכך נפסק הלכה למעשה בשולחן ערוך סימן תסא: “יוצא אדם במצה שרויה והוא שלא נימוחה” וכן כתב בעל התניא בשולחן ערוך שלו: “מצה אפויה שחזר וטחנה מותר לבשל הקמח שלה ולעשות ממנה כל מה שירצה” [שולחן ערוך הרב סימן תס”ג]

מקורות החומרה:

עולת שבת:

המקור קדום ביותר לחשש אכילת מצה שרויה נמצא בספר ‘עולת שבת’ שחיבר רבי שמואל בן יוסף זצ”ל – מדייני העיר קראקוב, אשר הודפס בשנת תמ’א (1681).

המגן אברהם:

רבי אברהם גומבינר בספרו ‘מגן אברהם’ שהודפס בשנת תנ’ב (1692), דוחה את דבריו של ה’עולת שבת’ בחריפות ופוסק “מותר לבשל המצות בפסח, דאם לא כן, אף לאוכלן בעין אסורות, ודברי העולת שבת בזה תמוהים”

הרב בעל התניא:

כמאה שנה לאחר פסיקת המגן אברהם נתחדש ונתפשט מנהג זה, בעקבות תשובה שכתב בעל התניא. אשר אמנם כאמור בשולחן ערוך פסק להלכה במפורש שמותר. אך המליץ להחמיר.

המחמיר – תבוא עליו ברכה:

וכך כותב בעל התניא: “אודות איסור בישול מצה שנתפררה. באמת כי גם שאינו איסור גמור וברור מדינא, מכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה. ואינו מן המתמיהין לאמר כי היא חומרא בלא טעם, אלא טעמא רבא איכא במלתא, ליזהר מחשש איסור דאורייתא…

כיון שעינינו רואות מצות הרבה שמצוי בהם קמח מעט נראה לעין אחר האפייה, אי אפשר להכחיש החוש… והנה משהו קמח בעין שעל פני המצה למעלה שמתחמץ במרק, כשמפררים את המצה לתוך המרק כנהוג בשבת, יש בזה חשש איסור דאורייתא…

ומכל מקום אין למחות בהמון עם המקילים, כיון שיש להם על מה שיסמוכו..”

ומסיים את תשובתו: “אבל לפי מה שכתב האריז”ל להחמיר כל החומרות בפסח, פשיטא שיש להחמיר…” ואכן מובא ב’באר היטב’ [תמ’ז סק’א] שהאריז”ל כתב: “הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה”

ה’מחצית השקל’:

רבי שמואל הלוי קעלין בספרו במחצית השקל כותב: “יש להחמיר לבעל נפש שלא לעשות תבשיל בפסח ומוסיף שלכן אין  מזלזלים למאן דנוהג חומרא זו”.

ה’שערי תשובה’:

רבי חיים מרדכי מרגליות בספרו ההלכתי ‘שערי תשובה’ כתב: “שיש אנשי מעשה שמחמירין על עצמם ואין אוכלים שום מצה שרויה או מבושלת במים שחוששין שמא נשאר בה מעט קמח שלא נילוש ויתחמץ עכשיו על ידי השריה או הבישול”. אך להלכה כתב “לבאר את טעם העולם שאינם חוששים לשרויה”. מפני כמה וכמה סיבות.

היעב”ץ:

עוד מובא בשערי תשובה: “רבים ושלימים שאוכלים מצה שרויה ומבושלת… ויש להם על מי שיסמוכו, על עמוד העולם הגאון חכם צבי ז”ל, כאשר העיד עליו בנו הגאון ז”ל [היעב”ץ] על דבר מצה שרויה שהמחמירים פורשים מהם, והוא ז”ל [החכם צבי] סתר כל דבריהם, וסיים: “שאין למנוע שמחת יו”ט [שיש באכילת מאכלי ‘שרויה’] בגלל חומרא זו”.

ה’משנה ברורה’:

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין המוכר בשם: ‘החפץ חיים’ כותב בספרו ההלכתי ‘משנה ברורה’ (סי’ תנח סק’ד)  ‘ויש אנשי מעשה שמחמירין על עצמן, ואין שורין ואין מבשלין מצות בפסח, מחשש שמא נשאר מעט קמח בתוך המצות מבפנים, שלא נילוש יפה ועל ידי  השריה יתחמץ… ומכל מקום מי שנוהג בחומרא זו אין מזניחין (=מגנים) אותו’

הגאון מוילנא:

בקובץ אור ישראל מובא כי החפץ חיים עצמו לא אכל ‘שרויה’ בפסח, וכששאלוהו: “הרי הגאון מוילנא לא הקפיד כך”. השיב: “מי יתן לי ממצותיו של הגר”א ואוכל גם אני שרויה”. אמנם על ביתו ציווה שלא ימנעו מלאכול שרויה כדי שלא לפגוע בשמחת יום טוב.

ועמך כולם צדיקים:

מסכם ה’שערי תשובה”: “דבין המחמירין ובין המקילין אלו ואלו עושים כוונתם לשמים – אלו דעתם לפרוש משימצא דשימצא חימצא ובר חימצא, בכדי להזהר מחמץ כל שהוא בכל חומר האפשר. ואלו משום מניעת שמחת יו”ט, שלא ערב להם לחם מצה חריבה … ועל אלו ועל אלו שלבם לשמים קורא אני ועמך כולם צדיקים”.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה