השיחה החלה עם מכתבו של ר' נחמן מטולטשין ז"ל (סוף ספר
עלים לתרופה, מכתבי מוהרנ"ט מכתב ה') כשמוזכר העניין של ארץ ישראל, מה שזכה
רבינו ז"ל להגיע ולתפוס את שורש ארץ ישראל, בעוד צדיקים אחרים ניסו ולא
עלה בידם בעוונותינו.
כי ארץ ישראל היא בחינת אמונה
בשלמות, ואמונה שאינה בשלמות נקראת 'חוץ לארץ', וככל שמתדבקים בצדיק האמת
שזכה להשיג את ארץ ישראל, אזי האמונה נשלמת.
כי השפע
יורד דרך ארץ ישראל, ובחוץ לארץ הוא רק בכלליות ולא בפרטיות כי בארץ ישראל
"עיני ה' אלוקיך בה", וכשאדם נמצא במצב של חוץ לארץ, היינו רחוק מהקדושה
ושקוע בחומריות עדיין הוא צריך לדעת שהוא יכול להתחבר חזרה לארץ ישראל ואין
יאוש, ולנסות ולהתפלל על מה שהוא כן יכול.
ובאמת
זכור ר' אברהם ב"ר נחמן ז"ל שלא הסיח את דעתו מארץ ישראל לעולם, אפילו
כששהה בחו"ל, ואפילו שאנו בגלות ולא נגאלנו עדיין, את קדושת ארץ ישראל אי
אפשר לגנוב.
כשר' נחמן מטולטשין ז"ל הדפיס את הכרך
הראשון של 'ליקוטי הלכות', הוא חשש לעבור את הגבול עם הספרים מפחד הצנזורה,
ולכן חזר אחורה לכפר, וכשהראה את הספר למי שארחו אמר לו המארח – אם כאלו
דיבורים קדושים שיש בספר, הייתי עובר את הגבול באמצע היום ללא שום חשש, וכך
היה שר' אברהם ז"ל עבר את הגבול בשלום. וכשסיפר ר' אברהם ז"ל לר' נתן את
השתלשלות הסיפור אמר לו ר' נתן "לא היית צריך לחזור לכפר אלא להמתין ליד
הגבול, כי יכול להיות שהישועה באה בשבילך רק שלא היית שם כדי לקבלה"
וזה
בדיוק העניין שהיה עם מרדכי ואסתר, "למה נקרא בן קיש? שהקיש על דלתי
רחמים", לא להרפות בבקשות ותחנונים לפני הקב"ה כי רק כך זוכים שנפתחים דלתי
הישועה, ומתחברים להבנה שגם אני שייך תמיד, ובכל מצב, לעבודת ה'. כי עד
שיחזקאל לא התנבא חשבו ישראל שכביכול הקב"ה נתן להם גט כריתות, ובגלל זה
נגזר גזירת המן, ובזכות זה שאסתר נלקחה להיות "כבת" למרדכי, היינו שלא עזבה
והתנתקה מהצדיק, ע"י זה זכו להפוך את גזירת המן, ולהאיר שהקב"ה לא עזב,
ולא יעזוב, את עם ישראל אף פעם.
לכן רבינו הדריך
אותנו להתבודד, ולשמור על השו"ע, בלי לרוץ אחרי רעיונות חדשים ומעוותים,
אלא בתמימות ופשיטות, וכך נוכל להחזיק מעמד גם ברצוא וגם בשוב. וזה מה
שכתוב "בשיחות הר"ן" שזו חכמה גדולה להיות כבהמה, הכוונה – שמול הקב"ה צריך
להתנהג כבהמה שאינה יודעת מכלום אלא עושה את המוטל עליה בתמימות ופשיטות
לגמרי.
וזאת העבודה של פורים, "חייב איניש לבסומי
בפוריא" שעל ידי זה שאדם שותה וזורק את דעתו לגמרי כבהמה, ועולה למצב של
למעלה מהדעת, הוא מתחבר לשורש האמונה – ארץ ישראל שזה צדיק האמת, ואז הוא
מתחיל ומתחבר מחדש לכיסופין והרצונות לעבוד את ה' בכל צורה ומצב, וזה מה
שאמר רבינו ז"ל: "כי מתחילה היו כל ההתחלות בפסח, ועכשיו… ולא סיים" ומוסיף
שם ר' נתן שלפי איך שרבינו ז"ל משך את המילה 'ועכשיו', ותנועות ידיו הבינו
שהוא מתכוון שמעכשיו כל ההתחלות מפורים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.