הארץ סוערת. מכתזיו"ת. יס"מ. פרשים. שריפות פחים. וזעקות גיוועלד.
האמת? הורגלנו לזה בעבר. לבגדים שחורים מאובקים. לחליפות וכובעים ספוגי מים.
ההבדל קטן. אז היו אלו קומץ מופרעי נטורי קרתא. קצוני מאה שערים.
היום
מדובר בקבוצה ליטאית. אלו שעד אתמול שלשום היו בשר מבשרה של היהדות החרדית
ההגיונית. הבלתי מתפשרת מצד אחד, אך יחד עם זה יודעת את המותר והאסור.
המוגזם והראוי. הקו האפור והקו האדום. גדולי ישראל היו הבלם החזק ושיקול
הדעת שהנחה את המעשים וההחלטות בפועל.
אומדן הציבור של הפלג הירושלמי "הקיצוני" נע בין 20% לפי המקלים ועד 40% לפי המחמירים, מהציבור הליטאי. לא מספר מבוטל. כך או כך.
אז למה?
למה כל אלו שמעולם לא הפגינו באופן הזה, הקצינו כל כך?
הרי
גם הם יודעים שמרנן הרב שך והרב אלישיב זצוק"ל, לא אישרו לבני ישיבות
קטנות להשתתף בהפגנות בכלל, ובטח שלא במרתון ירושלמי, בחברת נשים הלבושות
בחוסר צניעות.
גם הם יודעים שמעולם הציבור הליטאי לא התגושש ולא התעמת עם המשטרה. שלא לדבר על אלימות כזו. התפרעות. לא פחות. והיו תקופות סוערות.
גם
הם יודעים שאף בן ישיבה לא גוייס ולא יגוייס בכח. כי יהיה מרד פאסיבי
המוני של מאות אלפים. מי שרוצה לא להתגייס, לא יגוייס. נקודה.
אז מה קרה?
אז זה מה שקרה.
1. העסקונה הליטאית במשך שנים רבות דרסה רמסה והשפילה אנשים. כל מי שלא הלך בתלם העסקנים. כל מי שהרים ראש.
העסקנים
המקומיים קיבלו יד חופשית לעשות "מה בראש שלהם". הרס חיים. בריונות. שליטה
על מוסדות והשתלטות על מוסדות. סינון אכזרי (כן. בעיקר ספרדים. אלו שבשמם
כביכול הם נלחמים כיום כדי לדאוג להם)
אז הנה דוגמא:
בנתיבות,
העיר הדרומית השקטה, קבוצה צעירה של גרעין ליטאי השליטה בעיר טרור ופחד.
לא פחות. חנוך זיידל, ראש הקבוצה, זה שהיום מוביל את ההפגנות והחסימות
בדרום, השתלט בבריונות יחד עם חביריו על מוסדות שונים בעיר.
מנהלת
בית ספר בית יעקב שלא נשמעה לו, בתו של ראש ישיבה מפורסם, עברה טרור איום
ונורא, היא ובעלה , שכלל הכל כולל הכל ללא גבולות, עד שעזבה את העיר
ובמקומה מונתה מנהלת אחרת הרצויה למופרעים הללו.
מנהל תיכון "בית יעקב" בעיר עבר תהליך דומה עד שעזב לירושלים .
מנהל ישיבת הנגב אולץ להתפטר במסע הכפשות.
ילדה קטנה קיבלה הודעה על ביטול קבלתה לכיתה א, בחצות לילה שלפני תחילת הלימודים. סתם. בגלל פוליטיקה. דמעות בגלל פוליטיקה.
כל ותיקי הקהילה החרדית בעיר, מיסדי הקהילה ובוניה, בחרו בין לשתוק ולהכנע, לבין נטישת העיר. בגלל הפחד.
אך כשמשה גפני קיבל תלונות רבות על אותו חנוך זיידל התשובה שנתן היתה "אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה מקומית". כך בדיוק.
עיר אחרי עיר. אותם סיפורים. אותה רישעות ואותה אכזריות.
היום הזיידל הזה, מפגין וחוסם כבישים. הוא ואנשיו
חשוב
לציין. הציבור הליטאי החרדי הוא ציבור נפלא. אך עסקניו , רבים מהם,
מנותקים, קטנוניים, שתלטנים ועסוקים בצבירת כח אישי ושדידת הקופה הציבורית
לטובת מקורביהם.
השתיקה רבת השנים הזו, הביאה את אותם עסקנים לתאוות כח וכבוד והרצון להאט אותם מאוחר מדאי, גרם להתפרצות.
2. במקביל, נפגעי המלחמות המקומיות הקטנות, התאחדו לכח רע אחד גדול.
לוחמי
פוניבז'. עסקני אשדוד (אנשי הרב קרלינשטיין שלחמו ברב שרייבר, ושרידי
ישיבת גרודנא), ועסקני ירושלים. יחד עם אותם בריונים שבאמצעות יתד נאמן
ליבו אש ושנאה עד שנזרקו משם.
מצחיק שאלו שנזרקו מיתד נאמן , בוכים היום על מה שהם בעצמם עשו כשהיו שם....
כל אלה חברו יחד והכתירו פתאום את גדול הדור, זה שמעולם לא היו אצלו או שאלו בעצתו. המטרה מכתירה את המנהיג. אבוי.
ההתעלמות
הליטאית מהמלחמות הקטנות, מהבריונים האלימים בגבעת פוניבז', אשדוד,
נתיבות, ירושלים ועוד, בגלל שיקולי פוליטיקה, הביאה להר הגעש המתפרץ, האלים
והבריוני הזה.
חסימת כבישים מעולם לא היתה בלקסיקון החרדי ליטאי. מעולם.
חסימת כביש היא חילול השם עצום בעיני התקוע בפקק.
חסימת כביש היא סכנת נפשות לחוסם עצמו, וגם לחולה התקוע בפקק.
חסימת כביש היא גזל זמן יקר שלעולם אין לו השבה. וגם גזל עצום ממשי של דלק ועיכוב בעלי מקצוע.
עצוב מאוד. וגם מדאיג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.