"בבחירות
לכנסת השלוש עשרה קיבלה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין את מספר המנדטים
הגבוה ביותר — 44 מושבים, אך התקשתה להרכיב קואליציה. מרצ קיבלה 12 מנדטים
והסיעות הערביות חד"ש ומד"ע קיבלו יחד 5 מנדטים. ביחד היו למפלגות השמאל
גוש חוסם של 61 מנדטים, ואולם הסיעות הערביות סירבו להצטרף לקואליציה
והסתפקו בתמיכה בה מבחוץ. רבין, שביקש להרחיב את הבסיס הקואליציוני של
ממשלתו, התאמץ להשיג את תמיכתן של צומ"ת ושל ש"ס (6 מנדטים). שולמית אלוני
קיבלה בממשלה המסתמנת את תפקיד שרת החינוך, התרבות והספורט.
יהדות
התורה הודיעה מיד כי לא תוכל להצטרף לממשלה זו, ויתד נאמן מיהר לכנותה
"ממשלת השמד". ש"ס, לעומת זאת, התלבטה. שני המנהיגים הרוחניים שהורו את
דרכה נחלקו ביניהם. הרב שך הורה לה בתוקף שלא להצטרף לקואליציה ולשמור על
אחדות השורה של המפלגות החרדיות, ואילו הרב עובדיה יוסף, שעד עתה "יישר קו" עם הרב שך, הורה לה להצטרף. אריה דרעי היה נתון בצבת הקשה ביותר בחייו. לאחר שהתייסר בלבטים קשים העדיף את הסמכות הרבנית הספרדית על פני הסמכות הרבנית הישיבתית– ליטאית. ש"ס הצטרפה לממשלה ודרעי קיבל בה את תפקיד שר הפנים.
הרב
שך ראה בכך מרידה בסמכותה של דעת תורה והתנער לגמרי מן המפלגה הספרדית
שאותה ליווה מינקותה. ש"ס נידונה ברותחין, ויתד נאמן התקיף אותה בחריפות על
"בגידתה". הקרע בין ש"ס לבין הרב שך הוליך את שני המחנות לפירוד שחרג הרבה מעבר למישור הפוליטי.
הרב
שך לא יכול היה לסבול התפתחות זו וראה בש"ס גולם שקם על יוצרו. עוד לפני
הבחירות, כאשר המתח בין המפלגות החרדיות כבר ניכר מאוד, קבע כי הספרדים
עדיין אינם ראויים להנהגה. לנוכח התגובות הקשות על התבטאות זו מיהרו עסקניו
ואף בנו אפרים, שנעשה דתי–ציוני והתרחק ממאבקי אביו "להסביר" את הדברים
ולבאר כי כוונתו לא הייתה גזענית.
האדמו"ר מגור מסכל את כוונת הרב שך להטיל חרם ונידוי על מרן הגר"ע יוסף
בחורף
1992 נשמעו דיווחים שלפיהם ביקש ראש ישיבת פוניבז' להטיל חרם על הרב
עובדיה יוסף על רקע נכונותו להצטרף לממשלת רבין, ורק בזכות התערבותו של
האדמו"ר החדש מגור נמנע המהלך המביך.
ראש ישיבת פוניבז' כינה את אנשי ש"ס "בנים משחיתים", שומעי לקחו סירבו להזמינם לאירועים תורניים, ובחורי ישיבות ממעריציו נהגו לשיר "וקרני
רשעים אגדע" באירועים פרטיים של חברי כנסת או רבנים של ש"ס. בד בבד ביקש
הרב שך לעודד ולטפח את צמיחתה של מנהיגות חרדית–ספרדית אלטרנטיבית בדמות
ארגון "מרביצי תורה ספרדים". ארגון זה שימש מסגרת לכל הרבנים הספרדים בעלי
האוריינטציה הליטאית, שגילו כלפיו נאמנות וסרו למשמעתו. לקראת הבחירות
לכנסת הארבע עשרה (1996) הצטרף לחוגים אלה גם אחד מחברי הכנסת לשעבר של
ש"ס, הרב יוסף עזרן, אך המפלגה שהקים "תלם אמונה" שמה, לא עברה את אחוז
החסימה. לימים יבקש הרב שך שלאחר פטירתו יערכו לו טקס "ארבע מיתות" על
שהקים את ש"ס.
התקפות הרב שך על החסידים הובילו להקמת מוסדות חסידיים
"המאבק
בין הרב שך לבין החסידים, ובייחוד חב"ד וגור, נראה בעיני רבים כחידוש
הפולמוס ההיסטורי בין החסידים למתנגדים. קל היה להסיק שמדובר במלחמה נגד
החסידות בכללה. על אחת כמה וכמה על רקע העובדה שהרב שך אכן היה "ליטוואק"
"מתנגד" בכל רמ"ח איבריו. ראש ישיבת פוניבז' לא חסך כל מאמץ להכחיש האשמה
זו, אך לעומת זאת לא היסס לתקוף את החסידות ואת מנהיגיה גם מעל במות
פומביות.
ייתכן שיחס זה הגביר את הסולידריות בקרב הקבוצות החסידויות השונות. בעקבותיו, כמדומה, הלכה והתרחבה בשנות השמונים, שנות השיא של מלחמות החרדים, תופעת
המוסדות הכלל–חסידיים: בניגוד לעבר, שאז השתדלו החסידים ללמוד כל אחד
במוסדות החצר שלו, הביאה הסולידריות הבין–חסידית, שהקיפה כמעט את כל
הקבוצות במגזר זה, להצלחתם של מוסדות שנועדו לצעירים מכל מיני חסידויות.
ישיבות כלל–חסידיות לבנים וסמינרים כלל–חסידיים לבנות הביאו לעליית קרנם של
החסידים ולעליית ה"ביקוש" לבני הישיבות החסידיות ב"שוק" השידוכים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.