אחת הטענות שהרב שך היה טוען שחב"ד מתבדלת מהציבור החרדי ושהרבי מליובאוויטש לא נלחם ביחד עם ההנהגה החרדית. הוא היה גם מעונין בכך לשיטתו. אבל כפועל יוצא של מלחמתו בחב"ד הוא גרם את ההיפוך. בשנת תשמ"ט הוא חיבר בין הציבור החסידי לחב"ד וגרם ליחסי גומלין הן מצד המגזר החסידי הכללי שנדרש לבירור זהות מעמיק, והן מצד ההשפעה של הפתיחות של חב"ד על המגזר החרדי באופן עקיף.
אגב הטענה שאותה טוענים השכיסטים שהרב שך הציל את עם ישראל ממשיחיות ושבתאות ומהתפקרות המונית אחרי ג' תמוז תשנ"ד היא טענה היפותטית ללא בסיס. לא ראינו תופעה כזו בחב"ד אחרי ג' תמוז ולא בגלל הנ"ל. דהיינו לא הרב שך הוא זה שגרם לחב"ד לא להתפרק אחרי ג' תמוז תשנ"ד. שהרי ממה נפשך-המשיחיסטים לא נפלו ויתכן שהאנטי רק חיזק אצלם את המשיחיות.והלא משיחיסטים לא הושפעו עקב השכיזם.
גם אלו שעברו תהליך חילון זה לא כתוצאה מאי ההתגלות. אם כי יתכן שזה כתוצאה מזה שהרבי לא נמצא. מצד שני יש משיחיסטים שנחשבים יותר "פרומערס" מלא משיחיסטים. נחזור לענינינו - מלחמת הרב שך שבאה לבדל את חב"ד מהציבוריות החרדית הביאה למגמה הפוכה. יתכן שאם לא היתה מגמה כזו אלא התעלמות וכפי שהיה בשנות החמישים והששים, לא היה נוצר מצב של אינטראקציה בין חב"ד למגזר החרדי הכללי.
מה שכן, המלחמה הזו מיצבה את הרב שך כגדול הדור בעיני מאמיניו חלק מן הליטאים, וכאן כבר לא חשובה התוצאה הנ"ל וכפי שכבר נכתב בעבר שהמטרה הזו קידשה את האמצעים והתוצאות וכן בימינו אנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.