אנחנו
עומדים בגלרי וממתינים שהרבי יצא לתפילה, דקה ושתיים חולפות אך הרבי עדיין
אינו יוצא. אחרי מס' דקות יצא מאן דהוא מחדר ההמתנה, והורה לר' מנדל לוי
להתחיל בתפילה. הדבר הראשון שקופץ לך בראש: הלל שבת שקלים תשל"ז... אך מיד
מגרשים את המחשבות, וחוזרים במהירות לשיגרה."הרבי לא מרגיש כ"כ טוב
בסה"כ...."
באמצע חזרת הש"ץ נפתחת לפתע הדלת והרבי נכנס. כמובן שהשיגרה כבר שולטת בכל...
הטיש:
גם
ההודעה של י.מ. טאומן כי הרבי יצא אחרי שיגמרו את כל האוכל של הטיש, לא
מדליקה ממש נורות אדומות בראש. הרבי יוצא לטיש. מדבר ומדבר. ארוך מאד. אבל
אחרי ככלות הכל זה ג"כ ענין שבשיגרה....קולו של הרבי נשמע מאד חנוק, הרבי
לא כ"כ מרגיש טוב. הטיש מסתיים, אני יוצא החוצה ע"מ לראות את הרבי יוצא
מבנין ביהמ"ד לעבר ביתו. הדלת נפתחת, בפתח נראית דמותו של הרבי, הראש מורד
כלפי מטה, המעיל עם הצעיף מכסים חלק מפניו הקדושות, ונכנס למכונית.
אני
רץ מיד לצומת הרחובות מלכי ישראל פינת יוסף בן מתתיהו וחוסם בגופי את
הכביש, ע"מ שנחמן יוכל להסתובב ישירות לרח' יוסף ב.מ. כולם מאחורי צופרים
לי, גאולה של מוצאי פורים... אך אני מסתכל רק קדימה. והנה הרכב מתקרב, אני
מביט פנימה, הרבי יושב קרוב לאמצע, מוכנס בתוך עצמו עם הפנים כלפי מטה.
הרכב מסתובב שמאלה ויורד במורד רח' יוסף ב.מ. ונעלמת.... אני לא יודע עוד
כמה אנשים על פני כדור הארץ ראו את הפנ"מ לאמח"כ.
ט"ז אדר תשנ"ו שעה 7:00 בבוקר:
אני
מגיע לביהמ"ד ונכנס לביהמ"ד הקטן למנין של השעה 7:00. בערך בשעה 7:15
באמצע פסוקי דזימרה, נכנס בונים לוין וניגש לנכד הרבי הילד אברהם מרדכי ב"ר
אריה ולוחש לו באוזן דבר מה. א.מ. יוצא החוצה ובונים לוין ניגש לפרוכת
ומסיט אותה הצידה תוך כדי שהוא מנסהלהעיף אותה ללמעלה מעל ארון הקודש.
נהיית דממה. כולם מסתכלים ולא מבינים. אני, באיסטיקנט בלתי מוסבר, חולץ את
התפילין ודוחף אותם לנרתיקם, שם אותם בארונית, ועוזב את ביהמ"ד בריצה. בפתח
ביהמ"ד אני פוגש את חברי א. שלומד בישפ"א (שהוא כהן, לאחמ"כ הבנתי מדוע
עזב את בנין השיבה) פניו רטובות מהגשם, מה שמנע ממני לראות שהוא בוכה, והוא
אומר לי "הרבי בקיבוץ", הרבי בקיבוץ???? מה הרבי עושה בקיבוץ בשעה כזו???
ולמה החבר שלי הלך משם??? אני רץ ברח' רבל"ח ושומע אברך אומר ליהודי מבוגר
שהרבי מרגיש מאד לא טוב, אני שומע ולא מבין.... כחץ מקשת הגעתי לבנין ישפ"א
ואני מדלג על המדרגות ומגיע להיכל הקיבוץ. ואני רואה על הריצפה - - - - - -
- - אין מילים לתאר, את ההלם, את התדהמה, את הזעזוע - - - ואני עדיין לא
ממש קולט, וכי מה אני יקלוט - - -
היכל
הקיבוץ היה די ריק, אני חושב פחות מעשרים איש. בחור אחד פ.ט. עמד ליד
העמוד ואמר פרקי תהילים. שאר העומדים שם בכו בזעקות איימים, דפקו את הראש
בקיר, ממאנים להאמין, מסרבים להבין - - -
לאט
לאט מתחילים להגיע עוד ועוד, ויהי המקום כשריפת בית אלוקינו. בסביבות השעה
שמונה מופיע בפתח כ"ק יבדלחט"אמרן האדמו"ר שליט"א. דומיה השתררה, יבבות
חרישיות נשמעו מכל עבר. אד"ש, פניו חיוורות והוא מתקרב למיטה המוטלת על
הארץ בצעדים איטיים ומתחיל להקיף את המיטה, כשבכל שניים שלושה פסיעות הוא
נעצר, מביט על המיטה, ומהנהן בראשו,ויהי המקום לחרדת אלוקים - - -
לקראת
השעה תשע יוצא מפתח הדירה יבדלחט"א מור' איצ'ה דוד ומבקש מהקהל לעזוב את
המקום מפני שמעבירים את המיטה לביהמ"ד. קריאתו לא נענית, הקהל מסרב לעזוב
את המקום, ר' איצ'ה דוד עובר מאחד לאחד ופשוט מושך החוצה. אני עוזב את
הבנין ורץ לביהמ"ד ברח' רלב"ח ועולה למעלה, הפרוכת כבר מוסתת, וקהל לא גדול
ממתין במקום. אחרי זמן לא רב, נשמע מכיון ביהמ"ד למטה זעקות איומות, והנה
המיטה מגיעה - - - השיירה עולה למעלה כשבראשה צועד יבדלחט"א מו' בעריל
ליפל, בצעדים שקולים הוא עוצר בחור (א.י.ש.) שמנסה לשבור את הדלת האחת מן
השניים שנעולה במנעול, ומיטת הרבי מונחת על הבימה במרחק מטרים ספורים
מהמקום שבו ישב לפני אך כחמש עשרה שעות וערך טיש...
המקום
מתמלא במהירות והקהל מתחיל לומר תהילים, כשבסיום כל ספר התהילים נאמרת
תפילת יהי רצון, ובהגיע לי"ג מידות השאגות והבכיות פוקעות איגרא ומבקיעות
שערי שמיים. אני מצאת את עומדי בדלת הטיש המזרחית, ושם העברתי את כל היום
מבלי לזוז משם אפי' לרגע. אני לא זוכר האם השלמתי את תפילת שחרית באותו
יום, מה שבטוח שכמו רבים מנחה לא התפללתי, ונזכרתי בזה אחרי ימים רבים שכבר
לא היה אפשר להשלים.
באחת
משעות אחר הצהריים נלקחת המיטהלכיון הדירה. השאגות והבכיות הנוראות שמילו
את חלל ביהמ"ד, היו יכולות למלאות את חללא דעלמא. אנשים וטף זקנים ונערים
נתנו כולם את קולם בבכי ובזעקות היסטריות.המיטה מועברת מעל הראשים, אלונקה
שחורה, ועליה בטלית לבנה, צדיק יסוד עולם, שבעוונותינו נלקח עתה למנוחת
עולמים - - -
עזבתי את
ביהמ"ד והלכתי לכיון בנין ישפ"א, הגשם אמנם ירד בשצף קצף, אבל הדמעות שלנו
גברו עליהם. התמקמתי 'ברח' יוסף שווארץ מאחורי ה'אוהל', מרחק מטרים ספורים
ממקום הקבורה. כהגיעה המיטה לשם, נערכה הקבורה ככה"נ ע"פ מנהג ירושלים
כששאגות י"ג מידות לא נשמעו כאלו מאז נתינתם למשה רבנו.
אח"כ
נפתחה הדלת והקהל החל לעבור על פני הקבר, אני זוכר שכשאני נכנסתי פנימה
וראיתי את תל האבנים הקטן בגובה הריצפה, שאלתי את עצמי 'מה??? זהו זה????'
כן! זהו זה!!!
* * *
למחרת
בבוקר, עליתי לקומה העליונה בביהמ"ד ברלב"ח, עמדנו שם מס' אנשים והבטנו
בדומיה בארון הקודש שנותר מיותם, ובפרוכת המסך שנותרה אלמנה, ובסטנדר שנותר
בגלמודו ופרצנו בבכי - - -
שבת פר' כי תשא תשנ"ו, קבלת שבת:
שרו
לכה דודי עם אחת מנעימותיו של יענקל תלמוד, ובהגיע ל'בואי בשלום' הקהל
פשוט לא הצליח להסתובב, וכשהסתובבנו לא הצלחנו לחזור, נשארנו עם הפנים
נפולות אחורה, ועיננו דומעות. נכון, שבת היום, אבל איך אפשר??
זכותו תגן עלינו:
(נכתב במוצאי ט"ז אדר בשעה שתיים בלילה. ט.ל.ח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.