רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 21 בפברואר 2017

הסאטמארי שהפך לאשה מככב ב'הארץ'

יש קומבינות שאפשר לקרוא גם בלי לשלם.... בבקשה

"המגדר הכה בי": הטרנסג'נדרית מחסידות סאטמר יצאה מהארון ומהעולם החרדי

אחרי שהתחתנה בשידוך והביאה ילד לעולם יצאה אבי שטיין, אז רב מוסמך, מהארון ומעולם הדת. את הדיכאון דחקו הצדה הלימודים והזוגיות, וכשזה לא עוזר גם היא נעזרת בנטפליקס

דברה נוסבאום כהן, ניו יורק

אבּי שטיין היא כמעט ללא ספק הרב החסידי המוסמך היחיד שהוא גם אשה. שטיין לא היתה אשה כשהוסמכה לרבנות, כמובן. היא היתה איש צעיר שעמד להתחתן עם אשה מחסידות סאטמר, שבה גדלו שניהם.

שטיין, שנקראה אז ישראל, או בשם החיבה "שרולי", חשה זמן רב לפני כן מועקה בשל זהותה המגדרית. כשהתחתנה בגיל 18 היא לא העלתה על דעתה שרק כמה שנים אחרי החיים שלה ייראו לגמרי אחרת.

היום היא בת 25, לומדת באוניברסיטת קולומביה, גרושה וכבר לא חרדית — שורשיה הדתיים ניכרים רק במבטא האידישאי שלה ובקצב דיבורה. היא מאושרת יותר מתמיד.

שטיין היתה בנם היחיד של הוריה, השישית מבין 13 ילדיהם. אביה הוא קרוב משפחה בחמש דרכים שונות לבעל שם טוב, ולמשפחה יש מנהגים המשקפים את מעמדה; לדוגמה, בקהילות חסידיות מחמירות נשים אינן נוהגות במכונית, אך גם הגברים בני שטיין אינם נוהגים. הם גם לא אוכלים במסעדות ועובדים רק בחינוך יהודי.

להתעורר כילדה

משהו הטריד אותה כילד כבר בשלב מוקדם, על אף שהיא לא ידעה לתאר זאת במילים. באמבטיה, בגיל 4, היא נהגה לדקור את אבר המין שלה בסיכות בגלל — כפי ששטיין מספרת ל"הארץ" — "הרגשתי שהוא (אבר המין הגברי) אינו שייך לשם. הבנתי מיד שאסור לי לדבר על כך".

היא קראה בשקיקה מאמרים על השתלת אברים שהופיעו בעיתונים "דר ייד" ו"המספיק" היוצאים לאור באידיש, וחשבה, "יום אחד אני אעשה השתלת אברים מלאה". בגיל 11 הוסיפה שטיין תפילה מיוחדת שאותה נהגה לומר לפני השינה, לצד תפילת "שמע": להתעורר כילדה.

אבי שטיין, בימיה כחסיד חרדיצילום: Abby Stein / אבי שטיין

בגיל 15 למדה שטיין בישיבת ויז'ניץ בניו יורק. באחד הימים נתן לה חבר ללימודים עותק מתורגם לעברית של הספר "מי כתב את התנ"ך?" של ריצ'רד פרידמן. ספר זה הוביל את שטיין לקריאת "יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת" של האתאיסט ריצ'רד דוקינס, ולתגלית בספריית הישיבה: ספריו של הרב יצחק משה ארלנגר על הקבלה.

תלמידי הישיבה נהגו לשוב לבתיהם לסוף שבוע אחד בחודש, וארלנגר היה בווילאמסבורג שבת אחת כששטיין היתה בבית. הם שוחחו במשך שעות, והרב נתן לה לקרוא עבודה חשובה על הקבלה. "זו היתה הפעם הראשונה", נזכרת כעת שטיין, "שהבנתי שמגדר יכול להיות נזיל".

כשהיתה בת 17, שידכו אותה הוריה לנערה. אף אחד מהצדדים לא היה רשאי לסרב לשידוך — צעד הדומה לביטול אירוסין בעולם הלא־חרדי, מסבירה שטיין.

הכלה ביקרה כל שבוע אצל אמה של שטיין, אך לאבּי עצמה לא היה כל קשר איתה בשנה שחלפה עד לנישואים. בלילה שלפני החופה היא הלכה אל בנו של הרב לקבל הדרכה לנישואים. נאמר לה שמותר לקיים יחסי מין רק בלילות שלישי ושישי, אחרי חצות, בחשיכה ובתנוחה אחת בלבד. הספקות באשר לזהותה המגדרית המשיכו להציק, אבל "אמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר".

הזוג הצעיר התגורר במונסי ועד מהרה ציפה לילד. רגשותיה של שטיין התעוררו מחדש. "המגדר התחיל לסטור לי בפנים", היא מספרת. היא השיגה סמארטפון, ובחדר שירותים באחד הקניונים התחילה בחיפושיה. "הדבר הראשון שגיגלתי היה 'נער שהופך לנערה' ומצאתי דף בוויקיפדיה בעברית על טרנסג'נדר. לא ידעתי לקרוא אנגלית". היא גם מצאה פורום טרנסג'נדרים ישראלי. "פתאום הבנתי, 'וואו, יש בחוץ עולם שלם'. זה הבהיל אותי".

דוד, בנם של הזוג, נולד בינואר 2012. שנה לאחר מכן אמרה שטיין לרעייתה שהיא חדלה להאמין. הן דיברו על עזיבת סאטמר לטובת קהילה מודרנית יותר "בגלל שעדיין השתדלנו שנישואינו יצליחו".

שטיין הצטרפה לארגון הניו יורקי "Footsteps" התומך ביוצאים בשאלה, והתחילה ללמוד אנגלית כשפה שנייה בקולג' קהילתי מקומי. היא חקרה מגוון קהילות טרנסיות באינטרנט ופתחה חשבון פייסבוק בשם "חווה". בעזרת מדריך מ"Footsteps" היא התכוננה לעבור בחינות המקבילות לבחינות בגרות.

בסופו של דבר הזוג נפרד. בתחילה היא פגשה את בנה בכל שבוע, עד שהורי גרושתה התנו את הפגישות במתן גט. שטיין הבטיחה לא לשנות את מראה החיצוני והסכימה לראות את הילד פעם בחודש בלבד.

שיער ארוך ודיכאון

לאחר שנרשמה למכינה לקולג' של אוניברסיטת קולומביה, נרשמה שטיין לבית ספר מיוחד לתלמידים מרקע חריג. בבקשת הקבלה ללימודים, שהיתה אמורה להיות מסה ארוכה, כתבה בפשטות: "גדלתי בניו יורק, אבל עד גיל 20 לא ראיתי סרט, לא הלכתי להצגה בברודוויי ולא שמעתי מוזיקה". היא התקבלה.

שטיין קיוותה כי נושא הזהות המגדרית ייעלם אם תשתקע בלימודים, אבל שבועות אחדים לאחר תחילת הסמסטר הראשון היא שקעה בדיכאון עמוק ולא היתה מסוגלת לצאת מהמיטה.

באותה תקופה היא התחילה להשתמש בדאודורנט של נשים והאריכה את שערה, אבל עדיין לא היתה מוכנה להתמודד עם שינוי גופני. דיכאונה גבר.

בספטמבר 2015 התחילה שטיין לקחת אסטרוגן וחוסם טסטוסטרון, והתחילה לצאת מהארון בפני חברים. היא רצתה לספר להוריה על החלטתה פנים אל פנים, ובאחד מערבי השבת הדליקה נרות בפניהם — דבר שעשתה בפרטיות יותר משנה. "אמי אמרה, 'אתה נראה שונה'".

נטילת האסטרוגן שינתה את מראה החיצוני. ראשה, שהתחיל להקריח, התמלא שוב שערות, לחייה התמלאו, צמחו לה שדיים וירכיה התרחבו. דוד, כבר בן 5, התחיל לקרוא לה "אמא" מיד לאחר שהתחילה לענוד עגילים. הוריה הפסיקו לדבר איתה.

היום שטיין יוצאת עם אשה, ונמצאת ברשימת ההמתנה לניתוח. היא לומדת מדעי המדינה ולימודי מגדר באוניברסיטת קולומביה, מלמדת בבית הספר היהודי והחלה לעבוד במשרה חלקית במשרד נשיא הרובע במנהטן. שטיין גם כותבת ממואר, וסרט דוקומנטרי עליה נמצא בשלבי עשייה. והכי חשוב, היא מעולם לא הרגישה טוב יותר. "חוויתי דיכאון מאז שאני בת 12. עכשיו אני חווה תנודות במצב הרוח, אבל אני יכולה להתמודד איתן באמצעות צפייה בנטפליקס ואכילת חמוצים".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה