שקר לשם שקר - הרב שך לא רצה לדעת את האמת הוא העדיף לשמוע שקר ולבנות על זה בנינים - בחב"ד מעולם לא התירו בשר בסיומים

הבדל גדול הוא בין עיתון לספר, עיתון נעשה במהירות אין כמעט זמן לסיים ולהגיש את המוצר, בעוד שספר הסיפור הוא אחר לגמרי, קוראים שלשים פעם לפחות את מה שכתבת, בודקים שוב ושוב, עושים הרבה תיקונים מבטיחים כי המוצר הוא מושלם, ולכן כשמפרסמים ספר בשמו של הרב שך הדבר הראשון שחייבים היו לעשות לבדוק את הדברים, לא רק אם אמר או לא אמר, בהחלט יתכן כי אמר, אבל בשל כבודו לבדוק אם הסיפור נכון, אולי עבדו עליו והוא בנה בניינים על מה שלא קיים כלל, ומבזים אותו יותר מאת מי שמבקשים לבזות

זה היה כל כך קל לברר, אבל הם לא רצו, כי זה לא יתאים לסיפור. ברוב החסידויות וכן גם אצל אחרים נהוג שבסיום אוכלים בשר, בתשעת הימים יש מי שמתירים זאת וכך נוהגים, מה שאין כן בחב"ד ששם עושים סיומים אבל לא אוכלים בשר, זו הוראה מפורשת, ואת זה יכלו כל כך קל לברר

מזה רואים שכלל לא ניסו לבדוק אם הדברים נכונים, כתבו לשם השמצה, אותו מחבר ביקש לספק את תאוות יצורים מושחתים שכל כולם שנאה, והביא להם סיפור ועם זה הפיל את עצמו ואת כל הספר שלו, מפני שאם הכל אמת והכל נבדק כמו הסיפור הזה, הרי שזו התוצאה

טוב שרפי וולף הביא את הסיפור הזה ולא השמיט, מפני שכך יודעים אנו עם מי יש לנו עסק, לא עם מי שמחפש את האמת, אלא עם מי שמחפש להשמיץ. הוא לא הביא כבוד לרבו עם הסיפור הזה, ההיפך, זו ההוכחה שרבו קנה סיפורים והשמצות וכלל לא ניסה לבדוק, מפני שאם הוא היה שולח לבדוק, בקלי קלות היה מגלה כי הסיפור הזה שבחב"ד נוהגים בתשעת הימים לעשות סיומים על מנת לאכול בשר הוא כל כולו שקר

מה שקורה כאן, שזה הפך להיות  'האמת' של ר' חיים קנייבסקי שאמר לאותו רפי וולף שחייבים לפרסם וחלילה לא להשמיט מפני שזה 'האמת', אז אם זה האמת של ר' חיים קנייבסקי, אוי לאמת שלו

חיים שאולזון