הפוסט
הזה לא נכתב עבור מי שעשה ועושה אלא עבור מי שטמן את ראשו. עבור מי שצריך
להתעורר. שכל אחד יעשה חשבון נפש עם עצמו לא דווקא למקרה המצער הזה.)
מהצהורים
ששמעתי את הבשורה המרה על פטירתה בטרם עת של הנערה חיה מושקא רום (כן ע"ש
אמא של הרבי)אין לי מנוחה. כואב לי כל כך לשמוע באיזה נסיבות היא סיימה את
חייה. והאם היה איזה אפשרות לעזור לה ?ולא לתת למצב שלה כל כך להתדרדר?
ואני שואלת את עצמי האם כולנו כל תושבי כפר חב"ד יכולים ללכת לישון במצפון שקט??
ולהגיד "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?
האם כשכל הפרשה התפוצצה ( וכן אנחנו בכפר קטן שמועות מתפשטות מהר מידי)
הייתה
איזה מורה שלימדה אותה/ מנהלת/ מדריכה/שכנה/ אמא של חברה טובה/ כמה חברות
טובות מהילדות. שנסתה/ו ליצור איתה קשר? לשמור על קשר? להתעניין בשלומה
מידי פעם? לתת לה הרגשה שהיא למרות הכל עדין חשובה לנו. והדלת של כפר חב"ד
תמיד תיהיה פתוחה בפניה! שתמיד יהיה לה לאן לחזור! שיהיה פה מי שיעזור לה
וידאג לה.
או שכולם מיהרו להתנער ממנה. לברוח מאחריות
שכל ההורים דאגו מהר להחביא את הילדים שלהם שח"ו לא ידבקו ממנה או מהאחים שלה.
שכל אישה הרגיע את עצמה לי זה לא יקרה
אני מחנכת אחרת את ילדי .אני שומרת עליהם יותר טוב..וכולי..
???
אני באמת חושבת שגם אם ניסו לא עשו מספיק!
זאת בסה"כ ילדה מתוקה שהתחנכה פה וגרה פה עד לפחות כיתה ט שספגה פה חסידות תורה ומצוות חברות מבצעים ובת מלך... נכון קרה מה שקרה.
אבל
האם היא הרגישה בלב שכאשר היא תתפקח יקבלו אותה פה בכפר? בשמחה ובאהבה
בניסיון לעזור לה? ולסייע לה? או שיהי הבינה שכולם יסובבו לה את הגב. אמהות
ירחיקו ממנה את בנותיהן. ויטרקו דלתות!!
המקרה הזה אולי חריג.
אבל בואו ננסה ללמוד ממנו את המסר :
מספיק להיות שאננים.
יש
פה בכפר מלא ילדים נערים ונערות שזועקים לעזרה ומרגישים שמפנים להם את
הגב.כל אחד שומר על הילד שלו וסוגר את הדלת. הדלת הסגורה הזאת אולי תגן על
משפחתו אבל היא גם סגורה מהצד השני. מהצד שמחפש עזרה. מהצד של מי שמחפש
דלת פתוחה?
אנחנו חייבים לפתוח את הדלת לפתוח את הלב!.
לא רק כלפי אנשים זרים כשיוצאים למבצעים.
אלא קודם כל כלפי ילדי כפר חב"ד "עניי עירך קודמים"
זה הכפר של הרבי הבית של הרבי שהדבר שהיה הכי חשוב לרבי זה אהבת ישראל ..
כותבת בכאב דסי 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.