רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 2 בדצמבר 2016

דבר הרב הצבאי הראשי היוצא, תת-אלוף הרב רפי פרץ

"הנני העני ממעש, נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל, באתי לעמוד ולהתחנן לפניך על עמך ישראל אשר שלחוני"
כֶשליח ציבור הגעתי לתפקיד המרומם של הרב הראשי לצה"ל ובאמת כל אשר התאמצתי היה לחבר את הלוחמים והמפקדים, לא לתת למחלוקות להיכנס ולתקוע טריז בשורותינו. זהו צו היסטורי, עם אחד אנחנו בזה כוחנו וזה סודנו.
כי צבא אחד, זו הערובה היקרה ביותר לביטחוננו, להצלחת צבאנו בשדות הלחימה שהוא נתון בהם יום יום ושעה שעה.
אני רוצה להודות ליושב במרומים, הקב"ה על התפקיד הרם שזכיתי לו, על העצה והדעת בכל מקום. כשנצרך - עדינות, כשנצרך - תקיפות, וכשנצרך - אחדות. זו עצה מאת ה', ובראשית דברי תודה לה' על כך.
כמובן תודה לרמטכ"לי צה"ל – גבי אשכנזי, שבתקופתו התחלתי את תפקידי, בני גנץ, וראש המטה הכללי דהשתא, רב-אלוף גדי איזנקוט - שתמכו, חיזקו.
זכיתי עם שלושתם להתהלך יד ביד, גם אם היו ויכוחים, ידי לא זזה מתוך ידי הרמטכ"ל, וכך ראוי שיהיה.
בפרשת השבוע אנו נפגשים עם דמותו עטורת ההוד של אברהם אבינו. הוא יוצא לקרבות שונים במהלך חייו. הקרב להצלת לוט מידי אמרפל מלך שנער והמלכים, הקרב על סדום וקרבות נוספים.
בראשית הפרשה - 'וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום'. אברהם, בן 100, ביום השלישי למילתו יושב בפתח ביתו ומחפש עוברי אורח להכניסם לביתו, וכשהוא רואה אותם 'וירץ לקראתם, וישתחו ארצה'. (בראשית, י"ח, א')
ממהר ומכין להם אוכל. שוחט לכבודם 3 פרים, ובמי מדובר? בעובדי עבודה זרה, שפועלים בניגוד גמור לדרכוֹ האמונית של אברהם, אך אהבת האדם מנצחת.
בקרב עם המלכים על אף הפער בכוחות, באיכות ובכמות, יוצא אברהם למלחמה עם כל חניכי ביתו, קרב להצלת לוט שבאופן אישי מאוד מורכב באישיותו, אך במערכה הזוֹ מחליט אברהם שעל זה יוצאים למלחמה.
ואנו בניו, אנו חפצים לפעול מתוך צדקת דרכנו וטוהר מעשינו, ואז יודעים אנו לאורך כל ההיסטוריה שננצח גם אם מדובר במעטים נגד רבים.
וכמובן הקרב על סדום, עיר של חטאים, עיר שהיא אנטי תזה לדרכו של אברהם, ובכל זאת אברהם מתפלל, אולי אפשר להציל. לא במקרה נקרא ספר בראשית ספר הישר. והנציב מולוז'ין בספרו "העמק דבר" מסביר בהקדמה לבראשית שאכן האבות נקראו ישרים, ולמדנו מהקב"ה שלא מספיקה צדיקות צריך גם ישרות - 'צדיק וישר הוא'.
וזה עמנו, וזה צבאנו. צבא ישר דרך, ואשר פועל בצדיקות בכל אורחותיו כלפי הרעים באויבנו, אפילו כלפיהם. כלפי הסובלים בהאיטי, וכלפי פצועים מסוריה שבוכים מהתרגשות מ"היהודי" – שמציל אותם על הגדרות.
הרחבתי, כי זו אמונתי, צבא ישראל בנוי על אושיות הקודש של שורשיו היהודיים, הם לא רק פולקלור או תרבות אלא אבני דרך איתנות בבניין הכוח ובבניין הרוח. וחייל ומפקד היודע את צדקתו, ואת טוהר דרכו, הוא חייל יותר טוב, הוא נכון יותר אלי קרב, הוא מחובר.
זו הרבנות הצבאית של היום רבנים המעורבים עמוק בעשיה ביחידה, קשורים בקשרי נפש עמוקים עם המפקדים ומפיחים רוח גבורה מאת ה' בחיילים.
כבוד הרמטכ"ל. תקופה מאוד מאתגרת אנו עוברים כצבא, ואתה מוליך ביד איתנה וצנועה את כל הצבא, רוח ה' מתנוססת על ראשך, ובע"ה תמשיך ותפעל ביד רמה לביצור כוחה ומעמדה של מדינת ישראל באמצעות צה"ל חזק, רגיש, התקפי ומאוחד.
בסוגיות השונות שעמדו על סדר היום נוצר מתח, ולא נטשטש אותו, בין הצבא ובין בני הציונות הדתית שעושים ככל יכולתם לתרום לעם הזה ולתקומתו, אני מתפלל, כבוד הרמטכ"ל, שתמשיך בדרכך למצוא את המסילות לציבור יקר זה, אני יודע עד כמה חשובה לך נקודה זו וכמה מחשבה אתה משקיע בזה ובע"ה "עלה נעלה ויכול נוכל לה".
הרמטכ"ל, נמצאת כאן בקהל משפחה יקרה מפז, משפחת גולדין, אבי המשפחה שמחה והתאום של הדר, צור, הזמנתי אתכם בכדי לומר בפניכם ביראת כבוד ובענווה גדולה שזכיתי להכיר אנשי אמת שנלחמים בדרך כל כך מיוחדים עם כל העם הזה על הבאת גופת בנם – הדר גולדין זצ"ל לקבר ישראל, והם כמובן מצטרפים למשפחה נוספת – משפחת שאול שאבי המשפחה נלקח מאתנו לא מכבר – הרצל ז"ל, וגם הם כואבים את כאב בנם אורון ז"ל שגופתו עדין לא חזרה.
ורציתי לומר לך רמטכ"ל צה"ל, אני מסיים את תפקידי ובכאב רב לא סיימתי את המשימה, לא השלמתי אותה, המשימה להחזרת הבנים עומדת לפתחנו, מתאמצים, עובדים בהרבה מישורים אך בסוף גם מוסרית, גם ערכית, גם דתית, זו משימת קודש שאנו נשאר מחויבים לה, ועוד נראה בשוב הבנים לקבר ישראל. צריך להמשיך ולהשקיע כצבא, כמדינה, כחברה. שלחנו את הבנים למערכה ואנו מחויבים בחזרתם הביתה.
באחרית דברי אני רוצה לאחל לרב אייל קרים, ידידי ורעי ברכה ועצה ותבונה מאת ה', תזכה לחבר את חיילי צה"ל למורשתנו העמוקה ולשורשינו היהודיים המיוחדים, להשרות שלום ואחווה, והדבר החשוב ביותר ערבות הדדית של צבא בעת מלחמה, המבין את חשיבות הליכתו המשותפת על כל משמעויותיה.
ברצוני להודות לכם, לכל אנשי הרבנות הצבאית, במילואים וסמדיר, על עשייה ברוכה ומלאת אמונה ויושר.
אני מודה לצה"ל על הזכות ללבוש 42 שנה מדי צה"ל ולהתהלך במחנה ישראל.
למשפחתי היקרה, ובראשם אשת החיל שלי. שכל הטוב שזכיתי לו מגיע ממך, מתפילותיך ומאהבתך. תודה מיכל ולכל השבט הנפלא שהגיע, מתינוקות בני יומם ועד סבא אברהם שיצא יתום מהשואה וזוכה לכל הברכה הזו.
למשפחת הרב איל, תמשיכו לעמוד לצדו, אתגרים גדולים ומשימות גדולות.
אסיים בתפילה לשלום המדינה.
אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו הגן עליה באברת חסדך ופרוש עליה סוכת שלומך
חזק את ידי מגיני ארץ קדשנו ועטרת נצחון תעטרם ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.