רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 2 בדצמבר 2016

ראש הישיבה הטריד, בית הדין טייח, לא יאומן

זה לא הסיפור היחיד יש עוד כאלו, לצערנו ככה זה היום, מעלימים מן הציבור את האמת כי הישיבות מלאות בסוטים, וזה כולל  משגיחים ומדריכים וגם ראשי ישיבות, הסיפור הזה שתקראו כאן עוסק במשגיח ידוע
למרות שיש מי שמעוניינים בשקט, ושהציבור לא יידע את האמת מחשש שיפחדו לשלוח את הבנים לישיבות, אין מנוס חייבים לטפל בנושא, אחרת עוד מאות בחורים יפלו לידי אותם סוטים הממתינים להם הם טרף קל בהם הם מבצעים את זממם זה שנים בחסות מעמדם בישיבות

את הסיפור הזה נתחיל דווקא מהסוף: עברה כבר שנה מאז העידו באומץ עשרות בחורי ישיבה ורמי"ם בפני בית הדין, וחשפו מסכת אלימות מינית ומילולית של אחד מראשי הישיבה. העדויות האלה נעלמו, ובית הדין העדיף להשאיר אותן בכספת של אב בית הדין. ביה"ד הגיע להסכם עם ראש הישיבה החשוד והטיל עליו הסכם סודיות. הנ"ל עדיין מכהן כראש ישיבה.
הוא אדם חכם שמייעץ לחתנים כלות וזוגות נשואים בעניינים של "בינו לבינה" ושלום בית. הוא מבין היטב את העוולות, את עולמם הפנימי של הנפגעים ושל הנפגעות. הוא מכיר את הפחד ואת הסיבות שמביאות את הקורבן לשתוק. את כל אלה הוא למד ועל כל אלה הוא כתב ספרי הדרכה. אך אנשים שלימדו בישיבתו מספרים על הצד האחר שלו, הצד האפל.
"את השיחות שלו הוא תמיד קיים כשהדלת סגורה", מספר ח', שלמד בישיבה. "באחד הימים הדלת נפתחה בפתאומיות ומהמשרד שלו יצא בחור ישיבה נסער ונמלט מן המקום. הוא יצא אחריו אדום כולו ועצבני ופשוט שאג. אף אחד לא אמר כלום, הבחור נעלם כמובן מהישיבה".
הפרשה האחרונה שנחשפה באחת הישיבות בבני ברק, מלמד שהטריד את תלמידיו, הציפה למשך כמה ימים את התופעה הרווחת והכמעט בלתי מדווחת של הטרדות במוסדות חינוך חרדיים. כשניסינו ליצור קשר עם הנהלת המוסד, נטען באזנינו כי מדובר במספר נמוך של תלונות על הטרדה, אולם החקירה שביה"ד מנסה לקבור כבר שנה שלמה, מאז כסליו תשע"ו, לא נכנסה לסטטיסטיקה הזו, וספק אם תיכלל גם בסטטיסטיקה הבאה. את שמו של ראש הישיבה נאסר עלינו לחשוף, תלונות לא הוגשו למשטרה מן הסיבות ה"נכונות", אבל העדויות מצטברות.
ההתנהלות הבוטה בשיעורים היא רק חלק ממה שעלה בעדויות נגד ראש הישיבה, ולא החלק העיקרי. במוסדות בהם הוא מלמד, עבדו לצדו עשרות תלמידים צעירים. כולם הגיעו לשם כשהם מסונוורים מחכמתו ומשיחות המוסר אותן העביר, נרגשים שזכו ללמוד הימנו תורה. והוא, בשיטתיות שבניתוח לאחור נראית מתוכננת לפרטיה, דאג להעניק לכל אחד מקורבנותיו תשומת לב אדירה, מחמאות וחיבוקים. אחד התלמידים סיפר לנו: "הוא תמיד נראה לי כמו סבא'לה חביב למרות שהיו שמועות סביבו. ואז, אולי בגלל שפשוט התעלמתי מהאמירות שלו, הוא התחיל להתעלם ממני לגמרי. גם כשניסיתי להעיר משהו בשיעורים, הוא כאילו לא שמע. לפעמים סיפר בדיחה מביכה על חשבוני. הכול בעצם התנהל סביב זה, מה שהיה נחשב בבית משפט להטרדה נחשב אצלו לחוש ההומור שלו, וככה שנים על גבי שנים. כולם שומעים ומפחדים לדווח, זו חברה סגורה ושמרנית, אף אחד לא רוצה להרוס לעצמו את העתיד".
"המוסד  התנהל מתוך הערצה מוחלטת לראש הישיבה, הוא היה השליט, הפטרון. הוא נגע בתלמידים, הלין את שכרם של העובדים, מינה בחורים לתפקידים ללא קשר לכישוריהם אלא לחנופה בלבד ולגלג על תלמידים אחרים, חלשים. מי שהרגיז אותו היה חוטף צעקות ליד כולם, הוא היה משפיל ומקטין אותו".
"תלמידיו כרכרו סביבו והיתה לו עדת מעריצים קטנה שהשתרכה אחריו לכל אירוע שהלך, כשהם מבטיחים את מקומם בחצר הכאילו חסידית שהתהוותה סביבו. בחורים רבו על הזכות להכין לו את הספרים על הסטנדר. לשוחח איתו בלימוד. והוא בתמורה היה משפיל ודורס. זאת הייתה השיטה שלו: דורך על כמה, מעצים אחרים, ויוצר תחרות לא נורמלית בין כולם. יש כאלה שהתפכחו והבינו שנפלנו קורבן לשליטה והתעללות, ויש עדיין כאלו שסוגדים לו ולא מבינים באיזה מצב של ניצול הם נמצאים".
על אף הקושי העצום, היו מי שהחליטו לדבר. מעל לחצי שנה נמשכה החקירה הפנימית בבית הדין של דיין ידוע בבני ברק. הוזמנו עשרות עדים שסיפרו דברים דומים על אדם כוחני, אלים ובוטה שאיש לא מעז להתעסק אתו, בוודאי שלא גורמים חזקים בציבור החרדי שחששו להתעסק איתו. אך בסיכומה של חקירה בית הדין סירב לפרסם את ממצאיו או להוציא פסק הלכה שיאסור עליו להמשיך בתפקיד. ביה"ד החתים אותו על הסכם כלשהו, שתוכנו לא נודע לנו, וסיים בזה את תפקידו.
"הוא איש עם הרבה מאוד כוח ויוקרה בציבור החרדי. הוא היה האיש הכי חזק בישיבה, ואנשיו מוברגים היטב בתפקידים בכירים", מספרש'. "מפריע לי שיותר מדי אנשים ידעו ויודעים - ולא עושים כלום. אלה שוב האינטרסים והכוח. הוא כנראה חשוב מדי בציבור החרדי, ובית הדין חושש לצאת נגדו חזיתית".
"בציבור החרדי, קשר של שתיקה יכול להחזיק במשך שנים". אומר לנו שמואל מאיר, תלמיד לשעבר שיצא בשאלה ולא חשש להיחשף. "הזמינו אותי לתת עדות, אני יודע על חברים מן הישיבה שהתייעצו עם רבנים, לקחו סיכון ובאו להעיד נגדו. הכל נמצא שם. חתמתי על מסמך עדות, אבל אפילו לא חזרו אליי. אז או שלא היו מספיק עדויות חזקות נגדו או שאיכשהו זה טויח. אותי לא עדכנו בכלום".  
עברה כבר שנה מאז העדויות האמיצות נגדו, של חרדים שמוכנים להתריס נגד החברה הסגורה והמשתיקה בה הם חיים. שנה של אי ידיעה, של פחד מפני נקמה שתוצג כאידאולוגיה. 
עורך הדין של ראש הישיבה מסר תגובה קצרה ולקונית: "מכיוון שיש הסכם סודיות בינו לבין הנהלת המוסד, בוודאי שהוא לא יוכל להוסיף דבר מלבד העובדה שכל מה שנאמר הוכחש ומוכחש על ידו, ועובדה היא שלא עמד לדין משמעתי, ודאי שלא לחקירה משטרתית".
תגובת מזכיר בית הדין: "בית הדין כפוף להלכה היהודית ועושה הכל על מנת לשמור על הסדר במרחב הציבורי בהתאם לתפיסת עולמו ולדרכים בהם הוא יכול לפעול על מנת להגיע למטרה זו. בית הדין כפוף לחובת סודיות ומוסר את החלטותיו אך ורק לגורמים הזכאים לכך על פי ההלכה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה