*"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא"* - הלכות והנהגות ליום שלישי ו' כסלו התשע"ז מפי *כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א* מתוך הסידור ליום חול *אמרי פי*

לע"נ הצדיק רבי חיים פינטו הגדול זצוק״ל

א. יקפיד שלא להוציא התפילין של ראש מכיסן עד שיניח תפילין של יד. ומובא ב"שער הכוונות" (עניין תפילין, סוף דרוש ה) ומורי ז"ל היה נזהר שלא להוציא תפילין של ראש מכיסו עד שיניח תפילין של יד ויקשרנו למעלה במקום הקיבורת, ואחר כך לא היה חושש מלהוציאם אף על פי שלא כרך עדיין ז' הכריכות סביב זרועו כנ"ל. אבל ודאי שצריך לכרוך ז' כריכות האלו קודם שיניח תפילין של ראש בראשו.

ב. תפילין של יד יניח אותם מיושב, וכך מובא ב"שער הכוונות" (עניין תפילין, סוף דרוש ה) בהנחתן והסרתן. וכן כתב רבנו ה"בן איש חי" זצוק"ל (פרשת וירא אות ח) המקובלים ז"ל סבירא להו לברך מיושב, ובספרי רבנו האר"י ז"ל לא נמצא גילוי לדבר זה, ואנחנו פה עירנו בגדאד נוהגים לברך מיושב כסברת המקובלים ז"ל, וכן עיקר עכ"ל. וכך נהגו אבותי ורבותי זצוק"ל.

ג. יזהר שלא יסיח דעתו מן התפילין כי היסח הדעת הוא פגם גדול. ומובא ב"עולת תמיד" (שער התפילין) ופרע"ח (שער התפילין פרק י) ומורי ז"ל היה מזהיר בענין הזה במאוד מאוד, כי ענין היסח הדעת גורם סילוק המוחין העליונים ואין פגם גדול מזה, וכבר ידעת כי בכל עת שמעלין נשמת האדם למעלה ממדרגתו מענישין ומנקין אותו על עבירות קלות כפי ערך עליות המדרגה ההיא. ופעם אחת ראה מורי זלה"ה נשמת צדיק חכם גדול שהיתה בעונש כאשר היו רוצין להעלותו למדרגה גדולה, והיו מענישין אותו על שפעם אחת היה מכוין בקדושת "ובא לציון" באומרו "שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" ואז על ידי הכוונה ההיא שכח והסיח דעתו מן התפילין, ועל כן צריך להיזהר במאוד מאוד.

 --- *לימוד שתי משניות יומי* ---

לע"נ הצדיק רבי מאיר שלום אבוחצירה בן פרחה - ה"בבא מאיר" זצוק״ל 

*פסחים, פרק י' משנה ה':*

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמִר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ  אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּיָהּ:

*פסחים, פרק י' משנה ו':*

ועַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ ממִּצְרַיִם, וְלֹא הָיָה חוֹתֵם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל. שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים כו', עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

 *זכות הלימוד תעמוד לרפואת והצלחת מו"ר עט"ר הצדיק רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א בן הרבנית זהרי.*