רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 2 בדצמבר 2016

יוסי גולדשמיד הבעלים של חברת קיירוס הוא אנס ילדים לשעבר מתלמוד תורה בכרמיאל

גזר דין
כב' השופטת שרה דותן - אב"ד:
חל איסור פרסום על שמם של המתלוננים וכל פרט אשר עלול להביא לזיהויים.
הרקע העובדתי:
הנאשם, יליד 1972, הורשע בתאריך 30.04.07 על פי הודאתו, בגדרו של הסדר טיעון, בביצוע 12 עבירות של מעשים מגונים בקטינים שטרם מלאו להם 14 שנים לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק") ובעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק.
הסדר הטיעון כלל את תיקונו של כתב האישום (ברביעית) והסכמה לפיה ב"כ המאשימה תבקש מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר שלא יעלה על שש שנים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, וב"כ הנאשם יהיה רשאי לטעון לעונש נמוך משש שנות מאסר, ובלבד שלא יבקש עבודות שירות, אלא עונש גבוה מזה.
כמו כן, הוסכם כי המאשימה תבקש קבלתם של תסקירים ביחס לקורבנות העבירה הקטינים א.א. ו- א.ו. והסניגור יבקש תסקיר קצין מבחן ביחס לנאשם.
לנוכח חלוף הזמן בין ההרשעה לבין הטיעונים לעונש, בשל אישפוזו של הנאשם והדיון בטענתו לפיה אינו כשיר לעמוד לדין, ויתר הנאשם על קבלת תסקיר קצין מבחן והוגשה לנו חוות דעת של המרכז להערכת מסוכנות, בהתאם לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006.
על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן (ברביעית), בהן הודה הנאשם, שימש הנאשם בשנים 2003-2005 כמורה של כיתות ו'-ח' בבית ספר של החינוך החרדי. במהלך עבודתו כמורה ומחנך, יצר הנאשם קשרים, שנמשכו לאחר שעות הלימודים, עם הנערים, המתלוננים, נפגש עמם מחוץ לכותלי בית הספר ובהזדמנויות שונות ביצע בהם מעשים מגונים שכללו ליטופים שלוו בשיחות על מין וצפיה בסרטים פורנוגרפיים, וכן ליטוף איבר המין מעל הבגדים ותחתיהם, כמפורט בהרחבה בכתב האישום.
"שיטת הפעולה" של הנאשם תוארה בתסקירי הקורבנות ובחוות דעתו של פרופ' פניג. הנאשם, שהיה מורה נערץ על ידי תלמידיו, אשר חלקם סבלו מבעיות חברתיות וחינוכיות, זיהה את אותם נערים ש"היו בענין המיני" ואת אלה שסבלו ממצוקה רגשית ויצר עמם קשר "מיוחד" אשר כלל שיחות אישיות שלא במסגרת הלימודים. באותן שיחות העלה הנאשם את הנושא האינטימי ובהדרגה גלשו יחסי המורה והתלמיד, ליחסים חבריים במסגרתם רכש הנאשם את אמונם של הילדים ונפרצה הדרך לקשר גופני מיני.
בתיאורו המצמרר בפני הפסיכיאטר פרופ' פניג מתאר הנאשם את האופן שבו טווה את קוריו סביב הקורבנות, עד שהללו פותו להאמין כי מדובר בקשר מיוחד וחיובי.

להמשך כנסו כאן:


            "המורה ותלמידו היו יושבים יחד, הילד היה מספר ליוסף את מכאוביו, יוסף ידע להקשיב, היה מניח את ידו על הילד במעין חברות וללא כוונות ובהדרגה היה מתפתח המגע לחיבוק או לנגיעה באיבר המין".
מחשבתו המעוותת של הנאשם אף גרמה לו להאמין, או ליצור מצג של מי שמאמין, כי הילדים שיתפו עמו פעולה מרצונם וכי במעשיו אלה העניק להם חום ואהבה ועשה את שהתבקש על ידם.
אלא, שהנאשם "שכח" לספר לפרופ' פניג שהיחס "האוהב" מצדו קיבל תפנית חדה ומאיימת שעה שאחד הנערים ניסה לשים קץ למערכת היחסים הסוטה ולהתלונן במשטרה, או אז לא בחל הנאשם בשימוש באיומים על מנת לסכל גילוי האמת (אישום תשיעי).
גם א.א. נפל קורבן לנקמנותו של מורהו האהוב, בשל נסיונם של הוריו לנתק את הקשר הבלתי הולם שנוצר בין הנאשם לבנם. בעקבות ניתוק הקשר ותלונת ההורים, החל הנאשם ללעוג למתלונן בכיתה, סיפר לבני כיתתו כי הוא הומוסקסואל והשמיץ את התנהלותו המינית. ראוי לזכור בענין זה, כי מדובר במסגרת חינוכית חרדית בה יש משמעות רבה לאמירות מעין אלה, שעה שהן באות מפיו של רב ומורה נערץ; ואכן, הקורבן הפך מוחרם ומנודה, ואף הושעה מבית הספר.
טיעוני ב"כ הצדדים:
ב"כ המאשימה הפנתה לחומרתם המפליגה של המעשים, על רקע יחסי האמון המיוחדים אשר שררו בין הנאשם למתלוננים, ניצולם לרעה על ידי מי שאמור לשמש להם מורה דרך ומחנך והפגיעה הנפשית הקשה שנגרמה להם.
עו"ד פלג הבהירה, כי הנימוק העיקרי להסדר הטיעון היה רצונה של התביעה למנוע מהמתלוננים את הסבל הכרוך במתן עדות, בעיקר לנוכח הסתייגותם משיתוף פעולה אשר התבטא בסירובם של רוב המתלוננים לשתף פעולה בהכנתם של תסקירי קורבן.
הסניגור, עו"ד לביא, שטח בפנינו את הרקע המשפחתי והנפשי של הנאשם, הדגיש את חרטתו וצערו על המעשים אשר גרמו סבל לקורבנות ולמשפחתו וביקש מאיתנו להעדיף את דרך השיקום, כפי שהוצעה על ידי הרבנים גרוסמן ומרגלית המטפלים בנאשם ומשפחתו מאז גילוי הפרשה.
הראיות לעונש:
הראיות לעונש:

חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות:

באנמנזה שמסר הנאשם לפסיכיאטר ד"ר משה זר ציון דיווח על ניצול מיני שעבר בגיל ההתבגרות על ידי קרוב משפחה שאנס אותו (בניגוד לאמור בחוות דעתו של פרופ' פניג שם תוארו הקשרים כקיום יחסי מין).

עוד מצויין בחוות הדעת, כי משנת 2001 עבר הנאשם מספר אירועים פסיכיאטריים. תחילה טופל באופן אמבולוטורי ובשנים 2007-2008 עבר גם אשפוזים. כעת מטופל תרופתית.

בחוות הדעת צויין, כי הן מתיאור העובדות בכתב האישום והן מבדיקתו של הנאשם במרכז עולה דפוס פעולה של אדם מגורה מינית על ידי נערים עם מאפיינים מסויימים, אשר תכנן את מעשיו. לשם כך, ניצל לרעה כל הזדמנות שתפקידו כמורה נתן לו וגם נהנה מאמון הוריהם של הקורבנות. יחד עם זאת, לא מתואר שימוש בכוח. הנאשם הביע חרטה על מעשיו ועל הפגיעה שפגע בקורבנות והבודק לא מצא ראיה למניפולטיביות מצד הנאשם.

פקטורים סטאטיים בעלי מסוכנות אשר זוהו אצל הנאשם: קורבנות שאינם קרובי משפחה, קורבנות זכרים, משך תקופת העבירות (כשנתיים), העבירות בוצעו במקומות ציבוריים, הקורבנות היו בין הגילאים 13-15 (התוקף מבוגר מהם ביותר מ-5 שנים).
פקטורים דינמיים: הומלץ על טיפול ייעודי לעברייני מין אשר הופסק בגין התפרצות מצב פסיכוטי חריף ואשפוז בבית חולים "מזרע".
מצבו הנפשי הינו גורם מעלה מסוכנות, על אחת כמה וכמה אם הוא לא מאוזן, קיימת היסטוריה של קושי לנהל קשרים יציבים. בעת ביצוע העבירות ביטא הזדהות רגשית עם הנערים. קיימת העדפה מינית סוטה. עדיין מוקדם לנבא את אפשרות הרמיסיה של הסטיה, אך קיימת יכולת להפיק תועלת מטיפול.

לנוכח הנתונים שפורטו לעיל נקבע בחוות הדעת, כי רמת מסוכנותו של הנאשם בינונית עד גבוהה להישנות העבירות המיוחסות לו.

חוות דעת פרופ' פניג

חוות דעתו של פרופ' פניג נערכה באפריל 2006, עובר לאשפוזו של הנאשם, ומטבע הדברים, אין היא כוללת התייחסות למחלתו כפי שאובחנה בשנת 2007. חוות הדעת נסמכת על אנמנזה מפי הנאשם בלבד ומסמכים, ובשל כך היא לוקה בחסר מאחר שהיא נעדרת התייחסות של בני משפחה נוספים לתיאוריו של הנאשם שאינם כוללים אזכור כלשהו של התנהגות חריגה בעבר, בניגוד לדברי אמו לד"ר זר ציון.

מכאן שחוות הדעת חסרה נתונים עובדתיים מהותיים, בשל מועד עריכתה ומידע חלקי שהתקבל מפי הנאשם בלבד. יחד עם זאת, בולט בה חוסר תובנה באשר לחומרת המעשים ונזקם למתלוננים מבלי שהדבר מוצא ביטוי במסקנות. חוות הדעת גם אינה מתייחסת לריבוי העבירות ומשך הזמן בו נמשכו המעשים. לאור האמור לעיל, סבורה אני, כי לא ניתן לקבל את המסקנה לפיה מסוכנותו של הנאשם נמוכה, מה גם שבמהלך השנים הסתבר כי לא היה בטיפול שניתן לנאשם כדי להפחית את מסוכנותו בניגוד לתקווה שהביע פרופ' פניג בסיכום חוות הדעת , באשר לסיכויי הצלחת הטיפול (עמ' 13).

חוות הדעת הפסיכיאטרית:

בחוות הדעת , שהוגשה מטעם פאנל הפסיכיאטרים אשר מונה על ידי בית המשפט , נקבע כי:
"
הנבדק סובל מהפרעת אישיות בלתי יציבה מבחינה רגשית, סוג גבולי וממצבים פסיכוטיים. מציג כעת תמונה קלינית פסיכוטית מגוונת, בולטים סימולציה ואגרבציה של סימפטומים".

עוד הובהר, כי ניתן להסיק מסיכום הממצאים שמדובר באדם הסובל ממחלת נפש, אולם קיים הרושם שנוטה להקצין את המצוקה ממנה סובל באופן שהוא מעל לכל נורמה מוכרת, גם אצל אנשים מאושפזים.

לסיכום נקבע על ידי חברי הפאנל, כי המצב הפסיכוטי אינו קשור ואינו פוגע ביכולתו לעמוד לדין, ביכולתו הקוגנטיבית ובהבנתו. יודגש, כי לא נטען, בשום שלב, שהנאשם לא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע בעת ביצוע העבירות בהן הורשע.

עדויות האופי:

עובר לטיעונים לעונש העיד בפנינו הרב גרוסמן, רבה של מגדל העמק, העוסק בשיקום עבריינים אשר בתוקף עיסוקו זה, קיבל על עצמו לדאוג למגוריו של הנאשם, ולהשגיח עליו בתקופה שלאחר שחרורו בערבות.

הרב גרוסמן תיאר בפנינו את השבר שנגרם לנאשם ולמשפחתו, את חרטתו וצערו וביקש מבית המשפט להעדיף את האופציה השיקומית על פני הטלת עונש מאסר.

הרב אברהם מרגלית, רבה של כרמיאל, נטל תחת חסותו את משפחתו של הנאשם, ואף הוא תיאר בפנינו את הסבל הקשה העובר על בני המשפחה ואת ההשלכות הקשות שיש להליכים על אשתו וילדיו, ואף הוא ביקש לנקוט בגישה שיקומית במקום הענשתו המחמירה של הנאשם.

אמו של הנאשם, המלווה אותו במסירות לאורך כל ההליכים, העידה אף היא על סבל המשפחה, אותו תיארה בהרחבה במכתב שהגישה לנו, ביקשה מאיתנו להתחשב באשתו וילדיו הקטינים והבהירה, כי המשפחה תעשה כל מאמץ אפשרי לשיקומו של הנאשם באופן שימנע ביצועם של מעשים דומים בעתיד.

התסקירים ביחס לקורבנות העבירות:

כפי שציינתי לעיל, מרבית המתלוננים סירבו לשתף פעולה בהכנתו של תסקיר בעניינם והתסקירים שהוגשו מתייחסים רק לשניים מבין ששת הקורבנות.

מעיון בתסקיר בעניינו של א.א. (אישום ראשון) עולה, כי הנאשם רכש את אמונו בשיחות נפש, אשר גרמו לו לחוש תלמיד מיוחד, מועדף ואהוב. רק ערנותם של הוריו הביאה להפסקתו של הקשר. בשל דרישת ההורים לניתוקו המיידי של הקשר שבין הנאשם לבנם, החל הנאשם לרדוף את המתלונן. הוא שם אותו ללעג בפני בני כיתתו תוך הטחת האשמות ביחס להעדפותיו המיניות והתנהגותו הבלתי ראויה. מילד מועדף על ידי רבו, הפך המתלונן למוחרם ומנודה על ידי בני כיתתו.

בעקבות משבר זה, סיפר המתלונן להוריו על מהותו האמיתית של הקשר בינו לבין הנאשם. ההורים פנו להנהלת בית הספר בדרישה להשעות את הנאשם, אולם ההנהלה תמכה בנאשם וקורבן העבירה הוא שהושעה מבית הספר. רק בעקבות איום ההורים, כי יפנו למשטרה, הוחזר המתלונן ללימודים. אולם, לאחר גילוי הפגיעה והפצת השמועות עליו בקהילה, ננעלו בפניו שערי הישיבה בה ביקש ללמוד וגם בתי ספר נוספים סירבו לקבלו בטענה שהוא "חסר מוסר".

בשל האירועים המתוארים לעיל, נפגע המתלונן רגשית חברתית ולימודית.
גם כיום, שנתיים לאחר הפגיעה, מתקשה המתלונן להביע את רגשותיו, אינו יוצר קשרים חברתיים ומתקשה לתקשר עם סביבתו, עד כדי כך שאינו יכול להסתגל לאף מערכת חינוכית. כיום הקשר היחידי שלו הוא עם הוריו ואחיו.

פגיעתו של הנאשם בא.א. השפיעה הן על המערכת המשפחתית ובעיקר פגעה במתלונן, אשר עקב נידויו החברתי נגרמו לו התכנסות ותחושת דכדוך. יודגש כי א.א. היה נער מופנם ומסוגר עובר לאירועים נשוא האישום ולהערכת עורכי התסקיר, זו הסיבה שבשלה נבחר על ידי הנאשם כמושא עבירותיו, שבוצעו תוך ניצול התלות הנפשית והרגשית שפיתח כלפי הנאשם.

עד מועד עריכת התסקיר, לא נמצאה למתלונן מסגרת לימודית בה יוכל להשתלב.
לנוכח מצבו, יזדקק המתלונן לטיפול פסיכולוגי מעמיק וארוך טווח אשר יוכל לעזור לו להתמודד עם מצוקותיו.
הוריו של המתלונן מתקשים להעניק לבנם את הטיפול הפסיכולוגי לו הוא זקוק, עקב מצבם הכלכלי הקשה.

גם בעניינו של א.ו. (אישום עשירי) נקט הנאשם בשיטת פיתוי זהה. לאחר שחש כי בפניו נער החש דחוי ונטוש, החל הנאשם לגלות "רצון טוב" לעזור לנער ולמשפחתו ולסייע בפתרון המשבר המשפחתי.

הנאשם החל מלווה את המתלונן ולכוונו, על מנת שלא ידרדר כילד רחוב. הוא נהג במתלונן באדיבות ובעדינות וניצל את כמיהתו לדמות אב אוהבת וסגר עליו במלכודת דבש שהמתלונן לא היה מסוגל לזהות את סכנותיה. בשלב בו עלו היחסים מדרגה והנאשם החל ללטף את המתלונן ליטופים שאינם "אבהיים", הבין המתלונן כי מדובר ביחסים שאינם הולמים יחסי מורה תלמיד, אולם היה במצב של חוסר יכולת להשתחרר ולסגת.

הרגשות המעורבים שחש המתלונן ביחס לנאשם, מחד גיסא, חיבה והערכה לדמות האבהית שייצג, ומאידך גיסא, תחושה של מבוכה ואי נוחות מן הקונוטציה המינית, גרמו לו, רגשות אשם כבדים ותחושה שהוא "סוטה" בדומה לפוגע עצמו. בשל תחושות אלה, נפגע קשות הדימוי העצמי של הנפגע והוא התקשה לבקש עזרה, מכיוון שהדבר היה כרוך בשיתופם של אחרים בסודו.

לאחר שהגיש תלונה על מעלליו של הנאשם, נפתחה "תיבת פנדורה" ונתגלו גם יתר המקרים נשוא כתב האישום.

בעזרת הוריו זוכה א.ו. לטיפול פסיכולוגי, אולם על פי הפסיכולוג המטפל בו מזה תקופה, המתלונן מבטא תסמינים חריפים של תגובה פוסט טראומטית קשה, הוא סובל מנדודי שינה, חלומות ביעותים, קשיי ריכוז וקשב שהפריעו לו מאוד בלימודיו והוא נשר מבית הספר. כמו כן מדווח הפסיכולוג על הדרדרות לשתיית אלכוהול, מצבי רוח קיצוניים עם נטיה למצבי דיכאון מחשבות אובדניות ונסיון לבצע התאבדות שחייב אשפוז בבי"ח.

למרות הטיפול הפסיכולוגי שבעזרתו מעבד א.ו. את הטראומה שחווה ומנסה לשקם את חייו, הוא מצוי כיום מחוץ לכל מסגרת חינוכית ותעסוקתית.

יודגש, כי גם בקשר עם א.ו., בולט דפוס ההתנהגות של הנאשם: איתור "הנער החלש", המסוכסך והנמצא בשלבים של התדרדרות ו"לכידתו" באמצעות הפגנת הבנה וחיבה.

דיון:

בע"פ 4920/01, 4956/01, 4890/01 מדינת ישראל נ' פלוני וערעורים שכנגד, פ"ד נו (1) 594 פירטה כב' השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש את שיקולי הענישה בעבירות מין, תוך הדגשת החומרה שמייחס המחוקק לעבירות אלה:
"
בשנים האחרונות נזקק המחוקק בישראל לשינויים חקיקתיים בעבירות המין יותר מאשר בכל העבירות הפליליות האחרות. מגמתם העיקרית של שינויים אלה מבטאת את הנטייה להחמרה משמעותית במידת העונש המרבי שנקבע לעבירות הללו. יתרה מזאת, המחוקק קבע עונשי מינימום בגין עבירות מין, עונשים המבטאים את הגישה כי יש להתייחס לעבירות מין כאל קטגוריה מיוחדת של עבירות חמורות".

חומרתם של מעשי מין המתבצעים בזולת, בהעדר הסכמה מרצון, מדברים בעד עצמם, כפי שציינה כב' השופטת א' פרוקציה בע"פ 9994/07, 10616/07 פלוני נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, נבו הוצאה לאור בע"מ:
"
הפסיקה השיפוטית ביחס לעבריינות הפלילית בתחום זה מוליכה מזה שנים קו בולט של החמרה בדין הן בהיבט הגמול והן בהיבט ההרתעה.
הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה".

ויפים דברים אלה מקל וחומר, שעה שקורבן העבירה הינו נער צעיר בגיל ההתבגרות והעבריין מורה ורב נערץ המושיט לו "יד אוהבת" ברגעי מצוקתו.

בשוקלו את העונש הראוי לעבריין הניצב בפניו, מוטל על בית המשפט לשקול שורה של שיקולים: הגמול, ההרתעה, השיקום והמניעה, וזאת על רקע נסיבותיו האישיות של כל נאשם:
"
מטרת הענישה איננה נקמה, אך אחת ממטרות הענישה, גם אם לא העיקרית שבהן, היא לתת ביטוי להרגשה הקולקטיבית של סלידה כלפי מעשים מסוימים, אף במקרים שבהם אין נשקפת עוד סכנה מהנאשם לציבור (ראו: ו ע"פ 212/79 הנ"ל [2], בעמ' 434-433; ע"פ 490/89 פלוני נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 95). לדברים אלה יש להוסיף כי שיקול חשוב בין שיקולי הענישה הוא השיקול של הרתעה, הן הרתעה אישית של העבריין הנדון והן הרתעה של עבריינים בכוח. בגוזרו את דינם של עבריינים משמש בית-המשפט פה לחברה כולה ונושא הוא מסר לציבור העבריינים הפוטנציאליים. שיקולים אלה אין בהם כמובן כדי לפטור את בית-המשפט מלדון במקרה המיוחד שלפניו ובנסיבותיו האישיות של כל עבריין".
(
ע"פ 4920/01 בענין פלוני).


בשנים האחרונות מתחזקת במסגרת ההליך הפלילי המגמה של מתן משקל לכבוד האדם של הקורבן, והתחשבות בפגיעה בו במסגרת שיקולי הענישה.
כפי שציינה כב' השופטת רוטלוי בתיק פ"ח 1190/05 מדינת ישראל נ' נפתלי יונדב (תק-מח 2006
"
שינוי זה במעמדו של קורבן עבירות מין מבטא לא רק רגישות למצבו, לסבלו ולנזקים הטבועים בטיבן של עבירות אלה, אלא מגלם שינוי במערכת האיזונים שעל בית- המשפט לשקול בבואו לגזור את דינו של נאשם בעבירות מין; (ראו גם דנה פוגץ 'מהפכת הקורבנות' – היום שאחרי, לקראת מודל המכיר בשיקולי ענישה פרטיים?' שנתון הקריה האקדמית תשס"ד-תשס"ה, כרך ד'-ה', 229)".

הצורך בהתייחסות לסבלו של קורבן עבירת מין מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בקטין, כדברי כב' השופטת ע' ארבל בע"פ 1442/06, 1486/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם):
"
בבואו של בית המשפט לגזור את העונש במקרה מעין זה שומה עליו ליתן משקל משמעותי לאינטרס הגמול, שיש בו להעביר מסר לציבור הקרבנות כי בית המשפט הוא מגינם וכי הפגיעה בגופם ובנפשם תגרור ענישה הולמת, וכן מחייב הוא מתן משקל משמעותי ביותר לאינטרס ההרתעה, ובפרט להרתעת הרבים מפני עשייתם של קטינים טרף קל במסגרת המשפחה לניצול ולפגיעה בשל חולשתם ותמימותם. בנוסף על העונש לשקף את סלידת החברה מן המעשים וממבצעם ואת הוקעתה אותם".

כפי שפורט על ידי בהרחבה לעיל, הנאשם ביצע עבירותיו הנתעבות בתלמידים שאת אמונם רכש בתוקף עיסוקו החינוכי.
יתרה מכך, הנאשם איתר מבין תלמידיו את הנערים הפגיעים ביותר, ניצל את מצוקתם הרגשית ותמרן אותם בכשרון למלכודת שהניח להם, תוך התעלמות מהתוצאות ההרסניות של מעשיו.
הנאשם היה מודע למעמדו בעיני קורבנותיו ופעל בתחכום ותכנון מדוקדקים, תוך הכנת הקרקע לקראת מעשים שידע כי הם אסורים.
בשל אופי היחסים שבין הנאשם לקורבנות, ובשל מצבם של המתלוננים שנבחרו על ידי הנאשם, נזקם היה קשה ביותר כמתואר בתסקירים המתייחסים לא.א. וא.ו.

עוד יצויין, כי הנאשם לא היסס לפגוע בא.א. בפומבי ולהכפישו בפני חבריו, הלעג וההשמצות הפומביים גרמו לנידויו של א.א. ולהחמרת מצבו.
הנאשם גם לא נרתע מאיומים בפגיעה במשפחתו של א.ה. (אישום תשיעי), על מנת למנוע ממנו למסור תלונה במשטרה, איומים שגרמו לא.ה. להימנע ממסירת גרסתו בחקירה שהתקיימה במאי 2005.

למרות חומרתן המופלגת של העבירות בהן הורשע הנאשם, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות כפי שמצאו ביטויין בחוות הדעת הפסיכיאטריות, ובעיקר מהודאתו בעובדות כתב האישום, הבעת החרטה ותחילתה של תובנה ביחס לנזקם של הקורבנות, גם מהעובדה שנחסכו מהמתלוננים הלחץ הנפשי, החרדה והעלאת הזכרונות הקשים במהלך מתן עדותם, הינה בעלת משקל בשיקולי הענישה.

לנוכח מכלול הנתונים שפורטו לעיל, סבורה אני, כי העונש לו עותרת ב"כ התביעה, למרות היותו נוטה לקולא, אינו חורג מרמת הענישה הסבירה במקרים מעין אלה. סבורה אני, כי עונש מאסר של שש שנים, יש בו כדי לאזן בין האינטרס הציבורי של הרתעת הנאשם והרבים לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם.


יודגש, כי בשל ריבוי הקורבנות, משך הזמן בו נמשכו המעשים וניצול המעמד המיוחד של הנאשם כלפי המתלוננים, יש להעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי על פני זה של הנאשם. יחד עם זאת, יש מקום להמליץ בפני שב"ס על שילובו של הנאשם בתוכנית שיקום בין כותלי הכלא.

אשר על כן, מציעה אני לחבריי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן:


6
שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו.
30
חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים משחרורו מהמאסר עבירה מסוג פשע על פי סימן ה' לפרק י' לחוק, או נסיון לעבור עבירה כאמור.
כמו כן ישלם הנאשם פיצוי של 20,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים.

ערה אני לכך שאין בסכום זה כדי לפצות את המתלוננים על עוגמת הנפש והצער שנגרמו להם, אולם יהיה בו כדי לסייע להם לקבל טיפול נפשי לו הם זקוקים.
אב"ד   
כב' השופטת דליה גנות:
אני מסכימה.
דליה גנות, שופטת   
כב' השופט שאול שוחט:
אני מסכים.
שאול שוחט, שופט   

לסיכום:
הוחלט בהתאם לאמור בגזר דינה של כב' השופטת שרה דותן – אב"ד

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.