*מעט הלכות הנהגות ומילי דקדושה* מהמחזור החדש לחג הסוכות *"סוכת רחמים ושלום "* מפי *כ"ק האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א*

*מעלת יום הושענא רבה*
ז. מרבים בתפילות ותחנונים בהושענא רבה, משום שהוא סיום נ"א יום שנתנו לישראל בחסד עליון לעשות בהם תשובה ותתקבל תשובתם, והם שלושים דאלול מיום ראשון של ראש חודש וכ"א יום דתשרי. רמז לדבר "אין נא אלא לשון בקשה" (ברכות ט.), לכך נתנו נ"א יום לצורך הבקשות והתחנונים, ויום זה הוא סיום יום נ"א. ולכן נקרא "הושענא רבה", כלומר הושע את יום נ"א שהוא רבא, דהכל הולך אחרי החיתום.

ח. לאחר ההלל מסירים טבעות הלולב בכדי שהנענועים של ההושענות האחרונים יהיו שלא במינים אגודים, כך נהגו אבותי ורבותי זצוק"ל. ומובא בטור או"ח סי' תרסד שכתב שיש נוהגין להתיר אגדו של לולב בהו"ר, ונתנו רמז ע"ז דכתיב "כפת" (אמור כג מ) חסר וא"ו פירוש ו' ימים יהיה כפות ולא יותר. ובב"ח כתב טעם לזה משום דהנענוע של לולב הוא לעצור הטללים רעים ורוחות וכשסותר אגודו מנענע בו יותר, וכיון שהוא גמר החתימה למים מתירין אגודו כדי לנענע בו היטב עכ"ל. ואף שלא מוזכר בשו"ע אימתי מתירין הלולב, אולם בסידור יעב"ץ כתב שקודם הושענות מתיר אגודו.

ט. עוד טעם לנטילת הקשר מהלולב בהושענא רבה מובא בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים (אות תתטז) בשם הרב זרע קודש וז"ל טעם שנוטלין הקשר מהלולב בהושענא רבה על דרך שאומרים ליולדת השם יתברך יתיר אותך מקשרך, כן אנו מתפללים שיתיר השכינה הקדושה כביכול, ויהיה (ישעיה ט ה) "ילד יולד לנו בן ניתן לנו" ע"כ.

י. ה"אמרי פנחס" (הושענא רבה אות תקפה, וכן בשער תורת האדם אות קכ)‏ מביא שרבנו פנחס מקאריץ זצוק"ל נהג לצלות תפוח על עלי הושענא ולאכול ואמר שהוא רפואה לשיניים.

יא. מובא ב"אלף המגן" (סי' תרס סעיף ו) וז"ל, נוהגות הנשים המעוברות ביום הושענא רבה (כאשר הבעלים באים לביתם לאחר התפילה) לטעום (י"א לנגוס בשיניים) הפיטם של האתרוג ביום הושענא רבה, והטעם דאיכא מאן דאמר) בראשית רבה טו, ז) דעץ הדעת שאכל אדם הראשון אתרוג היה, ונותנים מעות לעניים שהקב"ה יציל אותה ולעוברה ממות, ואומרת כך "רבונו של עולם בשביל חוה שאכלה מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם, ואם הייתי באותו זמן לא הייתי אוכלת ולא הייתי נהנית ממנו, כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו, והיום שפסלתי אין בו מצוה, וכשם שיש לי הנאה בפיטם זה, כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחוה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו, ותקבלני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו, ותושיעני לילד בנחת ובלי צער, ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק, כי אתה הא-ל המושיע".

יב. מובא בספר "טעמי המנהגים ומקורי הדינים" (עמוד תקעב) וז"ל, קליפת האתרוג מחזקת הלב.