רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 23 בספטמבר 2016

הצד השני - מדוע כל תושב בכפר חב"ד צריך להיות מודאג?

מאת כפר חב"די

שלוש יממות כמעט תמימות הוא משך הזמן שארך לרקום את גרסת התגובה על אחת מתוך עשר טענות משמעותיות וכבדות משקל שנטענו בענייניות ורצינות, מתוך דאגה כנה לעתיד כפר חב"ד.

יש לזכור שבמקום של דינים החמורים ושל עניינים ציבוריים חשובים ומשמעותיים ביותר הנוגעים לענייני נפש ולענייני ממון וכו' וכו' של עשיריות מאנ"ש תושבי כפר חב"ד (וברבות הימים ככל הנראה של מרבית התושבים) – אין חולקין כבוד לאף אחד, ועל כל אדם שמוח בקדקודו לעשות מה שביכולתו כדי לעורר את העניין, לטובת העתיד המשותף של הקהילה כולה בגשמיות וברוחניות.
ההתכסות מאחורי המילים "הנוראיות": "פאשקוויל", "וניסוח מחוצף" – אין עניינם אלא ניסיון של הפחדה שתכליתו להשתיק טענות ענייניות מתוך סיבות אינטרסנטיות (רצון לשלוט וכיו"ב), וזה אולי הדבר המסוכן ביותר שלב כל אדם נורמטיבי צריך להיחרד נכחו.
ולמען הסר לזות שפתיים יודגש: הסיבה היחידה שמכתב זה וקודמו מפורסמים במדיה הזאת היא רק מפני שהעובדות הוכיחו כי העלאת הנושא באופן שקט אין בה די וכי ככל הנראה יש צורך בהד ציבורי על מנת לפעול למען הסדרת העניין. ובמילים אחרות, הדיון נעשה פומבי רק מפני שאין שום דרך אחרת להעלות את הבעיה ברצינות לסדר היום.
א.
אז מה היה באמת בעת שיפוץ מקווה?
המכתב שפורסם לפני שעות אחדות טוען כי הר' אלעזר רייטשיק – מומחה למקוואות מניו יורק – ליווה את הרב אשכנזי בעת מילוי בור הטבילה.
ראשית, הר' אלעזר שי' רייטשיק, עם כל הכבוד והערכה אליו, והוא אכן חסידישער איד וגם מומחה באדריכלות ובאינסטלציה ועוסק הרבה בענייני מקוואות – הנה למיטב הבירורים והידוע הוא אינו רב פוסק, מורה הוראה בפועל, וגם לא בתחום המקוואות. עובדת היותו קשור בעניין כלשהו בעניין המקווה דכפר חב"ד אינה פוטרת כלל מליווי רבני של פוסק מוסמך המתמחה היטב בדיני מקוואות המורכבים בכל שינוי שנעשה במקווה, עבור כל בעיה שיכולה לצוץ שאדם שאינו מכיר את התחום ברמה העיונית כלל אינו יודע שהיא בעיה! והדברים פשוטים וברורים. 
אך בנוסף לכך, ככל הידוע בתקופה האחרונה נעשו במקווה כמה פעולות ומהן: שיפוץ, איטום, מילוי ראשון וכמדומה גם מילוי שני.
ונשאלות כמה שאלות:
1.                  האם ליוויו של הר' אלעזר רייטשיק בעת מילוי הבור התרחש בעת מילוי הבור הראשון או הבור השני?
2.                  האם ר' אלעזר רייטשיק ליווה את כל משך שיפוץ בורות הטבילה?
3.                  האם מומחה שגר בניו יורק יכול להיות זמין במשך זמן של שיפוץ ארוך יחסית למקרה של בעיה שתתעורר, ולבוא ולבדוק במו עיניים ולחוש במישוש ידיים בעת הצורך? 
4.                  במהלך התקופה נעשה בירור אצל כמה מעובדי המועצה והתברר שרמ"א היה לבדו ללא דמות רבנית מלווה בעת הטיפול בענייני המקווה (לכל הפחות אותם טיפולים להם התלוו עובדי המועצה).
5.                  בבדיקה שנערכה עם מורי ההוראה הידועים בכפר:
א.                 איש לא שמע מהרמ"א על פרטי התכנית לטיפול במקווה לפני שהעבודות נעשו בפועל. למרות שהמה מורים לשואליהם בכל הלכות הכרוכות בטבילה, והופתעו לשמוע לאחר מעשה על כל השיפוץ והמילוי שנעשו בהעלם דבר ובהסתר ממורי ההוראה בפועל הוותיקים שבכפר, שעל פסיקותיהם בעניני המקווה נשענים הטובלים!
ב.                  הדבר מתמיה מאוד ומעורר דאגה האם ומדוע הרמ"א ראה צורך להסתיר את הנעשה?
6.                  האם זה לא נשמע מוזר שצריך להביא מומחה מקוואות לניו יורק למקווה בכפר חב"ד? כלום חיים אנו באיזו מדינה באפריקה הצפונית?!
וכאן טמונה הבעיה העיקרית:
א.                 מדוע א"א לקחת את אחד מרבני אנ"ש באה"ק המומחים ומנוסים היטב בשיפוץ מקוואות וזמינים לפקח על כך בעין הפיזית, דבר הנצרך כל כך בנושא מורכב ורגיש כמו מקווה?
ב.                  מהו הקושי שיהיו נוכחים בשעת המילוי גם מורי ההוראה הוותיקים שבכפר חב"ד שכבר נוכחו כמה פעמים בעת המילויים שערך אביו הגרמ"ש?
7.                  ולעניין טענת הוצאת לעז: בפוסקים מובא שענייני המקווה צריכים השגחת רבנים בקיאים בהלכות, וכן הוא מנהג ישראל בכל מקום שהמילוי נעשה בפרהסיה ובנוכחות רבנים מומחים מהמקום ומחוצה לו, וברור שיש בפעולה זו גם תוצאה של מניעת לעז ח"ו.
8.                  אם ח"ו יצא איזשהו לעז רח"ל, הרי שהגורם לכך הוא עצם הטיפול בענייני המקווה בצורה מוסתרת עם מומחה מעבר לים!
(ייתכן מאוד שהתנהגות זו נובעת דווקא מחוסר ביטחון, אך לימוד זכות זה אינו מקל כלל מעוצמת הבעיה).
9.                  ובקשר לגוף טענת הלעז על מקווה: במכתב לא הוצא שום לעז ח"ו על המקווה או עירעור כלשהו על כשרותו. מה שנכתב במכתב היה על צורת ההתנהלות של רמ"א בטיפול במקווה. וזאת מסיבה פשוטה – הוברר על ידי מי שערך בירור אצל א' מגדולי רבני אנ"ש המפורסם כמומחה בענייני מקוואות, שעל אף זעזועו מההתנהלות האמורה, הרי שהוא העלה שאין לחשוש ח"ו משימוש במקווה במצב זה, זאת לאחר שלקח בחשבון את כלל הנתונים והאפשרויות שהתבררו. ולמעשה הוא התיר את השימוש במקווה בשופי וללא כל חשש.
אך אין בכך בכדי לפטור את הצורך לדון בכובד ראש בצורת ההתנהלות שצריכה להיות בנושא רציני כמו מקווה, וכפי שציין במפורש אותו רב מפורסם.
10.              בשולי הדברים יצויין שאם אכן הר' אלעזר רייטשיק היה מעורב ולו במעט באיזשהו טיפול בענייני המקווה, הדבר אכן גורם לתחושת הקלה מסוימת. אך כאמור אין כל הצדקה להיתלות בזה על כל צורת ההנהלות האמורה.
11.              כמדומה שדי בדברים האמורים. אך בכל זאת יועלו אפשרויות נוספות: האם ייתכן שר' אלעזר רייטשיק הוזמן רק אחרי שנטען לפני הרמ"א כי זה מסוכן ביותר למלא המקווה לבד, ואז כדי לצלם תמונה משותפת ולייצר אליבי לשעת הצורך הוזמן איזה מומחה מניו יורק לביקור חפוז, אבל לא באמת ניתנה הזדמנות של פיקוח וליווי אמיתי לרב מתחיל וחסר ניסיון בתחום?
12.              ומעניין לברר האם קיימת תמונה של הר' רייטשיק בעת המילוי עצמו? אם לא, האם אפשר שהתמונה צולמה בהזדמנות אחרת? או במילוי הבור השני, אך בפירוש לאחר המילוי של הבור הראשון?
כל הנ"ל הוא באשר לטענת ענייני המקווה.

להמשך כנסו כאן:

 

ב.
יתר הטענות הן לא פחות חמורות, האם יש לגביהן תגובה עניינית?
גם אם יתברר שהרמ"א סתם לא ראה צורך לשתף איש ממורי ההוראה בפועל שכפר בשום מידע על מילוי המקווה, רק כי לא הרגיש שהוא חייב לתת דין וחשבון לשום פוסק בכפר חב"ד (מה שכלל לא בטוח נכון, שכן בסופו של יום הרב הוא עובד למען הציבור ולא מלך וסולטן על הציבור);
או אפילו אם אכן ימצא איש פוסק מורה הוראה בכפר שעודכן ושותף על כל המעשה לפני הביצוע, דבר שוודאי יביא הרגשת הקלה גדולה אצל רבים מהתושבים, בהתחשב בכך שעברו חודשים רבים מאז המילוי;  - האם מקורבי הרמ"א יכולים להכחיש את יתר הטענות שנטענו, ואלו הם:
1.      בני זוג המתגורר בכפר חב"ד, שאחד מצאצאיהם שאינו מתגורר בכפר היה בעיצומו של הליך גירושין – נדרשו על ידי הרמ"א שילדם לא יבצע פעולה מסוימת שהצד הנגדי התנגד לו. בהתייעצות ובהוראת גדולי רבני חב"ד בישראל, לא נשמע ילדם הבוגר להוראה זו. בתגובה, דרש רמ"א ממעסיקיהם של ההורים לפטר את שני ההורים, בגלל שלא נשמעו להוראתו!!!
לדידו של רמ"א, שני אנשים מבוגרים אמורים לאבד את מקור פרנסתם, אך משום שילדם הבוגר החליט בהוראת רבנים שלא להישמע להנחייתו. ראוי לציין שרמ"א לא היה מעורב בסיפור עצמו כלל, ואין צורך לומר שאינו מנוסה כלל בסוגיות סבוכות של גירושין.
2.      נתלה שלט במקווה: "בהוראת הרב מאיר אשכנזי שליט"א – בעליה מבור הטבילה יש לדמיין את בעלך או דמות של צדיק". מלבד מה שאין לדבר זה שום מקור רציני בהלכה, הלוא פשוט כי אזכור שמו בהקשר זה הוא היפך הצניעות לגמרי! (יש לציין שכמדומה נוסח השלט שונה לאחר מכן, אך עדיין מעשה זה מצטרף לאחרים.)
3.      רמ"א ניסה  להכריח לדון כל דיני ממונות אצלו בלבד, ועכשיו גם מראות, אף שהוא דן יחיד ואין לו שימוש, והוא בעצמו אמר בראיון לכפר חב"ד שאינו מגיע מתחום ההלכה אלא מתחום החינוך. 
4.      כמה וכמה וכמה (!) מתושבי הכפר שהיו מעורבים בסיפורים כגון דא דיווחו על אחת התופעות המאפיינות התנהלות רמ"א בעניינים של דיני תורה ויישוב סכסוכים:
א.     שומע הוא במעמד צד אחד בכל נושא ומיד מחליט.
ב.      ואז, אם הצד השני מנסה להציג את עמדתו, עליו לנקוט בפעולות עצומות ובמאמצים כבירים כדי לנסות לשכנע את רמ"א לזוז מעמדתו אותה קיבל על אתר במעמד צד אחד לפני ששמע הצד השני. 
ובעניין זה, הנה:
ראשית, אומרת הגמרא במסכת סנהדרין (ז, ב): 
'שמוע בין אחיכם ושפטתם' - אמר רב חנינא אזהרה לבית דין, שלא ישמע דברי בעל דין, קודם שיבוא בעל דין חברו, ואזהרה לבעל דין, שלא יטעים דבריו לדיין, קודם שיבוא בעל דין חברו, קרי ביה נמי 'שמוע בין אחיכם'. רב כהנא אמר מהכא מ'לא תשא' – 'לא תשיא'.
ופרש"י (ד"ה שמוע בין אחיכם): "ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות, שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך".
כלומר נוצר פה פגם בעצם כושרו של הדיין להיות ישר והגון כלפי שני בעל הדין, כדי לשפוט דין אמת, וכעין השוחד שהוא נוטה לצד אחד, וזה גם אם לא יאמר בעל הדין ממש דברי שקר, שהרי כהאי גוונא אינו בוש לעשות כן.
הדברים נפסקו להלכה ברמב"ם (הלכות סנהדרין כא, ז), שאסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין קודם שיבוא חברו, או שלא בפני חברו, ואפילו בדבר אחד אסור, שנאמר ששמוע בין אחיכם. וכל השומע מאחד עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תשא שמע שוא' וכו’, וגם על זה וכיוצא בו נאמר: 'מדבר שקר תרחק'.
ובזוהר הקדוש (וישב דף קעט, ב) מזהיר ומחמיר מאד בחומר האיסור,  בקול חוצב להבות אש,  וזלה"ק: "כל דייני דקביל מבר נש מלה עד לא ייתי חבריה, כאילו מקבל עליה טעוותא אחרא למהימנותא, כלומר שקול הדבר כאילו כופר בה' ובתורת משה, ומאמין בעבודה זרה, שהוא החמור בעוונות".
שנית, הנהגה זו מצביעה גם על חוסר יסודי בשיקול דעת.
5.      הרמ"א התנהג בפראות ותזזיתיות לעיני כל הציבור, כולל מוזמנים נכבדים שלא מחב"ד, מתוך רצון להסיר בכוח הזרוע את דגלי ישראל שהועמדו על ידי הגורמים הממשלתיים החיצוניים שהיו קשורים באירוע חנוכת הפארק הנאה שקק"ל בנה במימונו המלא בכפר חב"ד ליד 770. ופשוט איזה חילול ה' כלל ארצי ואולי יותר מזה היה נגרם אם הדברים אכן היו מתרחשים לעיני ראשי המועצה, ראשי קק"ל וידידיהם ועוזריהם (ואיזה נזק היה נגרם לליובאוויטש ולמפעל השליחות!)
יצוין כי אביו הגרמש"א השתתף באירוע ממין דומה בכפ"ח (באותו מקום ממש), והיו שם דגלי ישראל, ולא מיחה כלל. ויש לתהות האם במחאה המאוד תזזיתית הנ"ל משום הוצאת לעז על הראשונים ח"ו.
6.      הרמ"א ניסה למנוע מהגר"ד טברדוביץ שליט"א – אחד מוותיקי תלמידי החכמים ומורי ההלכה החב"דיים – להורות הלכה כולל בנושא בדיקת מראות.
צא וראה: בכפר חב"ד יש בלי עין הרע כ1300 משפחות. פשיטא כביעא בכותחא, שמורה הוראה אחד בענייני מראות, איננו מספיק כדי לשרת קהילה גדולה כל כך בלה"ע. גם אם הוא היה מנוסה, בעל שימוש ומסורת רב שנים.
המוזר הוא, שתיכף ומיד כשהתעוררה מהומה, הורה רמ"א לרב טברדוביץ להכחיש כי אסר עליו להורות... אך האמת של הסיפור ידועה מאנשים ששמעו זאת ממקור ראשון (הבוקר הזה אושררה עדות זו בתמצית שוב מאחד מאלו שיודעים זאת מקור ראשון וקשורים בגוף ראשון לעניין וד"ל) וא"א להכחיש זאת, ואין שום ספק שהפתק שנתלה על יד ביתו של הרב טברדוביץ לא נכתב סתם כך.
7.      רמ"א בשיחות פרטיות טען שאין לגר"ח פרוס שליט"א יכולת להשיב שאלות בהלכה, ו"שצריך לטפל בבעיה". עובדות אלו ידועות ממקור ראשון. אף שהרב פרוס הוא בעל ניסיון רב בשנים, הרבה יותר ממנו עצמו. הוא גם קיבל מאביו הגרמ"ש שימוש במשך כמה שנים, וכן מהגאון רבי יעקב מאיר שטרן יבלחט"א (מבית דינו של הגר"ש וואזנר זצ"ל) ויש לו היתר הוראה. האם לרמ"א יש כזה דבר?
8.      מקור נאמן העיד, שלפחות אחת מבודקות הטהרה קיבלה הוראה שלא לבדוק אלא אחרי אישור שלו בלבד!
9.      רמ"א טען בפה מלא ובפירוש לכמה וכמה (רק היום אושררה העדות הזאת על ידי מי שהרמ"א שוחח עמו לפני כחודשיים וחצי ואמר לו כמילים הללו ממש) אשר מי שאשתו הולכת עם מטפחת – זוהי עילה על פי שולחן ערוך לגירושין בלא כתובה. אני נוטה לחשוב, שרמ"א לא התכוון לומר שרצוי ונדרש שבני הזוג יתגרשו בפועל, אלא שהתכוון להתריע על חומר עניין ההליכה במטפחת שעלול לבוא לידי חוסר צניעות. אבל הוא היה משוכנע באמת ובתמים כי לדעת מרן הבית יוסף אשה שהולכת עם מטפחת יש לה גדר "עוברת על דת". הוא אמר זאת במלוא הרצינות.
והנה, מלבד חוסר האחריות המשווע לדבר בסגנון כזה לאשה או לבעלה וד"ל, הרי זה במפורש גילוי פנים בתורה שלא כהלכה רח"ל, והדבר גרם חילול ה' וכבוד הרבי בפרהסיה!!!
כל זקני וחשובי ההוראה של חב"ד, יאריך ה' ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים, (מלבד אולי הרב רשד"ב וולפא שליט"א), מעולם לא תעלה על דעתם כזאת סברא לומר כך בדעת השולחן ערוך, היפך ההבנה היסודית הבסיסית בדין זה, כפי שמבואר בפוסקים על אתר שם וכפשוט.
(ומבלי להיכנס להוכחות וראיות, הדבר ידוע שהרבי הורה לכמה וכמה נשים ללכת עם מטפחת. אם מדובר על דין החמור של עוברת על דת שיוצאת בלא כתובה – לא ייתכן שהרבי יאשר זאת לנשים בודדות כפשוט, ואין כלל מקום לדון בהוראה מופרכת זו שהיא חסרת יסוד).

ג.
בלי קשר להוראות בעייתיות, מה מפריע לקיים את הוראת הרבי שה"וועד הגשמי" ימנה "וועד רוחני" עם סמכויות אמיתיות וכוח ביקורת?
1.      כפר חב"ד הוא היום יישוב ענק עצום ומגוון. עשרת מונים גדול יותר ומגוון יותר מאשר לפני ארבעים שנים, עת מונו שני רבנים לכפר חב"ד (הרב טרבניק והרב אשכנזי).
2.      הכפר למעשה מכיל קהילות רבות, בעלות אופני שונה וצרכים שונים, והוא דורש מבחינה רוחנית והלכתית מענה לאוצר גדול של בעיות הלכתיות תורניות החמורות ביותר הקיימות בכל תחומי ההלכה וההנהגה. במקרים רבים מאוד מדובר בבעיות מסוג כזה שכדי לפתור אותן נדרש ידע הלכתי רב, מומחיות גדולה וניסיון רב והבנה עמוקה ומשמעותית במגוון תחומים נוספים באותו תחום.
3.      במיוחד לנוכח מורכבות האוכלוסייה והעובדה שלא כולנו עשויים מאותו עור, נדרשת הרבה יותר חכמה, עדינות, רגישות, פיקחות, ניסיון חיים  - כדי שהעניינים יונהגו ויוסדרו באיזונים ראויים ושקולים, ומתוך הבנה ישרה, סבירה וטובה.
4.      ברור לגמרי כי אדם אחד אין בכוחו לשאת את המשא הגדול והאדיר הזה לבדו.  ואכן, מסיבה זאת, הרבי קרא ותבע, וחזר ודרש, הקמתו של ועד רוחני בכפר חב"ד, ותבע את ביסוסו, שכלולו ושגשגו (כולל במענה מיוחד מכ"ב מנחם אב תשנ"א).
הנה הדברים בלשון הרבי, בהם מורה כי ענייני המקווה, בתי הכנסת, החינוך, שייכים הם לתחומו של הועד הרוחני:
״בטח יודיעוני ג"כ אם ועד הרוחני עדיין קיים ופעולותיו. והרי בנין בית הטבילה ולהבדיל בית הכנסת לכאורה גם הוא צריך להתענין בזה, ועל אחת כמה וכמה בעניני החינוך וכו'" (ממכתב לועד כפר חב"ד כ"ז סיון תשט"ז).
כלומר, ענייני בית הכנסת והמקווה שייכים גם לוועד הרוחני!
במכתב אחר שוב מנחה הרבי ומבהיר מה צריכה להיות הסמכות של הועד הרוחני של הכפר:
"בהנוגע להגבהת שכר הלימוד ... יתייעצו בזה ביניהם ביחד עם ועד הרוחני של הכפר" (ממכתב להנהלת הישיבה ותלמוד תורה בכפר חב"ד כ"ו תמוז תשי"ז).
יתירה מזו. הרבי דורש שעניינו של הועד הרוחני הוא גם לפתור סכסוכים. כך כותב הרבי במכתב לרבו הראשון של כפר חב"ד, הגאון רבי שניאור זלמן גרליק זצ"ל (כ"ח טבת תשי"ז):
"... מנהגן של ישראל ומנהג אנ"ש והחסידים ביחוד שבמקום שיש סכסוך וחלוקי דיעות וכו' אין מפרסמים ומוציאים הסכסוך החוצה ומשתדלים בכל תעצומות עוז לברר הענינים בפנים ובהקדם ולקרב הלבבות ואדרבה עוד בתוספת על המצב שהי' קודם הסכסוך וכהוראת רבנו הזקן באגה"ת סוף פרק ט' ובלשון רז"ל כמעלת רחוק שנעשה קרוב ופשיטא שכן צריך להיות בכל עניני כפר חב"ד...
... ע"פ הנהוג בכ"מ ומיוסד על הוראת תורתנו והייתם נקיים וכדבר משנה בזה שישנו ועד בקורת או מבקרים.
ובהמשך להנ"ל שמהנכון שכל הענינים יסתדרו ויתבררו מבפנים מהנכון שבעניני הכפר יהי' ג"כ ועד כזה נוסף על המבקרים שנמנו מאז וכיון שכבר נבחר ועד רוחני מאז לעניני כפר חב"ד מהנכון שהם יהיו גם ועד הבקורת האמור אשר בכפר חב"ד עצמו".
דברים אלו של הרבי מדברים בעד עצמם. ההיגיון שבהם והצורך הדחוף שבהם זועק לשמים דווקא בשעה זו:
אדם יחידי – אפילו מומחה וגאון, ועל אחת כמה וכמה מי שאינו מכיר את רוב הסוגיות ההלכתיות הקשות העולות בכפר חב"ד, מעולם לא נתקל בהם, ולא עבר שימוש ממושך אצל שום רב מורה הוראה (לא בענייני יו"ד ובוודאי שלא בענייני ממונות וכו') – לא רק שלפי ההלכה אסור לו להיות דן יחידי, אלא הוא  גם אינו מסוגל לכך. זה למעלה מכוח אנושי לעמוד במלוא עומס המטלות ועומק הבעיות העומדות על הפרק, בגיוון העצום שבהם, בקושי האובייקטיבי שלהם במקרים רבים, במורכבות ובסיבוכיות שלהם – הלכתית, הנהגתית, חינוכית.
לכן הרבי דרש הקם וועד רוחני עם סמכויות, ושיניים וכוח הכרעה וביקורת.
מדוע אפוא נדמה בתום שנה וחצי של סערות, כי לכאורה יש המתנגדים או ממסמסים הוראה נחרצת וחוזרת ונשנית זו של הרבי, וכשנאלצים איכשהו לדון בדבר מנסים לעוקרה ולרוקנה מכל תוכן?
ובכלל חשוב לזכור, כי לפי הרבי זהו עניינו של הוועד הגשמי למנות וועד כזה – אל הוועד הגשמי פנה הרבי בהוראה למנות ולהקים ועד רוחני!

ד.
מה באשר לשאלות החשובות דלהלן שלא ניתן להם שום מענה? האם לא ראוי שהציבור וראשיו אכן ימנו רבנים, דיינים ומו"צים רשמיים, כנהוג בכל מקום חרדי?
גם אם נניח שכל האמור עד כה בטל ומבוטל ואין לו שום אחיזה במציאות ולא היה ולא משל היה, עדיין השאלות דלהלן אינן נותנות מנוח. שאלות אלו דורשות מענה כי הן לא קשורות לשום עניין פוליטי או אינטרסנטי, אלא לעצם מבנה הקהילה הן בענייני הלכה ורוחניות והן בענייני ציבור וממון:
Ø    האם לא כדאי שלצד רמ"א ישמשו – כמו שהיה ראוי בישוב חרדי גדול ומגוון ומורכב כמו כפר חב"ד – כמה וכמה מורי הוראה ודייני בית דין כפשוטו, ולא רק "בהצהרה" האומרת שהמד"א הוא "אב"ד" אך ללא בית דין בפועל כלל?
Ø    בכפר חב"ד יש כמה וכמה מורי הוראה ורבני בית כנסת (באופן פרטי ובלתי רשמי, והם אינם מוכרים על ידי הוועד הגשמי) המשרתים את הציבור באופן בלתי רשמי וללא כל קבלת תמורה על הזמן שהם משקיעים.
וכאן הבן שואל: מה בדיוק מפריע למנות באופן רשמי ומוסמך רבנים ומו"צים שיורו הוראה ודבר ה' זו הלכה?
למה בכל הקהילות החרדיות הגדול ישנם בתי הוראה, ומו"צים ודיינים, נוסף על המרא דאתרא, ובכפר חב"ד – קהילה ענקית בת מעל שמונת אלפים נפש!!!, יש מניעה והוטל כמעין "טאבו" ליישום דבר בסיסי ויסודי זה של החיים היהודיים התורניים?!
ומדוע הרבנים שכן פועלים כעת צריכים לעשות זאת באופן "פיראטי" וללא קבלת תמורה, בשעה שיש מישהו שמקבל תמורה הגונה ביותר על עבודה דומה?!
Ø    האם לא ראוי שהחלטות ציבוריות חשובות יינתנו כאן באופן שקוף ובאמצעות שיקול דעת מוקפד ורציני ועל פי רוב דעות, כפי שהורתה תורה: "אחרי רבים להטות", ולא בגחמה אימפולסיבית שאין איש יודע טעמיה ומניעיה?
הרי בדיוק בשביל דבר זה הורה הרבי ודרש חזור ודרוש לכל אורך שנות הנשיאות - הקמת ועד רוחני אמיתי, אקטיבי, עם סמכויות רציניות ובלתי תלויות ויכולת ביקורת אמיתית, של חשובי וזקני הכפר!

ה.
האם הרמ"א טען שאביו זצ"ל היה נגוע בשחיתות? ואם כן, האם זה לא מורה שחייב להיות "וועד רוחני" בלתי תלוי עם סמכויות כמו גם ועד רבנים הלכתי, כדי לוודא שהכול יתנהל כהלכה ואף אחד לא יונגע ח"ו בשחיתות (חדשה)?
ולסיום, מקורבי רמ"א מאשימים את העסקנים שמנסים לטפל במשבר ההנהגה בכפר, באינטרסים זרים ובשחיתות. מי יודע אם יש בהאשמות אלו מן האמת? האם יראה לעיניים והקב"ה יראה ללבב. אולי יש דברים בגו.  
אך כלפי לייא אין הדבר נוגע כלל וכלל - משום שמשבר ההנהגה הוא אמיתי וקריטי כמפורט לעיל. אבל מכל מקום ראוי לציין:
1.      העידו כמה עדים נאמנים בנפרד כי שמעו איך שרמ"א מתבטא ברמיזה עבה לאביו: "מה יאשימו אותי? בפטריוטיות יתר? לפחות לא יאשימו אותי בשחיתות".
רמ"א רמז כאן – וידוע ליודעים שהוא במקומות אחרים יותר מאשר רמז טענה זו – כי אביו זצ"ל נוהל בידי אנשים מושחתים.
בואו נניח לרגע שטענה זו צודקת, וכי אכן הגרמש"א זצ"ל הונהג בידי אנשים לא ראויים, והרי ברור ש"מושחתים אלו" שמקורבי הרמ"א מפנים אליהם אצבע מאשימה נוראית של שחיתות ורוע גובו גיבוי מלא והיו נתונים למרותו המוחלטת של הגרמש"א. (אם כי כמובן בעיניי טענה זו יש בה משהו מהכאה בסתר וגם הלבנת פני המת זצ"ל שאינו יכול להשיב על הדברים ולטעון את הסבריו ולספר את הסיפור מן הצד שלו).
האם אין זה עצמו מורה שעלינו ללמוד לקח ולא להפקיד יותר תפקיד כה חשוב, כה ציבורי, שנוגע בכספים כל כך גדולים ובהחלטות כל כך חשובות בידיו של אדם אחד בלבד?
והדברים קל וחומר: אם ענק בתורה ובחכמה, שהיה אדם שגם בפני גדולי רבני חב"ד היה בבחינת "גברא דמסתפינא מיניה", כאביו הגדול זצ"ל, הונהג לפי דעתו על ידי אנשים מושחתים – מי ערב לנו שרמ"א לא עושה כן כבר כעת, ולא יעשה זאת בעתיד?
2.      מי יכול להבטיח שמקורבי רמ"א אינם נגועים באינטרס עצמי?
האם הם מונעים אך ורק מסיבות טהורות של כבוד הרבנות, או שגם להם יש אינטרסים ותכנונים – לא בהכרח לשם שמיים ו"לשמה" - עכשוויים ועתידיים?
3.      מי יכול להבטיח שמניעין של הרמ"א עצמו הם לשם שמים גרידא מתוך כוונה טהורה ותמימה, ושהוא עצמו אינו נגוע בנגיעה עצמית של הרצון להפוך לרב שליט כל יכול ששולט על כל תו ותו בכפר חב"ד (כולל עניינים ששיייכים באופן מסורתי ופשוט לרשות המוניציפאלית, קרי לוועד הגשמי);
ומי לידינו יתקע שמלחמתו של הרמ"א על כל פסיק ופסיק בסמכויות מכל הגוונים והצדדים הוא נטו לשם שמים, ושלתאוות השליטה ואינטרסים צדדיים וכו' וכו' אין להם פה שום אחיזה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה