לקנא בהם, ממש לקנא - חופשת ההייליגער בשווייץ

מאת הרב דוד בלוך

כידוע 'צדיקי האמת' שהגיעו לפסגות רוחניות ורצו להמשיך לטפס עוד ועוד ברום הדבקות בה' הזמינו על עצמם 'ניסיונות' חדשים וקשים יותר מהניסיונות שכבר הורגלו לעמוד בהם, שהרי כל עמידה בניסיון מקדמת ומרוממת את האדם בדרך העולה בית ה'.  רק כך ניתן להסביר את הנוהג התמוה לכאורה של שהיית ה'צדיקים' מידי שנה בכל חדשי הקיץ בהרי האלפים ללון במלונות פאר ליד אבוס עתיר מנות 'גורמה' יוקרתיים. כדי ללמוד ממעשיהם של 'צדיקים' אני עוקב כל שנה בעניין רב ובהשתאות אחרי אדמו"ר שחסידיו מכנים אותו 'דער הייליגער' [הקדוש]. ללמוד ממנו איך לאחר שהתגבר לגמרי על 'תאוות האכילה' ובכל מאכל שמבשלים לו במטבח הרבנית, טעים ככל שיהיה, הוא אינו מרגיש כבר שום טעם של הנאה גשמית קיבל האדמו"ר על עצמו ניסיון חזק יותר, לכבוש יצר זה גם באכילת מאכלים שרק 'שפים' יוקרתיים במיוחד יודעים לבשל. 
לקונן ולכאוב את חורבנה של ירושלים בתשעה באב דווקא אל מול נופים שויצריים מרהיבים. לקיים מה שיסד הפייט: לבי במזרח ואנכי בסוף מערב. חודש אלול הגיע ימי הדין מתקרבים ובכוונת מכווין נשאר האדמו"ר ספון בשוויץ שהרי אין זו חכמה גדולה להגיע לרמתו של ר' חצקל' לווינשטיין זצ"ל ב'חרדת הדין' ולמרירות הנפש ול'חשבון הנפש' שמחייב תהליך התשובה בפוניב'ז כשמסביב בחורים ואברכים דאוגי דין, שבחודש אלול כל חיוך שחייכו מייסר אותם ביסורי מצפון קשים, זה קל ופשוט, דווקא שם בעיירה אקזוטית  שויצרית בסביבת אנשים מדושני כרס שחיוך התענוגות אינו מש מפניהם כאילו אין כח בעולם שיוכל להרע להם ולשנות את מעמדם, דווקא שם להיות חרד מאימת הדין, דווקא שם בסביבה הנהנתנית הזאת למרר בבכי על החטאים והעוונות ולשוב בתשובה שלמה. [חטאים ועוונות לפי גודל קדושתם כמובן]. רק מח ליטאי צר ומיוסר לא יבין זאת ולא יתפעל כיצד כ'אברהם אבינו' עומד אדמו"ר זה בניסיונות קשים כל כך.  
סיפר לי חבר שהזדמן לשהות בשוויץ עם אותו אדמו"ר והזדעזע לראות בשבת כיצד בדרך למקווה שבפסגת ההר נשען ונסמך האדמו"ר לאחור על שני גבאים שדוחפים אותו אט אט במעלה ההר, עיניו עצומות, פרצופו מעוות קלות בשרעפי קודש שאחזוהו כאילו אינו שם לב לסיטואציה המשפילה שהעמיד בה את הגבאים המבוגרים ממנו בכמה שנים טובות. עוד ליטוו'ק אטום רגש שאינו מבין ב'סוד קדושים' הרי ברור, מה יש כאן להבין, 'הארון נושא את נושאיו' שיגידו לו הגבאים תודה! אגב, סיפר לי חבר על 'צדיק' אחר שנפש אתו במלון ב'רומניה' שכמנהג קדוש בכל יום לאחר שסיים לאכול את ארוחת הצהריים הדשנה היה נכנס למטבח ושואל את ה'שף' מה התפריט מחר.  ולסיום: סיפר לי פעם חסיד של אותו אדמו"ר שאינו משופע באמצעים כספיים, כיצד טרח ואסף פרוטה לפרוטה במשך כמה שנים לזכות ולשהות עם הרב'ה שבוע אחד במלון בשוייץ בסיום דבריו הוסיף הייתי זקוק להרבה 'אמונת צדיקים' להמשיך ולהישאר חסיד שלו