בראש השנה, יודעים כולם, ממליכים.
גם איך, וכיצד ממליכים – אנחנו יודעים. אפילו את
מי. בזה אנחנו אלופים, אין ספק.
כולנו יודעים לדקלם על זכרונות, שופרות, וכמובן על
מלכויות. אפילו ימי האלול מלאים כולם בהכנה גדולה לחובתנו בימי ראש השנה. אנו
עסוקים בתשובה ובתיקון העבר, להכין את עצמינו לשופרות ולזכרונות. אולם מהי ההכנה
הנדרשת למלכויות? מה נדרש מאיתנו בשלב הסופי של האלול וביום הנשגב של ראש השנה?
רבים נוטים לחשוב, אולי כגרסאדינקותנא, כי ימי
האלול מוקדשים כולם לעבודת 'סור מרע'. התשובה, בעיני רבים, נתפסת כחלק אחד ויחיד
שבו נמצאת עזיבת החטא כתנאי ראשוני לחזרה בתשובה. איש לא נותן את ליבו על המשך
הפסוק 'עשה טוב' כחלק מהותי בתשובה.
כלומר כן, ברור שבשביל להיות 'בעל תשובה' עלי מעתה
ואילך להרבות במצוות ובמעשים טובים. זהו התנאי הברור ביותר להיותו של האדם צדיק
'מעתה ואילך'. אך איש לא חושב כי 'עשה טוב' הוא חלק בלתי נפרד מהתשובה על 'העבר'
ולאו דווקא כבנייה עצמית לעתיד.
אז זהו שכן. גם בחרטה ותשובה על העבר, יש מקום של
חיוב להפעיל את הנוהל השני המגיע אחרי 'סור מרע', והוא - 'עשה טוב'. בכל ספרי
המוסר ודרכי התשובה, מגיע התנאי של 'עשה טוב' כחלק בלתי נפרד ממהות התשובה, עוד
לפני ההדרכה כיצד עלי לנהוג מעתה ואילך כבעל תשובה.
*
הרב חיים פרידלנדהר זצ"ל מסביר את הרעיון הזה
בטוב טעם ודעת. בספרו 'שפתי חיים' הוא מוכיח נקודה מעניינת:
בעתיד לבוא, כך מספרת הגמרא, כשיבוא המשיח, ישחט
הקדוש ברוך הוא ליצר הרע, ונהיה כולנו נטולי תאוות ורצונות שליליים. ובכל זאת,
כשתקום מלכות בית דוד מחדש, יעמדו גברים לחוד ונשים לחוד.
הפרדוקס הזה בלתי נתפס. מדוע נצטרך את ההפרדה הזאת
כשהיצר הרע יהיה מנוטרל?
מכאן הוא מוכיח, הרב פרידלנדהר, כי החטא לא תמיד
מגיע מהיצר הרע. יתרה מכך, על פי רוב, היצר הרע בכלל לא נדרש להפעיל את כישוריו על
האדם בשביל שיחטא. 'כח ההרגל' הוא שעושה את העבודה טוב יותר, מהתגלמות השטן בכבודו
ובעצמו.
מפחיד.
כלומר, יתכן והיצר יהיה מושבת. יתכן ויסורו התאוות
כולם לחלוטין. ובכל זאת, יחטא האדם רק מחמת כח ההרגל.
זאת הסיבה, הוא מכריע, שבגינה לא די בעזיבת החטא
על ידי התנאי של 'סור מרע'. בשלב הזה, איש עדיין לא מבטיח לנו גמילה מהחטא, ועדיין
איננו בעלי תשובה גמורים.
רק כשנפעיל את המערכת השנייה בתהליך התשובה הנקראת
'עשה טוב', וניצור 'כח הרגל' חדש של מצוות ומעשים טובים. רק אז, אנו מובטחים כי לא
נשוב לחטוא. לא מחמת היצר ולא מחמת כח ההרגל הקודם שניווט אותנו בדרך עקלתון ליעד
של חוטאים, שהומר מעתה לכח הרגל חיובי.
זאת הסיבה אגב, שגם ביום הכיפורים, שבו השטן חדל
מפעולתו ואיננו מסית ומדיח, כמופיע בחז"ל, עדיין האדם אינו נקי לגמרי מן
האפשרות והאופציה של החטא. כח ההרגל – לא הושבת. הוא תלוי רק בנו.
*
זאת אולי העבודה של 'מלכויות'.
בעוד זכרונות ושופרות נתפסים כמהלך של תשובה המבכה
את חטאי העבר, ועל ידה אנחנו יוצרים את 'הסור מרע'. הרי שבמלכויות נדרש מאיתנו
להתמקד בעשה טוב.
בשביל להמליך את אבא, אני חייב להיות 'בן של מלך'.
"בן של מלך" הוא לא המוכר הנחמד בקיוסק
שהוסיף לנו חמש גרם בחינם בגרעיני האבטיח. זה אולי הכינוי שלו מכאן ולהבא ולמפרע,
אך בהחלט זוהי לא ההגדרה הנכונה למהות השם.
בנו של המלך הוא אדם שקול, המתנהג בעדינות
ובתבונה. המכלכל את צעדיו ברחמים, והדואג גם לרווחת הזולת. בן של מלך הוא מי
שמתנהג בדיוק כפי ההגדרות הנכונות של 'עשה טוב'.
בראש השנה אנחנו אמנם ממליכים. אבל מאלול עד מוצאי
יום הכיפורים, אנחנו יוצרים את הכלי המיוחד שיכול יהיה להמליך עליו את בורא העולם,
ולהוכיח קבל עם ועולם כי הוא בן של מלך, וממילא אביו - מלך.
מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: Yoredea.man@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.