ובכן, לא תאמינו לתשובה שהוא אמר לי: דבורה מייצרת כל ימי חייה מקסימום חצי כפית דבש!!!
עכשיו תארו לעצמכם את הדבורה אומרת: אני פראיירית? אני עמלה כל החיים, ויוצא סך הכול חצי כפית, ובא האדם וטובל את התפוח בדבש ואוכל ברגע את כל מה שעמלתי בימי חיי! אני לא רוצה להמשיך ולייצר דבש.
מה יקרה אז? זה יתפרסם בקבוצת הוואצאפ של הדבורות, וכולן יפסיקו לייצר דבש. ואז, לא יהיה דבש בעולם!
מוסר השכל:
העולם – הוא כוורת;
ואנחנו – הדבורים;
והתפקיד שלנו הוא – לייצר דבש. כלומר, לעשות טוב בעולם. כל אחד מייצר דבש בדרך אחרת.
אבל בשביל לייצר דבש – צריך לעבוד קשה. אין ארוחות חינם. צריך להשקיע, כמו הדבורה.
ויש גם היררכיה וסדר בתוך הכוורת.
ולפעמים מתגנבת המחשבה – אני כל כך משקיע, ומה יוצא? בסך הכול חצי כפית! לא שווה מה שאני עושה.
מלמדת אותנו הדבורה – שאתה חצי כפית, ואתה חצי כפית, ואני חצי כפית, וכולנו ביחד מביאים את הדבש לעולם.
עכשיו אוכל לברך אתכם שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, שנה שנהיה שקועים במילוי תפקידנו בעולם, לפחות כמו הדבורה, ונעסוק בייצור דבש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.