רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 27 בספטמבר 2016

פינת החסד היומי

סיפור מרטיט מהבוקר בבורו פארק.
לצורך עסקנות מסויימת הייתי אמור לפגוש אדם מסויים בבית מדרש מסויים בשעה 5:45 לפנות בוקר, העול לקום באשמורת לא הניח לי לשכב בלילה ובשעה היעודה הייתי במקום לא חי ולא מת.
כשצעדתי ברחוב המוביל לבית המדרש שם הייתי אמור לפגוש את מי שתכננתי לפגוש, ראיתי למולי אברך חסיד סאטמר, יהודי פשוט בשנות ה-30 לחייו שמשכים לעבודת הבורא ולהביא טרף לביתו צועד בצד הרחוב ששם הבית המדרש שלו עם תיק התפילין בידו, לפתע צועד האברך ועובר את הכביש לצד הנגדי שם ראיתי שיושבים שני יהודים מסכנים, הומלסים, אחים תאומים מבוגרים שאין מי שיסתכל לכיוונם, היהודי מקדם אותם בחיוך לבבי ובוקר טוב, מוציא שני סיגריות וחופן דולרים ומושיט לשניהם בלי שיבקשו ממנו שום בקשה.
ראיתי את החיוך שנמרח על פניהם, זיהיתי את האור שהיהודי הצית בנשמתם, היהודים השבורים הללו יודעים שיש מי שיסתכל עליהם וישנם אנשים בעלי לב בעולמנו שמשכילים להיטיב עם כל מי שבשם ישראל יכונה בלא שום חשבונות
וכך אמר הרבי הקדוש מפיאסצנא
׳עס איז נישט דא א גרעסערע זאך אויף דער וועלט וי א טובה טהון א יוד׳ אין לזה תרגום בעברית. סורי.
עמדתי על מקומי בדומייה קפאתי כנציב מלח, ואמרתי לעצמי מי כעמך ישראל!
למותר לציין שאת היהודי שחיפשתי ושכל יום נמצא במקום פלוני ובשעה פלונית ׳בדיוק׳ היום הוא לא היה שם,
ומאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בעיני,
הקב״ה הוליך את רגלי לראות מה שהייתי צריך לראות לקלוט את המסר ולהעבירו אליכם.
כאמור יום בלי חסד זה לא יום. תודה לאהוב ליבי מאמריקה שהעביר לי היום את הסיפור עם המוסר השכל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.