לקחו קבוצה של אנשים הביאו אותם לבית קפה כזה חצר כזה חמוד של בית קפה שיש מקום לשבת רגוע ולשתות .הנחקרים היו אנשים מהשכונה. כולם הכירו את כולם. נתנו להם לשבת ולהעביר את הזמן כל אחד עם הדברים שלו, ואז לקחו עוד בנאדם שלא היה שייך לקבוצה נתנו ללבוש איזשהוא חולצה מוזרה כזאת שנראית כמו חולצה של סבתא ביקשו לו שיישב ליד אחד השולחנות והמלצרית הגישה לו קפה כמו כולם .
הקיצור בסוף אחרי שהיה שם חצי שעה קראו לו החוצה ושאלו אותו איך אנשים בבית הקפה הסתכלו לך על חולצת סבתא המוזרה הזאת שהיה לך?
והוא ענה שהוא בטוח שלפחות חמישים אחוז מהאנשים הסתכלו עליו, הוא כמעט בטוח שהתלחשו עליו, צחקו עליו. בקיצור הוא הרגיש שם שהוא היה ללעג ולקלס. הרגיש מאוד במבוכה.
ואז אחרי שעה נכנס חוקר ושוחח עם שאר היושבים בבית הקפה ושאל אותם האם הם שמו לב שאחד האורחים התלבש עם חולצה מוזרה כזאת ״נעבעך״כזאת וישב ביניהם לכוס קפה?
שמונים אחוז מהאורחים ממש לא זכרו כלום. ורק עשרים אחוז זכרו במעומם משהו כזה.
בקיצור הוא חושב שכולם מסתכלים עליו צוחקים עליו ובעצם אף אחד לא הסתכל עליו ולא חשב עליו ולא הבחינו כמעט בחולצה המוזרה מוזרה שלבש. ושכל אחד היה עסוק עם עצמו ולא
איתו.
מוסר-השכל אנחנו הכי ביקורתיים על עצמנו אנחנו יורדים על
עצמינו ללא רחמים על כל מיני דברים שאחרים אפילו לא חושבים על זה ואנחנו
חושבים הנה רואים שיש לי פה פגם זה, שיש לי פה חצקון וכו׳ כשבעצם אף אחד לא
מסתכל ולא מתעניין הם עסוקים בבעיות שלהם לא בבעיות שלך .
אנחנו מייצרים לבד הביקורת הכי הרסנית עלינו. לא השונאים שלנו. לא החברים שלנו. אנחנו הם הכי מרושעים על עצמינו.
אז למדו לקבל את עצמכם. לאהוב את עצמכם. ושחשוב מאוד מה שאתה מרגיש עליך. אז תדון את עצמך לכף זכות. אלאנחנו מייצרים לבד הביקורת הכי הרסנית עלינו. לא השונאים שלנו. לא החברים שלנו. אנחנו הם הכי מרושעים על עצמינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.