בראיון
לאתר מרשמלו חושפת היידי מוזס, בתו של ח"כ מוזס פרטים מחיייה החרדים,משבר
הנישואין שהביאו אותה לעזוב את העולם החרדי ועל אביה שתמך בה.
בראיון
לאתר מרשמלו חושפת היידי מוזס, בתו של ח"כ מוזס פרטים מחיייה החרדים,משבר
הנישואין שהביאו אותה לעזוב את העולם החרדי, ועל אביה שתמך בה . מוזס בת
34, גדלה בשכונת ויז'ניץ בירושלים, כילדה שמינית מתוך עשרה במשפחה חרדית
מחסידות ויז'ניץ.
אביה,
מנחם מוזס, נתן לה את כל חייה,"אבא שלי, טאטי, ללא ספק נתן את המילה
האחרונה בבית. הייתה לנו אליו יראת כבוד גדולה, ברמה שמעולם לא פנינו אליו
בגוף ראשון, אלא בגוף שלישי – 'טאטי רעב?'. פעם אחת קראתי לו 'אתה', הוא
היה המום… אז אמרתי לו שאפילו בתפילה אומרים ברוך אתה ה', . אני הייתי מאוד
קשורה אליו, קראו לי 'היידי של טאטי'. אני זוכרת שבלילות הוא היה עובד עד
מאוחר ואני כ"כ נהניתי לראות את האור בחדר שלו דולק, התקרבתי למשקוף כמה
שאפשר, רק להרגיש את האנרגיה שלו".
היידי
מספרת גם על האמא, "תמיד טענתי שאם אמא שלי לא הייתה גדלה כחרדית היא
הייתה מדענית היום. היא חכמה בצורה יוצאת דופן. כשהייתי צעירה היא פתאום
קנתה לעצמה אקורדיון ולמדה לנגן לבד. בכלל, היחסים בין ההורים שלי היו
חריגים בנוף. היו שם יחסים של אהבה אמיתית ביניהם, כבוד ומסירות. האווירה
הזו, עד היום שולטת אצלי בבית עם הילדים, וככה אני אהיה גם עם האישה שלי"
היידי
משבחת את חסידות ויז'ניץ, "תראי, בחסידות יש לא מעט דברים יפים, למשל
השירים, עד היום אני מזילה דמעה אם אני שומעת אותם. אבל זה מאוד מתעתע.
בחברה מנותקת וריכוזית כל כך, שכולם מתנהלים אותו דבר, מתלבשים אותו דבר,
הגבול בין חיי קהילה לכת הוא דק מאוד. ויז'ניץ למשל, היא כת לכל דבר, אבל
היא אינה פוגענית".
עם
זאת היידי לא חוסכת ביקורת מהחסידות, "המעשים שמתחוללים בפנים בדלתיים
סגורות. המנהיגים מנצלים את הכותרת 'חסידות' והם בעצמם עושים דברים שאין
לתאר, מבליגים להם, נותנים להם יד. למשל הטרדות גילויי עריות, דיכוי קיצוני
של נשים, אלימות פסיכולוגית אכזרית ועוד המון. כאלה דברים לצערי קורים בכל
רגע ואף אחד לא נוקף אצבע כדי להפסיק אותם".
היידי
מספרת על הרגע שבו הוגלתה לאנגליה, "תראי, לא הייתי ילדה רגועה, כבר אז
הייתי סוג של מנהיגה. נגיד בכיתה ג', אחותי הקטנה אמרה לי שהמורה צעקה
עליה, אז הלכתי לבית הספר וצעקתי על המורה בחזרה. אבל בגלל אבא שלי לא יכלו
לעשות לי כלום, אז זרקו אותי לחצר "לעונש", בשבילי זה היה פרס, כי שיחקתי
כדורגל. אז במנצ'סטר יש סמינר מיוחד לחרדיות "מקולקלות", ובגיל 15 פתאום
החליטו לשלוח אותי לשם. רגע לפני הטיסה, בשדה התעופה, פתאום ניגשה אליי
בחורה ושאלה אם גם אני למנצ'סטר. לפני שהספקתי להנהן היא הניחה עלי תיק
גדול וביקשה ממני להחזיק אותו כי יש לה עודף משקל. זרמתי. כמה שעות לאחר
מכן, הבנתי שקניתי לעצמי "מפטיר"
היידי
מספרת על השידוך שלה כבר בגיל צעיר, "בוקר אחד סיפרו לי על יצחוק, השידוך
שלי. בכיתי והתחננתי שיניחו לי, שאני רק ילדה בת 16 ו9 חודשים. אבא שלי אמר
לי שהחתונה תהיה עוד שנה, אבל עכשיו רק נעשה "לחיים קטן" ואני סמכתי על
טאטי.
ואז
הוא הגיע, הכניסו את שנינו יחד לחדר, ובמשך שעתיים בהינו ברצפה ולא החלפנו
מילה. פתאום כולם נכנסו וצעקו "מזל טוב!" וחגיגת האירוסין התחילה. עוד
לפני שבכלל הבנתי מה קורה, הצמידו לי טלפונים לאוזניים וכולם איחלו לי מזל
טוב. בשלב הזה.. נהייתי אפטית. לעולם לא אדע.. אולי שמו לי משהו בכוס מים?"
"אז
ב-7 החודשים שבין האירוסין לחתונה הזוג לא מדבר ולא מתראה, אני דווקא
נהניתי מזה, אולי כי לא ידעתי מה מחכה לי. ואז בבוקר שאחרי החתונה, גילחו
לי את כל הראש. קרחת. ומיד אחרי זה שמו לי פאה. מיותר לציין שגם בבחירה שלה
לא היה לי חלק.
היידי
מספרת על חיי הנישואים הקשים שלה," אם אפשר לקרוא לזה ככה, היו פשוט
גיהנום. התקשורת לא הייתה קיימת. זה הגיע לרמה שהוא היה כל הזמן ממציא
שהוא מחסידות אחרת כדי להתחמק ממצוות, למשל ביום החתונה הוא המציא שהוא
חסיד גור, כי יש פלח קטן של 5% מהם שמקיימים מצוות "פרו ורבו" רק כשהם
לבושים, קוראים לזה "פרושים".
הסיפור
הקשה הביא את היידי לקום ולעזוב את החברה החרדית. ואז התחילו התהיות,
המחשבות… הכאבים החזקים, רגשות שאי אפשר להימנע מהם. הכל היה שחור מסביב,
ולא בגלל החסידים. התחושה הזאת שחודרת לעצמות שלך, שלא מאפשרת לך להישאר
רגע במקום בו את נמצאת, לוקחת אותך כמו בובה על חוטים וגורמת לך לעשות את
הבלתי אפשרי"
לקום וללכת?
"כן"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.