רשימת הבלוגים שלי

יום חמישי, 30 ביוני 2016

עיתון הארץ: כך מטייחים עשרות שנים את חטיפת ילדי תימן - מרתק

על מספר הנעלמים יש מחלוקת במחקר. "בראשית שנות המדינה דובר על כמה עשרות מקרים של היעלמויות. אחרי שקמה ועדת החקירה הראשונה, המספר עלה ל–342. באמצע שנות ה–80 כבר נמצאו מעל 600. עשור לאחר מכן מגיעים ל–1,100. עוזי משולם דיבר על 4,500...לעמותות החדשות יש מספרים חדשים — אז אני שואל, באיזה מספר לנקוב?", תהה לויטן.

עו"ד רמי צוברי, ממובילי המאבק המשפטי לחשיפת האמת בפרשת ילדי תימן, מציג תמונה שונה, ולא מקבל את הקביעה שהילדים מתו. "כל עוד אין 'וי' מעל הפרשה הזו, היא עדיין פתוחה, כי אנשים לא קיבלו פתרון. תחילה הסבא, אחר כך הבן והיום כבר הנכד. הפרשה לא תסתיים עד שלא יסומן ה'וי' הנכון", אמר השבוע ל"הארץ". "הרי אף הורה לא הרג את הילד שלו. מישהו לקח אותם ולא החזיר — לא חי ולא מת".

צוברי תולה תקוות בפתיחת הפרוטוקולים השמורים בארכיון המדינה. "יש חומרים מרתקים, שהשאירו בחיסיון. כשהחומר ייפתח וצוות רציני יעיין בו, יגיעו לתוצאה אחרת", הוא אומר. "אני עורך דין כבר הרבה שנים. כשאתה מגיש ערעור על פסק דין, לפעמים הוא גם מתהפך. האם העובדות השתנו? לא. אבל ניתוח שונה של החומר יכול להפוך את התוצאה", הוא מוסיף.

את פעילות ועדת החקירה הממלכתית מבקר גם פרופ' בעז סנג'רו, מומחה למשפט מהמרכז האקדמי למשפט רמת גן. "ככל שקראתי את הדו"ח, כך השתכנעתי יותר שוועדת החקירה כלל לא חקרה, אלא רק הגתה הסברים מרגיעים...אין לי קשר ישיר לפרשה, אבל אני אלרגי לטיוח", אמר השבוע ל"הארץ". בכלים העומדים לרשותו כמשפטן הוא בדק ומצא כי "הוועדה לקתה בליקוי היסודי ביותר שבו עלולה ללקות ועדת חקירה: היעדר כל חשד".

לדבריו, "הוועדה הניחה מראש שהכל התנהל כשורה, לכן הסתמכה על התיעוד מאותה תקופה וקבעה שהוא אמין, אפילו שיש בו סתירות רבות וחוסרים רבים ואפילו שמי שמסוגל לחטוף או להעלים עין מחטיפות — בוודאי מסוגל גם לפברק תיעוד".

סנג'רו מפרט ליקויים רבים בפעילות הוועדה. בין היתר, הוא מציין את העובדה כי התייחסה בשוויון נפש לכך שארכיונים שבהם נשמר חומר רלוונטי הושמדו מתחת לאפה בזמן פעילותה. תגובתה, לדבריו, היתה מקוממת. "היא רק הביעה צער על כך, שאפילו שביקשה לשמור את החומר, מישהו השמיד אותו", הוא אומר. לצד זאת, לדבריו, "גם כשפקידי ממשל לא שיתפו איתה פעולה ולא המציאו לה חומר שביקשה, היא רק הביעה צער ולא השתמשה בסמכויות שלה", הוא מוסיף.

"מה היה קורה אם היום היה נעלם ילד אחד? ומה עשו בשנות ה–60 כשנעלם הילד יוסל'ה שוחמכר? כל גופי המודיעין נרתמו לחפש אחריו...למה היעלמות אלף ילדים או יותר אף אחד לא חקר? ואם אכן נפטרו כל כך הרבה פעוטות, מי אחראי לכך? ומדוע לא הזמינו את ההורים לקבורה?".

כשהוא נשאל מה לדעתו היה גורל הילדים הנעלמים, אמר: "ההשערה שלי היא שהיו גורמים שניצלו את חולשתם של העולים מתימן וחטפו את ילדיהם לשם מסירה או מכירה לאימוץ. בהמשך, מיהרו לקבוע שנותק הקשר בין פעוטות לבין הוריהם במקום לחפש כראוי ובשקידה את ההורים". ה"מסירה המזדמנת לאימוץ", כפי שהגדירה זאת ועדת החקירה, לא היתה לדעתו עניין חריג, אלא תופעה. "הרשויות העלימו עין — באדישות או בקלות דעת או ברשלנות — וגם זה חמור מאוד", הוא אומר.

סנג'רו מצטרף לקריאה לחשוף את החומר הארכיוני. "ההורים כבר ישישים. חלקם כבר נפטרו. אסור להתמהמה: יש לחשוף מיד את כל חומרי ועדת החקירה הממלכתית", הוא אומר, אך מסייג: "לא בטוח שהחשיפה תועיל הרבה, אבל צריך לנסות".

בצד חשיפת המסמכים קורא סנג'רו לבדיקה במישור אחר: בדיקה גנטית שתשווה בין הדנ"א של המשפחות שילדיהן נעלמו ובין השרידים בקברים שנמצאו. "כשם שמדינת ישראל השקיעה מיליונים בחקירת היעלמות הצוללת דקר, כשם שהיא משקיעה משאבים כל אימת שאדם נעדר, קל וחומר שיש להקצות משאבים לחקירת היעלמותם של כאלף ילדים לפחות", הוא אומר.

לפני 20 שנה החליטה ועדת המדע של הכנסת לקדם חקיקה שתאפשר הקמת מאגר גנטי כזה. השבוע שבה ופרסמה החלטה דומה. בעמותת עמר"ם לא מחכים לרשויות והשבוע הודיעו על הקמת מאגר דנ"א פרטי שינסה לחבר בין משפחות שילדיהן נעלמו וילדים מאומצים, המחפשים את משפחותיהם.

מי שכבר פעל בכיוון בעבר הוא עו"ד צוברי. ב–1997 הוא פתח באופן מדגמי כמה קברים בבית העלמין סגולה בפתח תקוה, שנטען כי נטמנו בהם שרידי ילדים מתימן. אבל בדיקת דנ"א שביצע גילתה כי אין התאמה בין המשפחות שילדיהן אמורים היו להיות קבורים שם ובין השרידים שבקבר. "בתוך עשרה קברים מצאנו 22 שלדים. אי אפשר להאמין אפילו לרישומים", הוא אמר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה