את ההקדמה לשער היחוה"א מתחיל אדה"ז עם הפסוק "חנוך לנער עפ"י דרכו גם
כי יזקין לא יסור ממנה", ומבאר שאופן ההנהגה בשנות הזקנה תלוי באופן
החינוך שלו בהיותו נער! ובמילא מובן שמה דובר לעיל בנוגע ל"העוסק בתורה
ובגמ"ח ומתפלל וכו'" – שכיון שזה נוגע ל"פדאני לי ולבני מבין אוה"ע"הרי זה
צ"ל באופן ד"העוסק" – ששקוע בזה בכל עניניו ודואג שיהי' מזה "רווח" [ועוד
פרט – שעושה זאת מתוך שמחה ובטחון שיצליח!] – שכך צ"ל גם אופן ה"חנוך
לנער" ונערה: כשמחנך בתורה – על המלמד לחשוב על התלמיד כל הזמן גם כאשר
אינו מלמד בפועל. כשמחנך בגמ"ח ובמצוות – עליו להיות לכל
לראש דוגמא חי' בזה. ועד"ז כשמחנךלתפילה – שאינו נמנה ברמ"ח מ"ע כיון שזהו
בדוגמת חוט השדרה שמעמיד את כל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים – עליו להיות
בזה דוגמא חי'עד שהוא בטוח שזה יפעל על הנער והנערה גם "כי יזקין"!
_משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ו_
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.