רשימת הבלוגים שלי

יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

כי לא יידח ממנו נידח - סיפור טרי מבודפשט‎

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מרגשת במיוחד שקרתה לי הבוקר. לפני כמה ימים, ביקשתי מערן ואבי, מעמודי התווך בקהילה הישראלית שלנו בבודפשט, שיעזרו לנו לשדרג את ציוד המטבח שלנו בבית חב"ד קרן אור. הבוקר הם הגיעו יחד עם פיטר, איש מקצוע מקומי, לראות את המטבח. כאשר סיימו במטבח, הם פנו למשרדי לסיכום שלבי הביצוע בפועל. בסיום הפגישה הצעתי לחבריי ערן ואבי להניח תפילין. ואז מספר לי ערן שגם פיטר יהודי. שאלתי אותו בשפת המדינה אם אפשר להציע לו להניח תפילין, והוא ענה שהוא מוכן, רק שאינו יודע כיצד לעשות זאת, כי לא הניח תפילין מימיו. אמרתי לו שבשמחה אעזור לו, אך טרם ניגשנו למצווה, הוא אמר שהוא רוצה לספר לי את סיפור חייו:

"כשהייתי בן 7, השתתפתי בחוג שחמט. פעם שאל אותי אחד המשתתפים, איש מבוגר, מה שמי ועניתי לו ששמי פיטר קענדה. האיש התפעל ואמר לי: תדע שיש לך שם מאד מיוחד, משפחת קענדה באים משבט הונגרי בשם קונדו שהיו גיבורי מלחמה! רצתי הביתה וסיפרתי לאבי שאני שמח לדעת את מוצאה המכובד של משפחתנו. אך להפתעתי אבי הושיב אותי על ברכיו ואמר לי: שם המשפחה האמיתי שלנו אינו קענדה, אלא קרייזוויט. אני ואמא שלך יהודים, אך בזמן השואה, כדי להנצל מציפורניי הנאצים ימ"ש, היינו חייבים לשנות את שמנו. כששמעתי את דבריו נהייתי מבולבל וחשתי רגשות מעורבים, לא ידעתי אם לשמוח ביהדותי או לא. שנים רבות שמרתי סוד זה רק לעצמי.

בהיותי בתיכון, בגיל 15, למדה איתי בחורה יהודיה. בחורה זו פרסמה בתיכון את סוד עובדת היותי יהודי. מעשה זה גרם לי לחוות סדרת השפלות והתעללות קשה ביותר. אני לא אשכח לעולם מה הם עשו לי. יום אחד הם החליטו לעשות לי "כאילו ניתוח", כמו שמנגלה ימ"ש היה עושה ליהודים בזמן השואה. הם היכו אותי בברזלים והשפילו אותי רק בגלל היותי יהודי! במשך שנה שלימה לאחר מכן הייתי במשבר קשה, כעסתי על הורי ועל כך שנולדתי יהודי וסירבתי לדבר איתם לאורך כל אותה תקופה. גם בהמשך, לאורך השנים, שמתי מחסום ביני לבין היהדות ולא רציתי לשמוע דבר הקשור ליהדות. 

בשנים האחרונות, איני יודע להסביר כיצד זה קרה, אך אני מרגיש דחף פנימי ורצון עז להתקרב לשורשים שלי. למזלי, לפני כמה שנים התחתנתי בנישואים שניים לאשה יהודייה, ולאחרונה החלנו לחשוב על בירור יותר מעמיק של שורשינו. אחרי כ"כ הרבה שנים שאני ממאן ליישם את אמונת אבותיי, אני נתקל כאן בקהילה פורחת של יהודים שמחים וגאים".

הבוקר פיטר קענדה, כבר בן 56, הניח תפילין לראשונה בחייו ואמר "שמע ישראל" בהתרגשות גדולה. מיד לאחר מכן הוא שלח לאמו המבוגרת תמונה שלו עטור במצווה. 

בשבוע הבא יחול י"ט כסלו, "חג הגאולה" של האדמו"ר הזקן בעל התניא, רבי שניאור זלמן מליאדי, חג צאתו ממאסר. יום זה זכה לכינוי "ראש השנה לחסידות". בתניא פרק י"ח, אומר האדמו"ר הזקן, שבלב כל יהודי מפעמת אהבה נסתרת לקב"ה, בין אם הוא מרגיש אהבה זו ובין אם לאו, היא קיימת בתוך ליבו. אהבה זו היא ירושה לנו מאבותינו. מסתבר שגם אצל אחינו פיטר היתה תמיד אהבה לה', רק שהיא היתה מוסתרת ומכוסה. אני מאחל לפיטר ולכל עם ישראל שאהבה זו תתחזק ותהיה אצלנו גלויה וחזקה תמיד.


שבת שלום
הרב שמואל רסקין
בודפשט הונגריה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה