רשימת הבלוגים שלי

יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

המחבלים הפילו בפח את הזאלונים עבדו עליהם והוציאו מהם מאות אלפי דולרים



 אם עשרה קבין של שנור ירדו לניו יורק לפחות ששה מהן מתרכזים בבית הכנסת הגדול של סאטמאר ( מהרז"ל) ברחוב רודני שבוויליאמסבורג. קנאות יש שם בשפע אבל היד פתוחה לרווחה עוד יותר. כמעט שלא בודקים שם בציציות ובצבע הכיפות . כל הפושט יד נותנים לו. סיבוב אחד של חצי שעה אין מצב שלא יניב יבול של  לפחות מאה דולר.  וזה כשמדובר ביחידים הבאים עם צרותיהם הפרטיות ( אבא קיבל אירוע מוחי. אחותי מתחתנת בשבוע הבא) אבל למטרות שבקדושה אמיתיות הסכומים קופצים לגבהים לפעמים בלתי מוכרים.
וכך, ביום ראשון השבוע התנחלה במקום קבוצת אברכים בעלי חזות ליטאית מובהקת ותפסה שלושה שולחנות באיזור די מרכזי. לא כל שנורר זוכה לשבת שם אבל הכרזות הסבירו בדיוק למה. האברכים לא באו לחתן ילדים אלא למען מטרה ציבורית נעלה עד מאוד. הנה לשון אחת הכרזות שהונחה שם על השולחנות: עשרות בחורים ואברכים נמקים בכלא הציוני לאחר שסירבו להתייצב בלשכת הגיוס בהוראת גדולי ישראל שליט"א. התמיכה במשפחות הרעבות ועורכי הדין עולים הון תועפות. כרזה שניה: בהוראת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א כל אחד ואחד יתן שלושים ושש דולר לפדיון נפש עבור השבויים. אדם שנכח במקום סיפר שהתור למתן התרומות הגיע כמעט עד הדלת האחורית.
בדקנו כמה אברכים ובני ישיבות יושבים כעת בכלא בגלל אי התייצבות בלשכת. הגיוס. נכון למועד כתיבת השורות- אף אחד. במצטבר מאז הטלת האיסור הנורא של התייצבות לצו ראשון בגלל אוי גזירת הגיוס ישבו כעשרה בחורים ושלושה אברכים לפרקי זמן שהארוך שבהם לא עלה על שלושה שבועות. אף אחד לא נמק בכלא ואף משפחה לא גוועת ברעב. אמנם נהוג ומקובל בעולם השנור להפריז בעומק הצרה למען הרבות תרומות אבל הבדותא של תמיכה במשפחות אברכים היושבים בכלא היא חריגה מכל נורמה. הכסף הנאסף הולך למטרות אחרות שחלקן נפרש בימים אלו באחד העיתונים ובמודעות ענק ברחובות.
למי שלא הבין עדיין מדובר בצינור החמצן של הפלג הירושלמי שהתחבר למקום הנכון. לפחות בכל הקשור לאיסוף תרומות למטרות קנאות. יש עיתון נטול מודעות שצריך להחזיק. יש קוי הטרדה שצריך לממן. יש אופרציה שלמה של עסקנים שמתכננת לכבוש את ההנהגה בציבור הליטאי במועד מסויים שהם מחכים לו כל יום.  לבנתיים צריך לחיות ממשהו והסאטמרים עם היד הפתוחה נלחצים חושים למטרה הקדושה.
הקייס הרשמי להתגייסות שמעבר לים  הוא כמובן צרת הגיוס לצבא הציוני. כמו צרת הקברים וחילולי השבת. כל מקום שבו ישנה התנגשות בין שלטונות המדינה לשומרי משמרת הקודש יש מאחור את הכסף שמעבר לים שמזין את המערכה. לא תמיד זה פסול. יש באמת מאבקים שקנאי ירושלים מובילים שהביאו תועלויות לא מעטות ( אין ארכיאולוג שלא חושב חמש פעמים לפני שהוא מחטט בקבר קדמוני קדמון ) אבל כמו כל דבר שהפך לפרנסה מתעורר לעיתים החשש שלא התוצאה היא העיקר אלא הפעולה. כלומר: גם כשאין סיבה למאבק הצורך בפרנסה מייצר אותה.
כך או כך. אם אכן האברכים הליטאיים שנצפו בבית הכנסת שייכים לפלג הירושלמי ( ואם לא אז למי) מובטחנו שגם לאחר שהכנסת אישרה את חוק הגיוס והוא הפך לעובדה מוגמרת- שקט לא יהיה כאן. הכספים שנאספו עבור האברכים הנמקים בכלא ימשיכו להזין את  האש בחזית הפנים חרדית. מאמרים נוטפי רעל ימשיכו להכתב. פאשקוולים ימשיכו להציף את הרחובות, וכל מעצר של בן ישיבה שלא יתייצב לצו ראשון ( כפי שנכתב כאן בעבר. אף אחד מהעצורים הוא לא מילדיהם של בני האליטה של הפלג. רק בחורים ספרדים תמימים מהפריפריה. פשר האזכור העדתי בהערה זו יוסבר בהמשך.) יהפוך לפסטיבל של הפגנות,, תהלוכות ליד הכלא וביקורים עם פרחים. התורמים הסאטמרים הם אנשי עסקים ממולחים והם דורשים דוחו"ת ביצוע חודשיים.
הצורך של אנשי הפלג במימון הוא ברור. מה שאומר דורשני זו ההתגייסות הטוטלית של התורמים מעבר לים. כלום יש כאן עוד איזה חזית מקומית נגד השלטונות שהם שמחים להבעיר אותה. או שהחבר'ה שם מכוונים בגדול למטרה אסטרטגית חשובה הרבה יותר. היקף התרומות מלמד כנראה שהאפשרות השניה היא הנכונה.
איתור הסיבה לכך לא מחייב ידע פוליטי או אדאולוגי מעמיק. צריך רק לחבר כמו קוים והפאזל המלא נחשף. נפליג לרגע למה שאמור היה לקרות במחוזותינו בחודש מאי 2017. בהתאם לחוק הגיוס של לפיד את בנט שבוטל ביום שני השבוע ממשלת ישראל היתה נדרשת להתכנס ולדון בדו"ח ששר הבטחון מגיש לפניה על הקיף הגיוס החרדי לצה"ל. היעד שנקבע לשנת 2017 הוא חמשת אלפים ומאתיים מתגייסים ומשרתים חרדים. כבר כעת. בשלהי 2015 לא הושג היעד לשנה זו ועל אחת כמה וכמה ביעד של עוד שנתיים הגבוה כמעט כפליים.
אי העמידה ביעדים היתה מחייבת את הממשלה, ללא כל שיקול דעת מצידה כפי שקובע החוק שבוטל, להורות לשר הבטחון להוציא לאלתר צוי גיוס לכל בני הישיבות למעט אלף ושמונה מאות עילויים. המנגנון לבחירת העילויים לא נקבע בחוק ולא היתה כל דרך שיקבע בלי שיתוף פעולה עם הציבור החרדי. שיתוף כזה כמובן לא היה מושג. ישראל של שנת תשע"ה היא לא רוסיה של שנת תר"י. אין כאן ראשי קהילות שימסרו לגיוס כפוי את בני העניים. מאחר שכך כל בני הישיבות ללא יוצא מן הכלל היו מקבלים צוי גיוס. חוק לפיד בנט לא נותן פתח מילוט לשום דבר אחר.
ההמשך היה צפוי וידוע. משלוח צוי גיוס לכל בני הישיבות היה מוחק את ההבדלים האידאולוגייםבין הזרם המרכזי החרדי והפלג הירושלמי. הכל היו מסרבי גיוס והמלחמה היתה פורצת. במישור המעשי משאיות לא היו מגיעות להיכלי הישיבות ובתי הכלא הצבאיים הקטנים ( מקסימום שש מאות מקומות כליאה) לא היו הופכים לאתרי קידוש השם. מה שהיה קורה בפועל זה הטלת חנק כלכלי על עולם התורה. בני ישיבות ואברכים שאינם מתגייסים לא זכאים לשקל אחד מהמדינה. לא בהקצבות ישירות למוסדות התורה. לא בהבטחת הכנסה ולא בכל דרך ישירה אחרת. בשלב השני היתה מגיעה פגיעה בכל מערך השירותים שהמדינה מעניקה לאזרחיה. משתמטים אינם זכאים להנחות בארנונא, להנחות במעונות ובשלב מאוחר יותר היו שוללים גם את קצבאות הילדים. במקרה של מלחמה חזיתית אמיתית השלב האחרון היה פגיעה מוחצת במוסדות החינוך החרדים היסודיים והתיכונים. מי שיוצא לקרב חניתות עם המדינה לא יכול לצפות שהיא תמשיך לממן את אורחות חייו כבימים ימימה.
התסריט הממש לא דמיוני האמור היה התגשמות חזון העדה החרדית ותומכיה שמעבר לים. התבדלות מוחלטת מהמדינה ותקציביה, עימותים בלתי פוסקים בין שומרי התורה לשלטון הציוני, וחיים על פלאנטה אחרת המנותקת מהעולם הסובב אותה. עם הקמת המדינה נרשם כידוע וכוח עמוק ויסודי בנושא זה בין כל גדולי ישראל מהזרם המרכזי ובין האדמו"ר מסטאמר זצ"ל והקנאים הירושלמים. הראשונים דגלו בהכרה דה פאקטו והכלה של המאבקים עם המדינה לנושאים שהנשמה תלויה בהם. התוצאה היתה פריחה של עולם התורה בהיקפים שכמותם טרם היו מאז חורבן הבית . הראשונים דגלו בהתנתקות שתוצאותיה אף הם ידועות.שכונה אחת בירושלים ואחת בבית שמש המתוחמות  בחומות המכילות כמה אלפי קנאים בלבד. ולא אנחנו שנכניס את ראשינו בין ההרים הגבוהים
הגיוס בכפיה לו ציפו חוגי הקנאים-ואנשי הפלג הירושלמי שהפכו לגרורה אדאולוגית ותקציבית שלהם- היה מסיים את הוכוח הזה בשנת תשע"ז.כשלוש מאות אלף חרדים היו הופכים לאזרחים סוג ב' ונאלצים להתפרנס מהפגנות נגד קברים והשגחות כשרות של בד"צים. בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ומתקציביהם אין אנו מתפרנסים. ומי יחזיק את כל עולם התורה ואלפי מוסדות התורה החרדיים? בבית המדרש ברודני ובעוד כמה בתי מדרש בויליאמסבורג יש עוד הרבה שולחנות הממתינים לשד"רים.
ופתאום החזון הזה נגוז. אין התבדלות ואין מלחמות ברחובות. החוק החדש אינו רק דחית הקץ לשנת 2023 ומתן אורכה של עוד שבע שנים ( אפרופו תאריכים. השבוע ביקרו אנשי דגל התורה בבית מרן הגראי"ל שטיינמן ודנו עמו בחוק החדש. גפני הציג את הדחיה בשבע שנים ואז נקטע על ידי הגראי"ל בשאלה חדה: לפני שבוע היית כאן ואמרתי לי דחיה לארבע שנים. גפני הסביר שארבע שנים זו תקופת ההסתגלות הראשונה שעליה הוסיפו עוד שלוש שנים. מכל המקום השאלה הממוקדת מסבירה למי שצריך להסביר שיש בדורינו  הנהגה שחרף גילה אי אפשר לעבוד עליה אפילו בפרטים הקטנים ביותר), החוק החדש קובע שגם אם לא תהיה עמידה ביעדים לא יהיה מצב של גיוס מחוייב חוק ומלחמת גוג ומגוג בין חילונים וחרדים במדינה. במקרה הגרוע ביותר הסמכות חוזרת לשר הבטחון שיחליט האם הוא בכלל רוצה לגייס וכמה. דומה שחוץ מאנשי הפלג והתורמים  ברודני אין מי שיצטער על כך.

 להמשך כנסו כאן








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה