הקנאות המזוייפת והמטורפת המובילה מן הפח אל הפחת - שמואל אויערבך והגר"ד לנדו מחברים טובים לאוייבים בנפש

דורנו דור חדש אשר לא ידע את הימים ההם, כאשר ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי דב לנדו והזקן ממרא של ימינו אז היה מן השמות שבשורה הראשונה שמואל אויערבך היו חברים טובים, ולא סתם חברים אלא כאלו שבאו זה לזה, ולא תאמינו מה שאספר לכם. שמואל אויערבך היה תולה בסוכתו את תמונתו של הרב קוק, למי שאינו יודע משפחת אויערבך היו קוק'ניקעס שרופים ר' שלמה זלמן היה מוחה נגד כל מי שהעיז לומר מילה רעה על הרב קוק, ואף כיבד את הרב קוק לפדות את בנו בכורו שמואל

בשביל להבין את הימים ההם, קחו את דב קרלנשטיין שמת לפני כמה שבועות מראשי המחבלים ששיחק קנאות שרופה, הסנדק שלו היה הרב קוק. נכון הוא הפך את עורו מאוחר יותר וזעק כי הוא מרגיש חולשה באידישקייט בגלל שהרב קוק היה הסנדק שלו ובשביל לעשות 'תיקון' כשהרב אלישיב הגיע לשבת לישיבה לפני עשרות שנים בשל שמחה משפחתית הוא לא איפשר לתת לו עליה בשבת מפני שהוא יושב בבית דין הגדול של הרבנות הראשית שהוחרמה על ידי החזון איש ורבה של בריסק

אבל לא על קרלנשטיין אני כותב כאן אלא על שמואל אויערבך והגר"ד לנדו. שמואל אויערבך היה נוהג לתלות בסוכתו את תמונת הרב קוק, כך נהג גם אביו שנים רבות עד אשר הנכדים כשעזרו לו להקים את הסוכה השמיטו את התמונה הזו, אצל שמואל אויערבך הסיפור היה אחר. הגאון רבי דב לנדו שהיה חבר טוב של שמואל אויערבך הגיע בסוכות לסוכתו וכשנכנס וראה את תמונת הרב קוק הוא הוריד אותה ומאז שמואל אויערבך לא תלה שוב את התמונה בסוכה

הם היו בקשר חזק עד לאותו מכתב שכתב הגר"ד לנדו נגד שיטת הרב שך על מלחמתו בחסידים, המכתב היה מיועד למי שהוא האמין כי הוא חבר טוב שלו, ושמואל אויערבך קרא עליו למלחמה עד כדי ירידה לחייו ומאז הם הפכו להיות שונאים בנפש, ואין זה פלא כששמואל אויערבך אמש שלח מכתב להגר"ד לנדו הוא לא רצה לקבל ממנו מכתבים. עד ששמואל אויערבך לא יבא לביתו וינשק את אצבעות רגליו ויבקש מיליון פעם מחילה על מה שעשה וישוב מכל מילה שאמר ועשה נגד הרב שטיינמן הוא לא רוצה להכיר אותו יותר

צריך להיות חוצפן לשלוח מכתב להגר"ד לנדו לאחר התנהגות כזו, מי הוא שמואל אויערבך שיכתוב מכתבים לציבור בני הישיבות, אם הוא רוצה שיכתוב מכתב למחבלים השותים את מי רגליו ולא למי שמפרגן את מי הרגלים של שמואל אויערבך למי שרוצה זאת, בני הישיבות מוותרים עליו ועל התענוג הזה

חיים שאולזון